you're my drug

chapter 14 - wedding

נקודת המבט של לוקאס:
אני לא מאמין שזה היום, היום החתונה שלי ושל מישל. שבוע זה היה שבוע סביב מישל והאמתי זה היה שבוע נחמד אני ומישל הלכנו לכל כך הרבה מקומות גם בשביל להצטלם לתמונות של החתונה אבל גם סתם טיילנו. מישל חייכה כל השבוע וזה נתן לי רוגע בלב, רוגע שהרבה זמן לא הרגשתי. אני עדיין לא מאמין שהיא הולכת ללדת לי ילד. עדיין לא מצאנו את סול אבל להיום הפסקנו לחפש אותה כי גם האנשים שלנו צריכים מנוחה וקצת להנות בחתונה שלי ושל מישל. סיפרנו להורים שהולך להיוולד להם נכד והם כל כך התרגשו אבל אמא של סול התחילה לבכות אפילו שאין לה קשר דם בכלל אבל אני מאמין שזה קשור לסול וזה גרם לי צביטה חזקה בלב, לראות את אמא של סול מתפרקת ככה בידיעה שהיא לא תוכל לקבל אחד כזה.

היום הזה מטורף אני עובר ממקום למקום וכל בעיה באים להגיד לי ואני מתחיל להשתגע מזה. נחתי קצת בחדר והיה דפיקות וגנחתי בעייפות ופתחתי את הדלת רואה את אמא של סול בפתח. ״אני מצטערת להפריע לך בטח אתה מתחרפן מהחתונה״ היא חייכה וגיכחתי ״כן הא, בואי תכנסי״ היא התיישבה על המיטה שלי, היא החזיקה מן קופסה מעץ והסתכלה עליה. ״מה יש בזה?״ שאלתי והיא חייכה והעיניים שלה היו נוצצות מדמעות שעמדו לרדת ״כשסול הבינה שאתם לא הולכים להתחתן אז היא זרקה את הקופסה הזאת אז לקחתי אותה ואני חושבת שהקופסה הזאת נועדה לך לוקאס, היא באמת אהבה אותך״ היא נגבה את הדמעה שנפלה לה והניחה את הקופסה על מיטתי ״אני אשאיר את זה כאן ותחליט מה אתה רוצה לעשות עם זה״ ״תודה״ אמרתי ואמא של סול חייכה ויצאה. התיישבתי על מיטתי כשהרופאה בין הידיים שלי מתלבט אם כדאי לי לפתוח או לא. אני לא רוצה שהיום הזה יהרס לי כי אני לא יודע מה אני מרגיש כלפיי סול אבל אני יודע שאני מרגיש כלפיה משהו חזק. אחרי מחשבות ארוכות החלטתי לפתוח את הקופסה ולגמור עם זה לגמרי. פתחתי את הקופסה וראיתי תמונות שלי ושלה. הסתכלתי על התמונות והתגעגעתי, התגעגעתי אליה, אלינו.

אחרי שעברתי על כל התמונות אני שמתי לב שיש עוד קופסא ומעטפה מלאה המכתבים. פתחתי מכתב אחד והיה רשום את התאריך הראשון שנפגשנו, היה רשום בו כל מה שהיא חשבה והרגישה עליי בהתחלה וזה היה קצת מעליב אבל גם מצחיק. כשפתחתי את שאר המכתבים הבנתי שבכל יום שעבר שהיינו ביחד היא רשמה איך שהיא הרגישה ואת כל המחשבות שלה. במכתב אחד היה רשום ״אני יודעת שזה הוא, הוא האחד שלי״.
המשפט הזה הרג אותי וירדה לי דמעה וכשפתחתי את הקופסה היה בה את השרשרת והטבעת שאני עיצבתי בשבילה. אני לא מאמין שהיא שמרה את זה. הלב שלי כאב וזה הרג אותי שאני לא יודע איפה היא, לא, זה הרג אותי שהיא לא שלי עכשיו. חשבתי על זה שוב ושוב אם לבטל את החתונה אבל אני לא יכול, הבטחתי למישל שאני שלה ביום שהתארסתי לה וכשהכנסתי אותה להיריון אבל לא רק לה אלא לשלום המשפחה שלי.

איפרו אותי ויצאתי להתחתן עם אחיי לואי ולאונרדו וכמה חברים. צחקנו, חייכנו, שמחנו אבל זה הרגיש לי מזוייף כל זה. עשינו הפסקה והתיישבנו בספסל שהיה ליד ״אחי מה קורה לך?״ לואי שאל, הם מכירים אותי טוב והם יודעים מתי מציק לי משהו ״אמא של סול הביאה לי כמה דברים שסול זרקה מאז שהיא ידעה שלא נוכל להתחתן והיה שמה את השרשרת, הטבעת ומלא מכתבים שהיא רשמה לי ועליי אבל זה לא משנה כבר אני מתחתן היום עם הזאתי שתלד את הילדים שלי״ אמרתי עם חיוך מזוייף ״אתה יודע שאתה יכול להגיד לנו הכל, בכל זאת אתה ברדוגו גם״ לאונרדו ניסה לנחם אותי ״אני אוהב אותה, אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה״ חפנתי את אצבעותיי בשיערי והשתגעתי בתוך תוכי ״אחי תמצא אותה ותגיד לה את זה״ לאונרדו תפח על גבי ״אני לא יכול לעשות למשפחה את זה וגם לא למישל, אני לא מוכן לשבור עוד לב למישהי שחשובה לי״ ״אנחנו בעדך לא משנה מה תבחר גם אם זה יהיה לשאת בכעס של אבא אבל לוקאס תבחר מה שהלב שלך אומר כי בסופו של דבר תצטרך להחליט החלטה לכל החיים״ לואי אמר והרגשתי את הדמעות שלי עולות ופשוט חיבקתי את אחיי, באמת לא יודע מה הייתי עושה בלעדיהם.

כבר עברה חצי שעה מאז שהחתונה התחילה ומתחיל להתמלא כאן, כל היום לא ראיתי את מישל אבל אני בטוח שהיא יפה. אני החלטתי שאני מתגבר על סול ומפסיק לחפש אותה, כלומר העובדים שלי עדיין מחפשים אותה אבל כלום על זה לא עובר דרכי זה עכשיו עובר ללאונרדו שהסכים לקחת את זה בידיים שלו. עוד מעט החופה מתחילה ושאני נשבע אמונים למישל ומישל נשבעת לי. אני חשבתי שאני אהיה יותר לחוץ ממה שאני עכשיו אבל אני לא וזה די מוזר. אמא ולורה נכנסו לחדר שהייתי בו ואמא הייתה כל כך שמחה ויפה וגם לורה ״קטן חתיך שלי״ אמא אמרה וחיבקה אותי חיבוק חזק ״אמא תפסיקי״ אמרתי ואמא שיחררה אותי ואני רואה שהעיניים שלה נוצצות ״אני לא מאמינה שהיום הזה הגיע״ אמא אמרה וחייכתי ״גם אני לא״ לורה התיישבה לידי ״ אתה באמת חתיך״ לורה חייכה ״גם את לו״ וחיבקתי אותה.

החופה התחילה ואבי ומר לואן נכנסו לחדר ״אתה מוכן?״ נר לואן שאל אותי והנהגתי לחיוב עם חיוך. קמתי וסידרתי את החליפה שלי. התקדמנו לחופה שהשיר ״בואי לשלום״ מתנגן ברקע ואנחנו נכנסים וכולם מוחאים לנו כפיים ועומדים, הצלמים התחילו לצלם אותי והתחלנו ללכת עד לחופה. אירי כמה דקות אני ראיתי את מישל נכנסת עם שמלה הלבנה שלי נכנסת עם אמי ואמא שלה. ראיתי את מישל שיורדות לה דמעות וזה גרם לי להיות כל כך שמח ולהבין עד כמה בר מזל אני שזאת אישתי. אני התקדמתי אל מישל והרמתי לה את הטול וחייכנו אחד לשניה ״את כל כך יפה״ לחשתי לה ואני והיא התקדמנו לחופה. הרב התחיל לדבר ולהתחיל את טקס על הבטחתנו אחד לשניה ״מישל ירון האם תקחי את לוקאס ברדוגו לבעל? בחולי ובבריאות, באושר ובעוני, בעצב ושמחה?״ הרב שאל את מישל והיא הסתכלה עליי בחיוך גדול ״אני מסכימה״ מישל שמה לי טבעת ״לוקאס ברדוגו האם תקח את מישל ירון לאישה? בחולי ובבריאות, באושר ובעוני, בעצב ובשמחה?״ הרב שאל הפעם אותי והסתכלתי על מישל ולפתע נפתחו הדלתות בחוזקה וראיתי את נואל והשומרים שלו ובאחד הידיים של השומרים שלו יש את סול עם כיסוי פה, השיער שלה היה פרוע והעיניים שלה היו אדומות. ״סליחה שאיחרנו קצת, מקווים שלא סיימתם עדיין את הטקס״ נואל אמר ומיד עזבתי הכל והתקדמתי אליו.