you're my drug

Chapter 23 - nice to meet u

התיישבתי במקום שבו לוקאס אמר לי וחיכיתי לפול שאחרי כמה דקות הוא הגיע ואמר לי שלום.
״סופסוף אני פוגש את סול האגדית״ פול אמר והאמת שהוא היה נראה טוב מאוד!
״סליחה?״ שאלתי לא מבינה מה הוא רוצה מהחיים שלי ״את זאתי שהתחתנה עם לוקאס ואז מסיבה כלשהי נפרדתם למרות שאהבתם אחד את השני לא?״ פול שאל ״כן זאת אני״ אמרתי ״אני מבין, תגידי למה את ולוקאס נפרדתם? ואיך הוא יכול לוותר עלייך ככה? בכל זאת הוא זה שהציע את הרעיון של כל החתונה הזאת״ פול אמר ולא הבנתי מה קורה כאן, למה שלוקאס יעשה דבר כזה במיוחד אחרי שהוא הדגיש לי שאני חשובה לו.
״אתה כאן כדי לחקור אותי לגבי הזוגיות שלי ושל לוקאס?״ שאלתי לא מבינה מה העניין שלו ביחסים שלי ושל לוקאס. "סליחה, אז מה את מספרת על עצמך?" פול שאל אותי מנסה לתקן את המצב המביך.
קראתי למלצר וביקשתי ממנו יחד עם האוכל שלנו פתק ועט.
"למה זה?" פול שאל אותי "תחכה ותראה, בינתיים תספר על עצמך" אמרתי "תראי אני יודע שהמשפחה שלי ואני עניין די גדול בסיפור ולפי מה שאני רואה הכריחו אותך להיות כאן, אני לא רוצה שתהיי איתי כי מכריחים אותך אני רוצה לקוות שאולי את האחת" פול אמר וזה מצא חן בעיניי, שהוא באמת מחפש אהבה ועושה את זה בשביל עצמו וגם בשביל המשפחה שלו.

המלצר חזר לאחר עם האוכל שלנו, פתק ועט. התחלתי לרשום על הפתק ולאחר שסיימתי הבאתי אותו לפול.
"מה זה?" פול שאל "כל החסרונות שבי" פול חייך והתחיל לקרוא.
"מזאומרת לא יכולה להביא ילדים לעולם?" פול שאל בסקרנות "נאנסתי ואותו אחד הכה אותי" עניתי "את יודעת מי זה הבן זונה הזה?" פול שאל בתוקפנות וזה הצחיק אותי "אני לא זוכרת כמעט כלום מאותו ערב" אמרתי.
"עקשנית? למה זה חסרון?" פול קרץ לי וזה גרם לי להסמיק.
לאחר שפול קרא את הפתק הוא קרע אותו "מה אתה עושה?" שאלתי עם חיוך של סתומה על הפרצוף "לא אכפת לי מהחסרונות שלך, אני יכול להתמודד איתן כל עוד את תרצי להתמודד עם החסרונות שלי" פול אמר והרגשתי שמצאתי את הבחור האידיאלי להתחתן איתו למרות שזה דרך חוזה.
"אני אשמח להתמודד עם החסרונות שלך" אמרתי והתחלנו לאכול.

לאחר שסיימנו לאכול פול ליווה אותי ללימוזינה שחיכתה לי בחוץ. "היה לי כיף להכיר אותך סול לואן" פול אמר והזיז את השיער מפניי "גם לי היה כיף להכיר אותך פול רודריק" אמרתי והוא חייך. "אני כבר מצפה לפגישה הבאה שלנו" פול אמר ונתן לי נשיקה בלחי "גם אני" אמרתי ונכנסתי ללימוזינה שם פגשתי את לוקאס.
לוקאס היה קר אבל זה באמת לא עניין אותי כי הוא בן זונה צבוע.
"אני רואה שהלך טוב" לוקאס אמר אפילו לא מסתכל עליי "אתה אמור לשמוח לא? זה היה בכל זאת הצעה שלך" אמרתי ולוקאס הסתכל עליי "עשיתי את זה בשבילך" התחלתי לצחוק "בשבילי?? לוקאס לא רציתי להכנס לזה עוד פעם ואתה ידעת את זה אבל בכל זאת זרקת אותי לכלבים" צעקתי על לוקאס.
"את באמת לא מבינה הא?" לוקאס גיחך "אם זה לא היה בא עכשיו זה היה בא אחר כך, אני הצעתי את זה כי ידעתי שפול הוא מישהו מספיק טוב בשבילך לעומת השאר" לוקאס הוסיף "לעומת השאר או לעומתך?" הסתכלתי על לוקאס בעיניים ולשניה הן חזרו לעיניים שכל כך אהבתי ולא לעיניים האבודות שהתרגלתי אליהן כבר.
"העניין פה זה לא הזוגיות שלנו אלא הזוגיות שלך עם מישהו שאפשר לסמוך עליו" לוקאס אמר חזר למצב הקר והאדיש שלו.

נקודת מבט של לוקאס:

כבר שעתיים הם במסעדה ואני מבין שהדייט הלך טוב. הרגשתי שככל שהזמן נמשך ככה הלב שלי דופק יותר מהר. הם סופסוף יצאו והם היו נראים קרובים למדי ורציתי לשבור משהו, אני לא מאמין שהקטנה שלי בין הזרועות של גבר שהוא לא אני. גבר שבגללי היא הולכת להתחתן איתו.
לאחר כמה דקות סול נכנסה ללימוזינה עם חיוך אך לא יכולתי להסתכל עליה כי ידעתי שברגע שאני אעשה את זה אני אתנפל עליה בנשיקה ואסמן אותה כשלי כדי שאפאחד לא יגע בה.
לאחר כמה דקות של נסיעה "אני רואה שהלך טוב" שברתי את השתיקה "אתה אמור לשמוח לא? זה היה בכל זאת הצעה שלך" סול צעקה עליי, ידעתי שזה יבוא ברגע שהא תגלה שזה היה הרעיון שלי.
"עשיתי את זה בשבילך" פול הוא בחור טוב, שיגרום לאישה שלו כל אושר לא משנה מה החסרונות בה ולכן בחרתי בו כי אני יודע שהיא תהיה מאושרת איתו.

הגענו הביתה ובאתי לפתוח לסול את הדלת אך היא פתחה לבד "אתה יודע שאני לא עד כדי כך צריכה אותך בחיים שלי" סול דחפה אותי והרגשתי את ליבי מתכווץ. נכנסתי לאחר שסול נכנסה בודק שהיא נכנסה ישר לחדרה ולא ברחה פתאום.
לאחר שדיברתי עם השומרים חזרתי לביתי. נכנסתי וראיתי את מישל וסופיה ישנות על הספה וזה גרם לי לאושר. "בייב" ליטפתי את שיערה של מישל והיא לאט לאט התעוררה "חזרת" מישל חייכה וקמה בעדינות כדי לא להעיר את סופיה. "תביאי אני אשים אותה במיטה" אמרתי ולקחתי את סופיה למיטתה.
ראיתי את מישל במטבח והלכתי אליה "מצטער שחזרתי היום מאוחר" נישקתי את מישל בלחי והתיישבתי לידה על האי.
״נו איך היה?״ מישל שאלה אותי לגבי העבודה ״את יודעת רגיל״ אמרתי. מישל לא יודעת על העניינים עם משפחת רודריק ועדיף שזה ישאר כך.
״אני כבר לא רואה אותך מאז שחזרת מניו יורק״ מישל אמרה בקול מבואס ״אני יודעת ואני מצטער, את יודעת איך זה״ התקרבתי אליה מרים את ראשה אליי ״אני אוהב אותך ואני מבטיח לפצות אותך על זה״ מישל חייכה ״גם אני אוהבת אותך״ נישקתי את מישל ועלינו לחדר.