בגלל שלא העליתי הרבה זמן פרקים אז הנה לכם עוד פרק....
מקווה שתהנו והמשך צום קל !
פול ביטל את החוזה ואומנם אבי כעס עליי מאוד אך לא יכל באמת להראות לי זאת מכיוון שאנחנו לא ממש מדברים אך אני רואה את זה בפניו כל פעם שאני רואה אותו נפגש עם פול ואביו בביתנו.
אמי ניסתה כמה פעמיים להתקשר, לשלוח הודעה ואפילו לבוא אליי לבית אך כל פעם דחיתי אותה, אני לא מסוגלת להפגש איתה לפחות לא כרגע. איך הגעתי למצב הזה שאני לא רוצה להפגש עם המשפחה היחידה שיש לי?
לאחר מה שקרה אני ולוקאס נפגשים לעיתים קרובות, אני פשוט רוצה להיות לצידו ושיראה שהוא לא לבד בסיפור הזה ואני תמיד יהיה לצידו. עכשיו לוקאס ומישל בתהליכי גירושים וזה די מייגע לפי מה שלוקאס סיפר לי. לוקאס עדיין לא סיפר לי את הסיפור המלא של כל החרא הזה ואפילו שזה ממש מוזר מה יש לו כבר להסתיר?
לאחר שאני ולוקאס נפגשנו חזרתי לבית אפילו שאין לי מה לעשות שמה מכיוון שפול עובד כל היום וזה משעמם בלעדיו במיוחד לאחר שהתרגלתי שהוא נשאר איתי בבית אבל כנראה זה נגמר. גם פול בזמן האחרון מרוחק קצת כאילו שמשהו מציק לו, מעניין מה זה כבר יכול להיות.
הסתובבתי בבית עד שנכנסתי לחדר שבכלל לא שמתי לב אליו בחיים וראיתי שזה ספריה קטנה וכל כך שמחתי. הרבה זמן לא ישבתי וקראתי ספר אני זוכרת שפעם הייתי מסיימת ספר תוך שלושה ימים גג. לקחתי ספר שהיה נראה ישן ממש והתיישבתי בכיסא שהיה שם והתחלתי לקרוא.
הספר לא היה ממש כתוב טוב אך העלילה שלו הייתה מעניינת כאילו זה סקיצה ראשונה של הספר שצריכות עוד הרבה תיקונים. מעניין מי רשם את הספר הזה.
הספר היה כתוב על שני חברים טובים שיצאו למסע בעולם והם חווים שמה כל מיני חוויות שהם בחיים לא חוו לפני אך הכל משתבש כשאחד מהם נאבד והחבר השני מחפש אותו.
לא שמתי לב לשעה וכבר פול חזר מהעבודה, יצאתי להגיד לי שלום ולשאול אותו של מי הספר הזה.
"היי סליחה שחזרתי מאוחר" פול נישק אותי "זה בסדר הייתי בסיפריה שלך" אמרתי ופול הסתכל על הספר שהחזקתי "איפה מצאת את הספר הזה?" פול שאל אותי ולקח את הספר מידיי "לא יודעת ראיתי את זה באחד המדפים אז קראתי אותו" אמרתי "דרך אגב של מי הכותב של הספר הזה? לא רשום כותרת או כותב" הוספתי ופול נאנח וראיתי את פניו נופלות והרגשתי כל כך נורא שקראתי את הספר הזה מבלי רשות של פול.
"סליחה" אמרתי ופול חייך חיוך מאולץ "זה בסדר, זה ספר שרשמתי כשהחבר הכי טוב שלי נפטר נרצח" פול אמר והרגשתי עוד יותר נורא "אני כל כך מצטערת פול, הייתי צריכה לבקש ממך רשות לקרוא" אמרתי לא מסוגלת להסתכל עליו מרוב בושה "היי אני שמח שקראת אותו" פול חייך אליי ופשוט חיבקתי אותו.
האמתי שלא הרגשתי רע רק בגלל שקראתי את הספר בלי רשותו אך הרגשתי רע שקרו לפול כל כך הרבה דברים נוראיים שאני פשוט לא יודעת עליהם והוא יודע הכל עליי.
לאחר שהתקלחתי ראיתי את פול יושב במטבח וחושך עם כוס ויסקי. התיישבתי ליד פול ופשוט שתקנו. רציתי להגיד לו עד כמה אני מצטערת שלא יכולתי להיות שמה כשזה קרה, רציתי להגיד לו שאני עכשיו רוצה לדעת הכל עליו אך פשוט לא יכולתי.
"סול אני בסדר" פול שבר את השתיקה שהייתה בנינו "פול מה קרה? קראתי את הספר ואני יודעת שהחבר הזה היה חשוב לך ואם הוא חשוב לך הוא חשוב לי" אמרתי והחזקתי את ידו של פול.
לאחר שפול שתק "סול הנרי לא היה סתם חבר הוא היה אח שלי, כשהיינו צעירים ילדים הכו אותי בגלל משפחתי אבל הוא תמיד הגן עליי. תמיד חשבתי שאני רוצה להיות כמוהו לא מקשיב לאפאחד חוץ מלעצמו. מפה לשם התחלנו להיות חברים, הנרי תמיד היה בא אליי והיינו משחקים אך אף פעם אני לא הייתי אצלו וכששאלתי אותו למה גיליתי ששני הוריו נפטרו והוא יתום" פול הספיק וראיתי שהוא רוצה לבכות אך במקום זאת הוא שתה את הכוס שהחזיק בשלוק.
"אמרתי זאת להוריי וישר הם הציעו שהוא יגור אצלנו עד שימצאו לו בית. יום אחד עלינו לתיכון אני והנרי היינו שמחים וכולם רצו להיות חברים שלנו אך אנחנו לא רצינו שאפאחד שיהיה חבר שלנו כי זה תמיד היינו רק הוא ואני, באמצע השנה הגיעה ילדה חדשה יפיפיה רק הבעיה שגם אני וגם הנרי רצינו אותה עד כדי כך שזה גרם למריבות בנינו עד שהבנו שזה סתם והחלטנו ששנינו נרד מהעניין שלה עד שגיליתי יום אחד שהוא יצא איתה לדייט והם ביחד, באותו יום גירשתי אותו מביתי והפסקנו להיות חברים. השנה הראשונה של התיכון הייתה בשבילי סיוט עד שלאט לאט התחלתי להכיר חברים חדשים ולשכוח את הנרי עד שבסוף השנה הראשונה אותה ילדה והנרי נפרדו וישר חשבתי על לנקום בו וללכת אליה, באותו יום שהלכתי לאותה ילדה הנרי נרצח בגלל שהוא התעסק עם האנשים הלא נכונים" פול התחיל לבכות "פול אני כל כך מצטערת אבל זאת לא אשמתך" אמרתי ובאתי להתקרב אליו אך פול נעמד "זה כן אשמתי הוא מת בגללי, בגלל האגו המחורבן שלי, במקום ללכת לנחם אותו הלכתי ובגדתי בו סול" ראיתי את פול משתגע. בחיים לא ראיתי את פול ככה אך הבנתי את הכאב הזה שהורג אותו מפנים.
"היי היי" החזקתי את פניו של פול כדי שירגע אך פול לא הסתכל עליי "תסתכל עליי" ציוויתי על פול "פול זאת לא אשמתך נכון אולי אתה מרגיש שזה אשמתך אך תחשוב על כך שהצלת אותו בכל הפעמיים האחרות, אתה פאקינג הצלת אותו מלחיות ברחוב. אולי לא הצלחת להגן עליו באותו זמן אבל עכשיו זה הזמן להגן על השם שלו ולהפסיק לחיות באשמה שהוא מת בגללך כי אני בטוחה שאם הוא באמת היה אח שלך היה כואב לו לראות אותך מתאבל כל השנים האלה על משהו שלא עשית" חיבקתי את פול והוא פשוט התפרק לי בידיים.
לאחר שאני ופול ראינו סרט והוא נרדם באמצע, כיסיתי אותו בשמיכה והלכתי לסיים את הספר ולהתחיל לתקן אותו.
YOU ARE READING
you're my drug
Storie d'amoreסול לואן בת 22 היא ילדה טובה שמצייתת למה שאומרים לה, היא גם בת יחידה למשפחת פשע שהוריה מכינים אותה ליום הגדול בחייה ליום בו היא ולוקאס ברדוגו בן למשפחת פשע הכי גדולה במזרח. הוריה של סול מכינים אותה לחיים שהיא הולכת לעבור עם לוקאס וסול מרגישה מוכנה...
