Infinity ∞

פרק 50- Stranger

//שוב, אין לי מושג איזה אזהרת תוכן ספציפית לשים פה, אבל- כן. אזהרת תוכן//

Larissa's POV

"דאקס מת, לאריסה."

"מ-מה?" הרגשתי את הלחץ בחזה שחשתי קודם חוזר אליי.

ג'ני לקחה נשימה עמוקה. "כמה ימים אחרי שעזבת, הוא בא לבית שלי. שתוי לגמרי. הוא לא הפסיק לדבר עלייך. הוא היה שבור לגמרי, לאריסה. ניסיתי להרגיע אותו, אבל זה לא הצליח. את הרסת אותו." כל מילה שהיא הוציאה הגבירה את תחושת החרדה בגופי.

"זו היתה הפעם האחרונה שראיתי את דאקס." היא המשיכה. "לא הייתי צריכה לתת לו לצאת מהבית שלי. בבוקר קמתי לאינסוף טלפונים. בבוקר קמתי לעולם בלעדיו. הוא מת, לאריסה. המכונית שלו התרסקה בדרך הביתה. מצאו בה אינספור בקבוקי וודקה. את גרמת לזה. את יודעת למה אנשים שותים, לאריסה? הם רוצים לברוח מהעולם האמיתי. הם רוצים לשכוח הכל. הוא רצה לשכוח אותך. את גרמת לו לרצות למות. איך יכולת לעזוב אותו ככה? את הרגת אותו, לאריסה!" ג'ני צעקה לעברי, קולה נשבר שוב ושוב. ודמעות כיסו את לחייה. ואני עמדתי שם. עמדתי שם והבטתי בה. מטיחה בי האשמות. אומרת לי שאני זו שהרגה את הבחור שהתעלל בי במשך שלוש שנים. את הבחור שאני חיה בצל שלו מהיום שעזבתי את ג'אנקאוסט.

ולמרות הכל, הוא מת.

אז ממה ברחתי כל הזמן הזה?

הרגשתי את הרגליים שלי נחלשות, חשבתי שאני עומדת לקרוס הכל רגע. הלב שלי פעם בחוזקה. נתתי למילותיה של ג'ני להשתלט על מחשבותיי.

"זהו? אין לך מה להגיד?" היא ניגבה את דמעותיה.

"לא יכולה לומר שציפיתי ליותר ממך, רוצחת."

רוצחת.

"תתרחקי ממני!" צעקתי לעברה, חציתי אותה במהירות ורצתי לבחוץ. הכל היה מטושטש, לא ידעתי לאן אני הולכת. הרגשתי את עיניי מתמלאות בדמעות. מילותיה של ג'ני המשיכו להדהד בראשי.

לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. לא ידעתי מה נשאר ממני. חייתי בצל של ג'אנקאוסט, בצל של דאקס כל-כך הרבה זמן. היו ימים שזה כל מה שהייתי יכולה לחשוב עליו. היו ימים שהפחד הזה שיתק אותי. וכל זה- לשווא. הוא מת. הוא לא היה יכול לפגוע בי מלכתחילה.

מצאתי את עצמי בחדר של האולם, בפינה קטנה. לבד לגמרי. השענתי את גבי על העץ היחיד שעמד שם ונתתי לדמעות לזרום. פרצתי בבכי. אני לא חושבת שאי פעם בכיתי ככה. לא היה לי אכפת אם היה עובר שם מישהו, לא היה לי אכפת אם כל האורחים בחתונה ייסתכלו עליי.

אני לא יודעת כמה זמן עמדתי שם לבדי.

"לאריסה?" שמעתי קול. "הנה את-" הרמתי את מבטי. ראיתי את פליקס עומד מולי. מסתכל עליי במבט מבולבל, שהשתנה במהירות ששם לב לפניי השבורות.