-----
נשימותיה הכבדות של לאריסה היו מה שהעיר אותה. היא התעוררה בבהלה ותפסה את ראשה. איפה אני לאזעזל? היא חשבה.
היא הסתכלה סביבה. זה נראה כמו אותו רחוב שהייתה בו מקודם. רק בלי האנשים עם האקדחים.
רגע. האנשים עם האקדחים! הוא ירה בי! האיש הזה ירה בי! איך זה הגיוני? למה אני עדיין פה?
היא שפשפה את עיניה ומצמצה כמה פעמים.
"בוקר טוב!" היא שמעה קול מאחוריה. היא הסתובבה וראתה את הבחור עם השיער הכחול כהה שראתה מקודם. שיערו היה מפוזר. הוא הצית את הסיגריה שבידו. עיניו הכחולות כקרח הסתכלו על לאריסה והוא קרץ.
ליבה של לאריסה פעם במהירות. מה קורה כאן?
לאריסה נעמדה במהירות והתרחקה ממנו.
"למה ככה?" הוא אמר.
"אתה ירית בי!"
"את באמת משווה אותי לגופה המכוערת הזו?" הוא הצביע על קצה הרחוב. הפעם היו שם שתי גופות על הרצפה. לא אחת.
"אל תדאגי, הוא יתעורר עוד כמה דקות. אני מקווה."
"זו לא היתה מכה כזו חזקה." הוא מלמל לעצמו, ושם את הסיגריה בפיו.
לאריסה הביטה בו בהלם. זהו. אני השתגעתי סופית. היא חשבה לעצמה.
"בלי תודה? אני כרגע הצלתי את חייך." הוא חייך חיוך שובב והסתכל עליה.
"את היית אמורה למות, את יודעת. את חיה בגלל שאני בחור ממש נחמד."
"מה קורה כאן.." היא מלמלה.
"אתה לא אמיתי. אני משתגעת!" היא אמרה לעצמה.
"זה שאני נראה כזה טוב לא אומר שאני לא אמיתי." הוא קרץ וצחק לעצמו.
יופי, עוד אידיוט. לאריסה נאנחה.
"קוראים לי פליקס." הוא אמר.
"עוד שם לא זכיר." היא השיבה.
"מה רע בפליקס?"
"כלום. זה פשוט שם נורמלי." היא גלגלה את עיניה.
"מה השם שלך?" הוא שאל. ולקח עוד נשיפה מהסיגריה.
לאריסה היססה. למה שהיא תגיד את השם שלה לזר מוחלט?
"לא עניינך." היא השיבה.
לפתע היא הרגישה כאב חד בזרוע הימנית שלה, ותפסה אותה בכאב.
"אה.. זה." הוא מלמל.
"זו תופעת לוואי, תתחדשי על הצלקת." הוא אמר, והרים מעט את השרוול של חולצתו השחורה, על הזרוע הימנית שלו הופיעה צלקת של סימן האינסוף.
"גם לך יש אותה." הוא אמר.
לאריסה ממש לא עמדה להוריד את הסווצרט שלה. האידיוט הזה סתם מדבר שטויות. בטח היריה של אותו בחור לא פגעה בה. והיא סתם התעלפה. הרי זה בלתי אפשרי להחזיר מישהו לחיים. למה בכלל היא חשבה על זה בתור הסבר הגיוני? אפילו למאית שניה.
"זה הסימן של הנשמה שלי. חלק ממני נמצא בתוכך עכשיו." הוא אמר.
"אוקי! אל תגיד את זה שוב בחיים שלך. עכשיו תקשיב לי. ותקשיב לי טוב, אין לי כוח לבולשיט שלך ושל כל בן אדם אחר. אני לא יודעת מה עובר במוח הקטן שלך. אבל תעשה טובה, ותתרחק ממני. אתה והקעקוע המכוער שלך." לאריסה הרימה את קולה בכעס. באמת נמאס לה מאנשים. הדבר האחרון שהיה חסר לה זה אידיוט שיספר לה סיפורים אידיוטיים.
היא הסתובבה לכיוון השני של הרחוב והתכוונה ללכת. אך משהו עצר אותה. זה היה פליקס. הוא עמד מולה.
"אתה-איך-" היא הסתובבה. לפני שתי שניות בידיוק הוא עמד בצד השני! לא. אני הוזה. אני הוזה לגמרי. אני חייבת ללכת הביתה.
"ת-תתרחק ממני!" היא צעקה לכיוון פליקס. שהרים גבה.
"זה קצת בלתי אפשרי עכשיו, הנשמות שלנו קשורות זו בזו. אני די צריך להגן עלייך." הוא אמר. בעודו מחזיק את הסיגריה בפיו.
"אני משתגעת. אני משתגעת סופית.." לאריסה מלמלה. היא הסתכלה על הבחור עם השיער הכחול בחרדה ורצה לכיוון תחנת האוטובוס. מותירה את פליקס לבד ברחוב.
הוא חייך לעצמו.
כן. אנחנו לגמרי ניפגש שוב.
YOU ARE READING
Infinity ∞
Romanceאחרי שלוש שנים בזוגיות מתעללת, לאריסה קינגסלי נאלצת לברוח מהעיר שבה גדלה ולהתחיל את חייה בעיר חדשה. כדי להשאיר את הצלקות והעבר הכואב מאחור, לאריסה חיה את חייה בצורה הכי שקטה שאפשר. ונשבעת לעצמה שלעולם לא תיתן לאף אחד להתקרב אליה שוב. פליקס, נצר למש...
