you're my drug

Chapter 17 - you back

  נקודת המבט של לוקאס:
אני בדיכאון כבר כמה חודשים, אין יום שאני לא מאשים את עצמי בגלל מה שבגללי סול עשתה. נולדה לי ילדה יפיפיה וקוראים לה סופיה. אני יודע שאני אמור להיות הבן אדם הכי מאושר בעולם והלוואי שהייתי יכול אבל ליבי נחצה לשניים ברגע שסול התאבדה. הייתי עושה הכל כדי לשכוח מכל מה שקרה ולהרגיש טיפה של שמחה בגופי אבל זה לא קורה והתחלתי להתייאש.

״בייב אני הולכת לקניות אתה יכול לשמור על סופי?״ הנהנתי לחיוב ונתתי לה נשיקה במצח והיא הלכה. הלכתי לסופיה וראיתי אותה ישנה בלול והיא הייתה נראית כל כך שלווה ובלי חששות. ירדתי ללמטה להכין לי נס וקיבלתי הודעה מחסום והיה רשום
״לולי שלי אני כאן ותמיד הייתי״

לא לא לא אין מצב שהיא חיה, היא נעלמה לכל כך הרבה זמן. מישהו מנסה למתוח אותי, אין מצב. התחלתי להשתגע אין מצב שהיא בחיים ראיתי אותה מתה מול העיניים שלי. רק היא קוראת לי לולי איך מישהו יודע את זה? אין מצב שליאה האהבה הראשונה שלי בחיים (מי שלא זוכר שיקרא את פרק 4). התקשרתי למספר הזה וכל צלצול ששמעתי התחלתי להזיע יותר. אם היא באמת חיה? ״הלו?״ שמעתי את קולה הרך של ליאה שלא שמעתי אותו כל כך הרבה זמן ״זאת באמת את?״ הרגשתי את ליבי נעצר לכמה שניות ״לולי שלי, אני כל כך מצטערת״ ״איך יכולת לעשות לי דבר כזה?״ דמעה בודדה ירדה מעיני ״אנחנו צריכים להפגש ולדבר, היום בוא למקום שלנו בשעה 18:00״ ניתקתי את השיחה והייתי בהלם לא יודע מה לעשות או לחשוב, איפה היא הייתה כל הזמן הזה? איך היא הצליחה להיעלם ככה? מי במקומה נקבר?
הבכי של סופי קטע את רצף השאלות שעברו לי בראש והרמתי אותה ״אל תעשי את זה גם סופי, אל תשברי לי את הלב״ לחשתי וסופי נרגעה.
לאחר שמישל חזרה בשעה 17:40 יצאתי מהבית ואמרתי למישל שאני הולך לפגוש כמה חברים בבר. הגעתי לאגם אך לא היה שם אף אחד התיישבתי על המזח וחיכיתי לליאה. לאחר כמעט חצי שעה שאני מחכה שם כמעט התייאשתי עד ששמעתי מישהו מתקרב ״ליאה?״ שאלתי ״לוקאס״ הרגשתי אחיזה סביבי ״את באמת בחיים״ חיבקתי את ליאה ומרגיש את ליבי מתפרק.

התיישבנו על המזח ״מזל טוב על הבת״ ליאה אמרה ״תודה, את מוכנה להסביר לי?״ אמרתי ישר ולעניין ״באותה שנה הייתי מכורה להימורים ועד שטבעתי לחובות עד כדי כך שאמא שלי סילקה אותי מהבית וכל החברים שלי חשבו שהשתגעתי חוץ ממך שתמיד אהבת והיית שם בשבילי ולא יכולתי לבקש ממך סכום כזה, אז אחרי כמה שבועות החלו לרדוף אחרי ולהכות אותי עד שיום אחד קיבלתי מכתב שזה או אתה או הכסף שאני חייבת והבנתי שאני חייבת למות בשביל שישחררו אותי ואותך אז זייפתי את מותי״ ליאה הסבירה ״לא משנה מה הסכום, היינו יכולים להסתדר עם זה ביחד ולא היית צריכה לשבור לי את הלב״ ״לא יכלנו לוקאס זה היה חוב של 40 מיליון יורו, בחיים לא הייתי לוקחת ממך סכום כזה״ ״אז במקום זה לקחת ממני את הרגש לאהוב״ אמרתי ונשבר לי הלב עוד יותר ״שמעתי על סול, אני מצטערת ובדיוק על זה באתי באמת לדבר איתך״ ליאה אמרה והסתקרנתי ״מה איתה?״ ״לוקאס אני חושבת שהיא גם זייפה את המוות שלה״ הייתי מופתע, אין מצב שהיא עשתה את זה. בשביל מה??
״איך את יודעת?״ ״התחלתי לעבוד בעבודה של זיוף מוות גם ולפני כמה חודשים מישהי בשם סול פנתה אלינו וביקשה גם לזייף מוות ואני נשבעת לך לוקאס לא ידעתי שזאת סול שלך עד שנפל לי האסימון לפני חודש והייתי צריכה לסדר תוכנית שלא יתפסו אותי" ליאה אמרה ״תודה ליאה אבל אני צריך להיות בטוח ב100 אחוז שזאת היא, אני לא רוצה להתחיל לפתח משהו ואז הכל יתפוצץ לי בפנים כשאני אגלה שזאת לא היא״ אמרתי והסתכלתי על האגם ״באמת אהבת אותה הא?״ ״היא היחידה שהצליחה לי להתאהב בה אחרייך״ הסתכלתי על ליאה ופניה נהפכו לעצובות ״אני מצטערת לוקאס זה לא היה פייר כלפייך, לעזוב מבלי להגיד לך כלום זה היה הדבר הכי קשה שהיה לי בחיים במיוחד בגלל שאני עדיין אוהבת אותך גם אחרי כל השנים האלה״ ליאה התחילה לבכות ולא ידעתי מה לעשות אז פשוט חיבקתי אותה.

ליוויתי את ליאה אחר כך לביתה ונסעתי לביתי. ראיתי את מישל עומדת במטבח עם כוס יין וסיגריה ״מה את עושה?״ לקחתי מהיד שלה את הסיגריה וכיביתי אותה ״מי זאת?״ מישל צעקה עליי ״מי זאת מי?״ הייתי מבולבל כל כך ״מי זאת שאתה נפגש איתה בסתר?״ מישל שתתה את הכוס יין בשלוק אחד ומילאה לעצמה עוד כוס ״זאת הייתה מישהי מהעבר״ ״לוקאס אם אתה לא אומר לי מי זאת אני נשבעת לך אני לוקחת את סופי ואנחנו עפות מפה״ מישל אמרה בעצבים ״זאת הייתה ליאה, אקסית שלי שהייתי בטוח שהיא מתה עד לפני שלוש שעות בערך״ מישל התחילה לצחוק ״ועוד דקה תגיד שסול גם חיה״ ולא ידעתי איך להגיב למשפט הזה כי אולי זה נכון ״אל תגיד לי ש..״ ״אני לא יודעת עדיין מישל אבל בבקשה תשמרי את זה בשקט זה יכול לעלות בחייה״ אמרתי והיא הנהנה וסיימה את הכוס יין.