you're my drug

Chapter 46 - nightmares

נקודת המבט של לוקאס:

השתחררתי מהבית חולים אחרי שבועיים מהמקרה והחלטתי לחזור למצבע שלי על נואל, ועכשיו זה אחת ולתמיד. אני לא אתן לו להמשיך לפגוע באנשים שקרובים לי.
יש לי שבועיים לסיים את המבצע הזה לפני שאני טס עם נטע לישראל.
אני לא מפסיק לחשוב על סול ועל מה שלאונרדו אמר לי באותו יום. דיברתי עם אן קצת והיא אמרה שסול לא מרגישה טוב בימים האחרונים בגלל שהיא אמורה החודש ללכת.
נכנסתי לבית וראיתי את כל המשפחה, חברים ועוד כמה מכרים צועקים ״הפתעה״ ברגע שאני נכנס מהדלת.
האמתי ממש התרגשתי כי לא ציפיתי מהם לעשות לי דבר כזה. עשיתי סיבוב עם נטע לאחר שהחלפתי בגדים ואמרנו שלום לכולם. היה לי עצוב שסול לא באה.
לאחר שכולם הלכו המנקים באו ועליתי לחדר לנוח קצת. נטע באה לאחר שהיא מקולחת ונשכבה לידי. ״נהנית היום?״ נטע שאלה ״כן, תודה יפה שלי״ נישקתי את נטע.
״אני אכנס למקלחת ונלך לישון טוב?״ שאלתי את נטע והיא הנהנה ונישקה אותי.
לאחר שהתקלחתי ראיתי כבר נטע ישנה. ירדתי למטה לשלם למנקים לאחר שהם סיימו לנקות ועליתי לישון לצידה של נטע.

התעוררתי כולי מזיע ומבין שעוד פעם הסיוטים חזרו רק שהם השתנו. ״בייב אתה בסדר? צעקת משינה״ נטע ליטפה את פניי וראיתי שהיא מודאגת ״כן הכל בסדר, תחזרי לישון אני אלך לשתות משהו ואני אחזור״ נישקתי את ראשה של נטע וירדתי למטה שותה כוס מים.
אני לא מאמין שיש עד למקרה שאני הכי מתחרט עליו, אני חייב להרוג את נואל לפני שהכל יתגלה, אני לא אתן לו לגלות את זה לאפאחד.
ניסיתי לחזור לישון אבל לא הצלחתי אז פשוט התארגנתי לעבודה ויצאתי מחפש רמזים לנואל הבן שרמוטה הזה.
״בוס מצאנו משהו״ דון ניגש אלי ״מצאנו את האחיינית של דון, אפשר לאיים עליו בזה שיצא מהמחבוא שלו״ דון אמר והתעצבנתי כי הוא יודע שאני בחיים לא אאיים עם מישהו אחר ״דון אתה מנסה להרגיז אותי היום?״ צעקתי עליו ״בוס אני יודע אבל אין לנו זמן ואי אפשר למצוא אותו״ דון אמר ועם זה שזה הדבר שאני הכי שונא שעושים הוא צודק, אין לנו זמן לבזבז וכל חוט שיש לנו נשתמש בו.
״תעשו את זה וזהו״ אמרתי עצבני שאני צריך ללכת בדרכים האלה.
אני חייב ללכת לבקר את סול, לדעת שהיא לא יודעת מכלום וגם לראות שהכל בסדר איתה.
נסעתי לבית של אמא של סול כי ידעתי שסול גרה אצלה בינתיים.
דפקתי את הדלת ואימה של סול פתחה ״לוקאס, איזה הפתעה לראות אותך״ היא חייכה ״תודה גם טוב לראות אותך״ אמרתי והיא ראתה שאני בלחץ לראות את סול ״היא בחדר הראשון במדרגות, אולי היא ישנה, היא לא מרגישה טוב״ ישר רצתי לחדר שהיא אמרה וראיתי את הקטנה שלי שוכבת על המיטה ישנה.
ליטפתי את פניה הקטנות והיא לאט לאט פתחה את עניה ״לוקאס״ סול אמרה וחייכה אבל ישר היא שינתה את הפרצוף והסתכלה עליי יותר בבירור.
״לוקאס?״ סול שאלה מבולבלת ״סול״ אמרתי שכולי מחייך, סול התיישרה ובחנה אותי. ״אתה בסדר״ סול חיבקה אותי באושר. ״למה הלכת? שמעתי שבאת״ אמרתי והיא ישר השפילה את הפנים ״התביישתי״ היא אמרה וישר הרמתי לה את הפנים ״אין לך ממה להתבייש, ראיתי אותך כבר בכל המצבים. אני מכיר אותך יותר ממה שאני מכיר את עצמי״ אמרתי וראיתי את חיוכה נמרח על פניה.
״לוקאס רציתי לדבר איתך״ סול אמרה. אני כל כך מפחד ממה שהיא הולכת להגיד לי.
יש מצב שנואל גילה לה? אין מצב היא לא הייתה מתנהגת ככה אם היא הייתה יודעת.
״מה יש?״ שאלתי מתחיל לשחק באצבעות שלי מתוך לחץ ״לוקאס אל תטוס, הבטחת לי שתהיה פה לצידי. אתה לא יכול לטוס מתי שאני יולדת, זה לא הולך ככה״ ירדה לי אבן מהלב שזה מה שהיא אמרה.
כל כך פחדתי שהיא גילתה, אם היא תגלה את זה היא לא תדבר איתי יותר בחיים. אני לא גאה בזה אבל זה משהו שהייתי צריך לעשות.
פאק פאק פאק.
״קטנה שלי״ אספתי את השיער של לוקאס למאחורי האוזן ״אל תקרא לי ככה אם אתה לא מתכוון להשאר״ סול הוזיזה את ידי וראיתי שהיא התחילה לבכות.
״סול אני מבטיח שאני אנסה לדחות את הטיסה בכמה ימים שאני אוכל להשאר בלידה שלך״ אמרתי וסול הנידה את ראשה לשלילה ״לא לוקאס, אתה לא מבין״ סול אמרה והסתכלה על עיניי ״סול מה יש? תסבירי את עצמך״ אמרתי מנסה להבין מה היא רוצה שאני אעשה ״לוקאס אני אוהבת אותך טוב? אני לא רציתי להודות בזה אבל כן, לוקאס ברדוגו אני רוצה שאתה תהיה האבא השני של הילד שלי. אני יודעת שאני חוצפנית אבל נמאס לי כבר. אני לא אתן לך לעזוב אותי עוד פעם״ סול אמרה וראיתי שהיא באמת מתכוונת לכל מילה.
״סול״ אמרתי והייתי כל כך מבולבל. רציתי פאקינג להציע לנטע נישואין אבל עכשיו לשמוע את סול אומרת את המשפט שכל כך רציתי לשמוע ממנה, אני כבר לא בטוח שנטע היא האחת.
״אני לא יודע מה להגיד״ אמרתי וסול נרתעה ממני ״ידעתי, סליחה יצאתי כל כך מטומטמת. יש לך חברה, מה חשבתי לעצמי?״ סול אמרה ״סול זה לא זה כאילו זה כן זה אבל אני תמיד יאהב אותך לא משנה מה, ותמיד יהיה לך מקום בלב שלי״ אמרתי ״אז לוקאס מה הבעיה?״ סול צעקה עליי ״הבעיה היא אני סול, אני לא הבחור שאת חושבת שאני. אני עשיתי דברים שאת לא תוכלי לסלוח לי עליהם בחיים״ צעקתי על סול מרגיש שהדמעות שלי מתחילות לרדת ״לוקאס״ מבטה של סול התרכך ״אני צריך ללכת״ אמרתי וישר יצאתי מהבית של אמה אפילו מבלי להתראות.

הנה האקשן מתחיל בנותתת!!!
מקווה שאתן במתח כמו שאני, לא יכולה כבר לחכות לכתוב לכן את ההמשך.
חג שבועות שמח ❤️