you're my drug

Chapter 22 - u have to

הרגשתי כאילו אני חייבת לציית לו או שהוא ירביץ לי. הנהנתי בפחד והוא משך אותי לחדר שהיה פעם המשרד שלו.

״אני צריך שתתחתני עם פול רודריק״ לוקאס פתאום אמר והייתי כל כך מופתעת.
משפחת רודריק היא אחת ממשפחות הפשע במערב, לא משפיעה כמו משפחת ברדוגו אבל אפשר להגיד שבלי הצד שלה זה משמעותי בשביל המשפחות פשע הגדולות.
״אני לא עושה את זה״ אמרתי מתרחקת מלוקאס, ״אני סיימתי להיות חלק מהחוזים המטומטמים שלכם, נפגעתי מזה מספיק״ אמרתי מתחילה להרגיש את דרכי הנשימה שלי נחסמים.
״אם לא תעשי את זה כולנו נמות, כולל את ואמא שלך״ לוקאס אמר והרגשתי את הדמעות צפות.
״אני לא יכולה, אני לא יכולה לחזור על זה עוד פעם. בבקשה לוקאס״ התחלתי לחפש דרך לנשום אך לא יכולתי ופשוט התיישבתי על הרצפה מקופלת והנדתי את ראשי לשלילה.
״היי סול תרגעי״ לוקאס ניסה להתקרב עליי אך ישר דחפתי אותו ״לא, אני לא סומכת עלייך״ צעקתי עליו ״בגלל זה חיפשת אותי? ידעתי שאני לא צריכה לחזור לכאן״ אמרתי ופשוט ברחתי מהבית וישר השומרים של לוקאס תפסו אותי.
ניסיתי להשתחרר מהידיים שלהם והתחלתי להשתגע ״די לא, תעזבו אותי״ צעקתי ובכיתי ״דייי״ ניסיתי להשתחרר בכל כוחי.
לוקאס יצא מהבית עם משהו ביד וכשהוא היה קרוב אליי ראיתי שזה מזרק ״לוקאס בבקשה״ ניסיתי להתחנן ״אני כל כך מצטער קטנה״ לוקאס תקע בצווארי את המזרק וצעקתי עד שלאט לאט הרגשתי שאין לי שליטה על כלום חוץ מהמחשבות שלי וגם עם זה לא הייתי סגורה עם עצמי.

קמתי עם סחרחורת ולא מבינה איפה אני ואיך לעזאזל נרדמתי, אני לא זוכרת כלום ממה שקרה.
הסתכלתי סביבי והייתי בחדר שלי ושל לוקאס. ישר פלאשבקים הכו בי.
ישר קמתי מהמיטה מנסה לפתוח את הדלת אך הוא נעול. אני מפחדת, למה חזרתי? האם כל זה היה תרגיל? הם רוצים לרצוח אותי?
מלא שאלות תקפו אותי והתחלתי להשתגע, הסתכלתי מהחלון וכמובן שהיה שם שומרים אך כפול ממה שיש בדרך כלל.

לא יודעת כבר כמה זמן עבר אבל השתגעתי, ניסיתי לחפש מוצא מהחדר הזה וכל מה שמצאתי זה זכרונות שלי ושל לוקאס שרציתי לשרוף.
התיישבתי על המיטה מיואשת לגמרי עד שהדלת נפתחה ולוקאס נכנס עם מגש אוכל בידיו.
״סליחה שלא באתי מוקדם יותר הייתה לי פגישה״ לוקאס אמר והניח את המגש אוכל על השידה ״תאכלי, לא אכלת כבר יומיים״ לוקאס אמר ״מעניין למה״ מילמלתי ״מה אמרת?״ לוקאס שאל באימה ״כלום״ אמרתי בחשש ששמע אותי.
״תאכלי״ לוקאס ציווה עליי ״למה שאני אסמוך עלייך עוד פעם?״ שאלתי את לוקאס ״כי אין לך אפשרות אחרת״ לוקאס אמר ״אני מעדיפה למות ברעב מאשר לאכול את האוכל שלך״ הפלתי את המגש לרצפה ״חבל זה היה הארוחה האחרונה שלך להיום״ לוקאס אמר ויצא מהדר.

נהייתי כל כך רעבה שכל מה שיכולתי לסמוך עליו פה זה היה המים מהברז בשירותים וזה גם לא כל כך עזר לרעב שלי.
הרגשתי כל כך חלשה שהחלטתי פשוט להשתיק את הרעב וללכת לישון.
שמעתי דפיקות דלת חזקות שהבהילו אותי וישר קפצתי מהמיטה לא מבינה מה קורה ואז הבטן תקפה אותי והתקפלתי. ״בוקר אור״ לוקאס נכנס עם מגש אוכל ״את בסדר?״ לוקאס התקדם מהר כשראה שאני מקופלת ״כאילו שאכפת לך״ אמרתי ואז התיישרתי מתגברת על הכאב ״את יודעת שתמיד אכפת לי ממך״ לוקאס אמר והניח את המגש אוכל מולי ״תאכלי עכשיו״ לוקאס אמר ״אני לא רוצה את האוכל שלך״ באתי להעיף את המגש אך לוקאס תפס את המגש שלא יעוף. לוקאס לקח ביס ״הנה זה לא מורעל תאכלי כבר״ לוקאס אמר והביא לי את אוכל וישר אכלתי.
לאט לאט הרגשתי את הבטן שלי נרגעת. ״אמא שלי לא באמת בחובות נכון?״ שאלתי לאחר שסיימתי לאכול ולוקאס הניד את ראשו לשלילה ״אני לא מאמינה״ משכתי את שיערי לאחור. אני לא מאמינה שכל זה היה סתם הצגה. התחלתי לבכות, משלימה עם זה שאני פשוט צעצוע של כל המשפחה הזאת.
״סול״ לוקאס התקרב אך התרחקתי ״בבקשה תלך״ אמרתי לא מסוגלת להסתכל עליו ״את יודעת שאני לא אעשה כלום שיפגע בך״ לוקאס אמר אך שתקתי, לוקאס יצא מהחדר ופשוט נכנסתי מתחת לשמיכה והתפרקתי.
אני רוצה למות,  אני לא רוצה להפגע יותר, אני לא רוצה להרגיש את החור הנצחי שיש לי בלב שפשוט לא נעלם.

לאחר שנרגעתי התחלתי לחפש דברים שיעסיקו אותי בחדר שכל מה שאני רק רוצה שהוא יעלם. לא יודעת מה בכלל חיפשתי במגירות אבל פשוט חיפשתי משהו. מצאתי מלא תמונות שלי ושל לוקאס ופשוט קרעתי אחת אחרי השניה. חיטטתי עוד קצת עד שמצאתי את הטבעת אירוסין שלנו, למה הוא לעזאזל שמר את זה?
הסתכלתי עליה מצד אחד רציתי לזרוק אותה באסלה פשוט ושתקבר כמו שהאהבה שלנו נקברה ממזמן אבל מצד שני חייבת להיות סיבה שהוא שמר אותה ואני לא מתכוונת סיבה שהוא אוהב אותי וכל החרא הזה. שמתי את הטבעת כתליון בשרשרת שלי והחזרתי את הקופסה למקום בו מצאתי אותה ובדיוק כשסגרתי את המגירה לוקאס נכנס.
״מה נראה לך שאת עושה?״ לוקאס התקדם אליי וכמובן בודק אם הקופסה שמה ולאחר שראה אותה שם סגר את המגירה והסתכל על כל התמונות שלנו קרועות על הרצפה, כל הבגדים שלו זרוקים על הרצפה, כל החדר מבולגן.
״תתארגני את הולכת היום לדייט הראשון שלך עם פול״ לוקאס הניח שמלה על המיטה שלי ויצא.

התארגנתי כי ידעתי שככל שאני אתנגד ככה אני אפגע יותר, בא לי לסיים עם זה כבר לא אכפת לי עם מי אני אתחתן או איך החיים שלי יראו אין להם כבר משמעות בשבילי.
מישהו דפק בדלת ״את מוכנה?״ שמעתי קול לא מוכר אך גברי ״כן״ עניתי והשומר ראש של לוקאס פתח את הדלת ויצאתי.
ירדתי ללמטה וראיתי את לוקאס ווהאבות שלנו מדברים עד שהם שמו לב שירדתי ושתקו.
״סול תודה שאת עושה את זה״ מר ברדוגו אמר ״אני לא עושה את זה בשבילכם, אני עושה כי אני חייבת וכי ברגע שאני אתחתן איתו אני אצא מהמשפחה המחורבנת הזאת״ אמרתי בעצבים ״סול״ אבי אמר בקול נוקשה ״אתם אולי יכולים לשקר לעולם ולעצמכם שאתם משפחה אחת גדולה ואוהבת אבל אתם לא יכולים לשקר לי, כל אחד ממכם מזוייף יותר מהשני״ הרגשתי פתאום כאב בלחי וכמובן שזה היה אבי. ״על זה בדיוק אני מדברת״ אמרתי ויצאתי ללימוזינה שחיכית לי בחוץ.

שבת שלום! 

מקווה שנהנתם...