you're my drug

Chapter 27 - happiness

כל השבוע בזבזתי עם פול חוץ מכמה שעות שהוא היה צריך ללכת לסדר כמה דברים ב״עבודה״ אך זה רק עזר לשבוע הזה להיות מושלם.
קמתי כמו כל בוקר לצידו של פול וישר מחייכת כשאני רואה אותו מסתכל עליי ישנה.
״את כל כך יפה״ פול אמר ונישק אותי ״אתה חייב להפסיק להסתכל עליי כל בוקר״ אמרתי ״בחיים לא״ פול קירב אותי והתחיל לנשק את כל הפנים. פול הוא האור בקצה למנהרה שלי.
״תכנסי להתקלח, תתארגני ואני לוקח אותך ליום כיף אבל תתלבשי יפה״ פול קרץ לי וקם אל תפסתי את ידו ״מה לאן אתה הולך?״ שאלתי ״אני צריך ללכת לעבודה אני אחזור עוד שעה״ פול אמר והתבאסתי ״עבודה מטומטמת״ עשיתי פרצוף כועס ״אני מבטיח שאני אחזור כמה שיותר מהר״ פול נישק את ראשי והלך.

לאחר שסיימתי להתארגן פול עדיין לא חזר וזה כל כך מוזר כי הוא בחיים לא מאחר אם כבר הוא תמיד מקדים אותי. התחלתי לדאוג לאחר שעברה רבע שעה ואחריה עוד חצי שעה והבנתי שהוא שכח ממני, לא. אין מצב. פול בחיים לא שכח אותי וגם כשיו זה לא שונה, אולי קרה לו משהו? 
לאחר עוד עשר דקות נוספות סופסוף פול הגיע והאמתי שכעסתי עליו. אני יודעת שבדרך כלל הוא לא מאחר ומגיע בזמן אבל הוא איחר בשעה ופשוט יבייש אותי פה לבד. 
"בייב אני כל כך מצטער" פול נכנס לחדר בלחץ "מה קרה?" שאלתי מאוכזבת בפול "לוקאס נעדר כבר מהבוקר אז עזרתי לחפש אותו והזמן פשוט טס" פול אמר "מה? למה?" שאלתי ישר קמה מהכיסא "מישל בגדה בו לפי מה ששמעתי" פול אמר וידעתי שלוקאס צריך אותי וגם ידעתי בדיוק איפה הוא.
"אני מצטערת פול אני חייבת למצוא אותו" אמרתי ופול הנהן בהבנה ופשוט החלפתי מהר בגדים ולקחתי את הרכב של פול מתחילה לנסוע לאגם, כשהגעתי ישר ראיתי דמות יושבת לבדה על הגשר וידעתי שזה הוא במיוחד כשראיתי את המכונית שלו בחניה. חניתי והלכתי אליו.
"אני זוכרת שכאן קבענו את החוקים שלנו" התיישבתי ליד לוקאס אך הוא פשוט שתק, הסתכלתי על הבקבוק ויסקי הכמעט ריק בידו "הכי אהבתי את הדייטים שלנו כאן, הרגשתי כאילו זה באמת האי שלנו ושאפאחד לא יפריע לנו כאן" המשכתי ולוקאס שתה עוד שלוק מהבקבוק רואה שכבר הוא התרגל לטעם החריף מרוב שהוא שתה הרבה. 
"אני כל כך מצטערת לוקאס" הנחתי את ידי על ידו הריקה אך הוא העיף אותה "סול את באמת מצטערת? אני יודע שאת רק התפללת שאני ארגיש מה שגרמתי לך להרגיש וכנראה זה מגיע לי" לוקאס אמר וראיתי את האשמה שהוא מפיל על עצמו "לוקאס בחיים לא הייתי מאחלת לאפאחד את הכאב הזה כי אני יודעת מה זה הכאב הזה הכי טוב, הכאב של לאבד מישהו, הכאב שאין לך אפאחד חוץ מעצמך אבל לך יש ואתה צריך להגיד תודה על זה" אמרתי. 
"את מי יש לי? את האחים שלי שיש להם חיים משל עצמם? את באבא שלי שמשתמש בי ככלי הרג? את אישתי שבגדה בי? אותך שמצאת לך מישהו שבאמת ראוי לאהבה הזאת? את מי סול את מי?" לוקאס התחיל לבכות "לוקאס זה שאני יוצאת עם מישהו אחר לא מבטל את זה שיש לך אותי, ואתה יודע שאחים שלך תמיד יפנו את הלו"ז בשביל לעזור לך בכל דבר" אמרתי ולוקאס שתק.
"אתה יודע מה למדתי הכי טוב בסטיאוציות כאלה? נכון אולי בהתחלה זה חרא וכואב אבל בסופו של דבר הבכי הזה לא יעזור בכלום אלא אתה צריך לעמוד על שלך ואם אתה עדיין אותו לוקאס שהתאהבתי בו אז, אתה תעמוד מול מישל ותלחם שסופיה הבת שלך תשאר איתך ולא עם הכלבה שבגדה בך ואיבדה את הדבר הכי טוב שהייתה יכולה לקבל אי פעם" אמרתי ולוקאס הסתכל עליי עם חיוך "תודה סול" לוקאס החזיק את ידיי.
"עכשיו תביא לי את הבקבוק ויסקי תביא לי חיבוק" קמתי ולוקאס העביר לי את הבקבוק ויסקי שנשאר בו אולי 4 שוטים ופשוט הרים אותי באוויר בחיבוק. הדבר הכי מדהים שקרה שהרגשתי שלוקאס הוא חבר טוב שלי ולא אקס שאני עדיין מרגישה כלפיו משהו. 
"יאללה בוא נחזור כולם מחפשים אותך כמו משוגעים ואתה חוזר איתי ברכב" פקדתי על לוקאס "איי איי קפטן" לוקאס עמד כאילו הוא חייל וזה הצחיק אותי.

הסעתי אותו לביתו שמה הרבה מכוניות היו סביב ביתו וכל האור היה דלוק. החניתי את הרכב ונכנסנו לביתו רואה את משפחתו ומשפחתי מופתעים לראות אותי ואת לוקאס נכנסים וישר אמו של לוקאס רצה אליו בחיבוק "מטומטם חשבתי שקרה לך משהו" היא הרביצה לו מדאגה "סליחה אמא לא התכוונתי להדאיג אותך" לוקאס חיבק אותה חזק. אבי הסתכל עליי בגאווה אך פשוט לא יכולתי להסתכל עליו ויצאתי מהבית מבלי להגיד שלום. 
"היי סול חכי דקה" שמעתי את לאונדו מאחוריי והסתובבתי מתאפקת להחזיק את הדמעות כמה שיותר "כן?" שאלתי בקול שבור "תודה שהחזרת לנו את לוקאס היום" הוא אמר וחייכתי "בכל בסדר, אני בטוחה שהוא היה עושה אותו דבר" "הכל בסדר איתך? אם את צריכה עזרה לא משנה במה תגידי לי אני אסדר את זה" לאונרדו אמר לי "תודה אני אזכור את זה" אמרתי, נתתי לו חיבוק ונפרדנו לשלום.

חזרתי לביתו של פול ונופל לי האסימון שזה גם פאקינג חוזה מטומטם בין המשפחות ואני נותנת לאבי יותר כח בזה שאני עם פול. נכנסתי לבית לא רואה אפאחד בבית. התחלתי לחפש את פול בבית, לאן יש לו כבר לצאת בשעות כאלה. 
הלכתי לחדר עבודתו וראיתי אור משם ואבן מהלב פשוט ירדה. באתי להכנס אך שיחת טלפון לפול עצרה אותי. "זה הפעם האחרונה שאני מזהיר אותך פול" שמעתי קול עבה מהטלפון "אל תדאג חודש הבא כל זה ייגמר" פול אמר ובטעות נשענתי על הדלת קצת יורת מידי והיא נפתחה. "אני אדבר איתך" פול אמר וניתק. "חזרת" עלה לפול חזרה החיוך לפנים וזה פשוט עשה אותי מאושרת. "שמעתי שהצלחת להחזיר את האבידה" פול חיבק ונישק אותי "מה זה? מה קרה?" פול שם לב שמשהו לא בסדר איתי ונאנחתי "כשהחזרתי את לוקאס הביתה ראיתי את אבי ונפל לי האסימון שכל הקשר הזה הוא חוזה והחוזה הזה זה מה שהרס לי את החיים ואני לא רוצה שהקשר שלנו יהיה מבוסס על חוזה" אמרתי ופול המשיך לחייך "יפה שלי החוזה הזה הוא עפר בשבילי אם את אומרת לי לבטל את החוזה הזה אני עכשיו עושה את זה, אני איתך כי טוב לי איתך ולא בגלל איזה דף מטומטם שמקשר בין המשפחות שלנו" פול החזיק את פניי "אני אוהבת אותך" חייכתי "אני יותר" פול אמר ונישק אותי.

צום קל לכולם!