you're my drug

Chapter 16 - why you didnt fight?

נקודת המבט של לוקאס:

חיפשנו בכל מקום אפשרי שסול יכולה להיות בו אבל היא לא הייתה. חזרתי לבית מתיישב על הספה תשוש מהיום הזה ועדיין מנסה להבין איפה סול יכולה להיות אבל אני לא יכול לחשוב על כלום. ״בייב הכל טוב?״ מישל התיישבה לידי והחזיקה את ידי והרגשתי קצת נחמה בזה שיש לי את האישה המדהימה הזאת ״כן, סול ברחה עוד פעם״ אמרתי מעביר את ידי בשיערי וידה של מישל זזה ממני והיא התרחקה ממני ״קרה משהו?״ שאלתי בדאגה ״כן, נמאס לי שאתה כל הזמן חושב רק עליה שאני בהריון וצריכה אותך לידי אבל כל היום סול במחשבות שלך במקום שאני אהיה שם״ ידעתי שמישל צודקת ונאנחתי ״אני יודע, אני מצטער אבל אני מרגיש אשמה שבגללי היא ככה״ ״מה דעתך שנלך מחר למקום הראשון שנפגשנו?״ מישל שאלה ואז פתאום נזכרתי את המקום שסול תמיד אמרה לי שהיא הולכת לשם שהיא מרגישה לבד ״מישל את גאון״ קמתי, נישקתי אותה ״מה? למה?״ ״אני יודע איפה סול״ אמרתי וישר יצאתי מהבית למקום האהוב של סול ביער והיא באמת הייתה שם שוכבת על הדשא מסתכלת על השמיים, היא הייתה כל כך יפה שהיה בא לי פשוט לצלם אותה ולהיות איתה ביחד באותה תמונה. בהתחלה התקדמתי סול נבהלה וכשהיא ראתה שזה אני היא נרגעה וחזרה להסתכל על השמיים. שכבתי לידה ״אני מצטער״ אמרתי והיה בנינו שקט. ״אני יודעת״ סול אמרה אחרי כמה דקות של שקט ״ואת סולחת לי?״ ״לא״ והבנתי שהיא ממש נפגעה ממני ובצדק ״מישל בהריון ובגלל זה לא יכולתי לבחור בך על פניה, סול גדל לי ילד בבטן של מישל״ סול קמה ״לא ממש בא לי לשמוע את הסיבה למה בחרת בה ולא בי ועוד יותר לא בא לי לשמוע שיש לך ילד כי זה לא הופך את המצב לטוב יותר״ ״מצטער״ אמרתי ושוב נהיה בנינו שקט. ״לא סול, אני לא מצטער. אני בשנה האחרונה רדפתי אחרייך ובאמת חשבתי שברגע שאני אמצא אותך אני אחבק אותך ואני אגיד לך סוף סוף שאני מצטער ואני אוהב אותך אבל עכשיו נמאס לי, נמאס לי לרדוף אחרייך, נמאס לי כל פעם להרגיש חרטה על מה שעשיתי לך, נמאס לי מזה שאני אוהב אותך״ סול לא הסתכלה עליי אפילו שאמרתי לה את זה אבל אחרי כמה שניות היא התחילה לבכות ״בשנה הזאת ריסקת לי את הלב, אני ריסקתי למשפחה שלי את הלב, אני נסיתי לברוח אבל גם לאן שברחתי התרחקתי מחדש. הבנתי שלא משנה מה אני אעשה או לאן אני אברח אני אפגע בסופו של דבר. לוקאס אני מצטערת שאתה אוהב אותי אבל אני הפעם אוודה שאפאחד לא ימצא אותי ובמקום שאני אהיה בו יהיה לי טוב״ סול הלכה ולא הבנתי מה היא אמרה, בהתחלה שהיא לא משנה לאן היא בורחת היא נפגעת ועכשיו היא אומרת לי שהיא בורחת עוד פעם?

חזרתי הביתה וראיתי את מישל בוכה ״העובדה שיש לנו ילד משותף לא ישנה את העובדה שתעשה בשביל סול הכל גם אם זה יעלה במחיר של המשפחה שלנו״ מישל אמרה כשהבחינה בי ״מישל אני מצטער, אני יודע שקשה לך להאמין אבל מעכשיו לא משנה מה אני איתך. בואי נטוס רק אני ואת בלי פלאפונים, בלי תקשורת בלי כלום״ חיבקתי את מישל ״טוב?״ שאלתי והיא הנהנה לחיוב ״אבל מתי?״ ״עכשיו״ עניתי והלכנו לארגן תיקים.