"נו ו-?" ג'יימי הסתכל על טיילור בזלזול. זה היה כבר ערב, לקראת סוף המשמרת שלהם.
"היא נראתה שבורה לגמרי, ג'יימי!"
"אנשים בוכים לפעמים, טיילור."
"לא ככה."
"ממתי אכפת לך מלאריסה בכלל?" ג'יימי עיקם את פניו.
"חשבתי שהיא 'סנובית חסרת אופי' נכון?" הוא ציטט את דבריה של טיילור, שנאמרו רק אתמול.
"אני לא מחבבת אותה, אבל אני לא מפלצת, ג'יימי."
"אתה אמור להיות ידיד שלה, לפחות תראה קצת עניין." טיילור אמרה.
"התשובה של אנשים אם שואלים אותם אם הכל בסדר היא תמיד אותה התשובה, הם יענו שכן." ג'יימי אמר.
"יכול להיות שיש סיבה להתנהגות שלה?" טיילור מלמלה.
"יופי, גאון. סוף סוף עלית על זה." ג'יימי גלגל את עיניו.
"חוץ מזה, אני לא חושב שזה עניינינו." הוא הוסיף.
טיילור התחמקה מלאריסה במשך כל המשמרת ואפילו לא הפנתה את מבטה לכיוונה. לאריסה עמדה בצד השני של המטבח והסתכלה על ההזמנות שנכנסו ויצאו. טיילור הביטה בה בשקט עם פרצוף מודאג.
"אולי אתה צודק." היא מלמלה.
"ערב טוב, עובדים שלי!" השלושה שמעו קול מכניסת המטבח, זה היה פיטר. הבוס הזקן שלהם. הוא לבש סינר וכובע טבחים והסתכל עליהם בחיוך. ג'יימי גלגל את עיניו וטיילור שילבה את ידיה, לאריסה התעלמה ממנו לגמרי.
"סוף סוף הוא החליט לבוא." ג'יימי לחש לטיילור.
"יש לי הודעה מרגשת בישביל כולכם, אני בטוח שאתם תהיו בעניין!" הוא אמר. לאריסה עקמה את פרצופה.
"אנחנו יוצאים לקאמפינג בתור יום גיבוש!" פיטר אמר בהתלהבות, טיילור פרצה בצחוק וחיוך גדול התפשט על פניו של ג'יימי.
"מה לכל הרוחות?" טיילור לא הצליחה להחזיק את הצחוק שלה בפנים.
"שקט, טיילור. קאמפינג זה רעיון מדהים!"
ג'יימי היה נלהב, לאריסה גלגלה את עיניה והסתכלה עליהם.
"שמח לדעת ששניכם בעניין, מה איתך, קינגסלי?" הוא פנה ללאריסה.
"לא מעוניינת." היא סיננה.
"חבל בישבילך- כי זה חובה. בתור עובדת של המקום, את מחויבת לבוא לערבי הגיבוש." הוא אמר בחיוך. לאריסה נאנחה.
"קחו מחר יום חופש לעצמכם, נתראה מחרתיים בשש בבוקר! הייתי שמח להמשיך לדבר אתכם, אבל יש לי פגישה עם מנהל המקום." פיטר חייך ויצא מהמטבח.
"מאיפה הוא בא עם הרעיונות המטומטמים האלו פעם אחר פעם?" טיילור אמרה.
"את זוכרת את הפעם ההיא שהוא החליט שאנחנו מוסיפים פרחים למנות שלנו?"
"כן, והזקנה הזו נחנקה!" טיילור פרצה בצחוק שוב. "תפסיק, אני לא יכולה לנשום!" היא החזיקה את הבטן שלה.
לאריסה גיחכה, טוב,זה באמת היה די מצחיק. הזקנה ההיא איימה לתבוע את כל הדור הצעיר בגלל הפרח ההוא. זה היה אחד הימים המוזרים בחייה.
טיילור הצליחה לעצור את עצמה מלצחוק וצעקה על ג'יימי. "בחיים אל תצחיק אותי ככה!" היא גיחכה שוב. ולרגע הפנתה את מבטה לכיוון לאריסה ששמה את סינרה במתלה.
"לאריסה, את כבר הולכת?" טיילור שאלה.
"נגמרה המשמרת, מה יש לי לחפש פה?" לאריסה אמרה באדישות. אז עכשיו טיילור נחמדה אליי רק כי היא מרחמת עליי? נו באמת.
"את לא צריכה להיות נחמדה אליי, טיילור." היא אמרה והלכה לכיוון היציאה.
"אני לא שונאת אותך, לאריסה." טיילור אמרה בשקט. לאריסה עצרה לרגע והביטה ברצפה. עדיף כבר שתשנאי אותי. אני לא צריכה עוד מישהו בחיים שלי שארגיש כיאלו אני צריכה לרצות אותו. היא חשבה לעצמה ויצאה מהמטבח.
-----
יומיים לאחר מכן לאריסה מצאה את עצמה קונה אוהל ושק שינה בחמש בבוקר. גם כן, רעיונות מטומטמים של בוס מטומטם, כיאלו היתה לה ברירה. שעה לאחר מכן היא מצאה את עצמה בתוך מיניבוס. משעינה את ראשה על החלון ומביטה בנוף. למזלה בחלק האחורי של המיניבוס היה מושב בודד, אז היא התיישבה שם ושמה את התיק בין רגליה. בחלק הקדמי של המיניבוס ישבו טיילור, ג'יימי, פיטר ואשתו- בחורה מבוגרת ומלאה בשם אלייזה. הם לא סתמו את הפה לרגע. זה לא שלאריסה רצתה להתבודד, היא לא רצתה שהם יתחילו לשאול אותה דברים כמו "למה את לובשת סווצרט? ממש חם" או "למה את כזו שקטה?" דברים שאין להם הסבר. דברים שיוצאים ממנה רק ברגעים נדירים. כמו ביום ההוא, שפליקס החליט להחזיק אותה בצורה כזו, שהוא העז להשתיק את המחשבות שלה לרגע ואז לעורר אותם מחדש. פליקס היה הבחור הכי מוזר והכי מסתורי שלאריסה אי פעם פגשה. היה בו משהו שונה. משהו על טבעי. משהו שלאריסה לא יכלה להסביר. היא לא שמעה ממנו מאז, היא לא ידעה אם זה לטוב או לרע. הוא חייב לי הסבר. על השטויות שהוא אומר ועל הקעקוע המטומטם ומי בכלל הוא אמור להיות.
פיטר עבר בין המושבים וחילק מחברת קטנה לכל העובדים. "בגלל שאני צריך לשלוח לבוס שלי דוח על היום גיבוש, אני אצטרך שתכתבו כמה דברים ביומן הזה."
לאריסה הסתכלה על היומן שהביא לה באי רצון. יופי, לפחות יהיה לי מה לעשות. היא הוציאה את העט שהיה מחובר ליומן והתחילה לקשקש בו, סתם דברים ומחשבות רנדומליות שעלו לה לראש. לפעמים היא עצמה לא הייתה שמה לב למה שהיא מציירת. היא נהגה לעשות את זה בשיעורים משעממים באוניברסיטה, זה היה מונע ממנה להירדם ומעביר את הזמן. האוניברסיטה. חבל שהפסקתי את הלימודים באמצע, אבל זה לא שהייתה לי ברירה. דאקס התעקש שזה הסיח את דעתי ממה שהיה חשוב באמת- הוא.
לאריסה הכניסה את היומן לתיקה והוציאה אוזניות והשעינה את הראש על החלון, מקשיבה למוזיקה בשקט.
"הגענו!" היא שמעה את פיטר צועק מהחלק הקדמי של האוטובוס.
אוי לא. היא מלמלה לעצמה, לקחה את התיק שלה ויצאה באי רצון מהמיניבוס.
YOU ARE READING
Infinity ∞
Romanceאחרי שלוש שנים בזוגיות מתעללת, לאריסה קינגסלי נאלצת לברוח מהעיר שבה גדלה ולהתחיל את חייה בעיר חדשה. כדי להשאיר את הצלקות והעבר הכואב מאחור, לאריסה חיה את חייה בצורה הכי שקטה שאפשר. ונשבעת לעצמה שלעולם לא תיתן לאף אחד להתקרב אליה שוב. פליקס, נצר למש...
