you're my drug

chapter 7 - Lora

כבר חודש עבר מאז שאני ולוקאס נהיינו ביחד וכבר היה לי לנו כמה פגישות עם ההורים של שנינו. החתונה נדחתה בעוד חודשיים כי הרגשנו שחודש זה פזיז ומהיר מדי במיוחד לדבר כזה גדול. היום אני הולכת לפגוש את אחים של לוקאס ואני כל כך בלחץ כי לוקאס סיפר על אחים שלו, לואי, לאונרד ולורה. לוקאס יעשה הכל בשבילם ובמיוחד בשביל לורה אחותו הקטנה שהיא בת 16 אם אני לא טועה. "את מוכנה?" לוקאס נכנס לחדרי כשבדיוק סיימתי להשים נעליים "אני בלחץ" אמרתי ולוקאס התקרב אליי "תהיי פשוט את, את תהיי מדהימה מבטיח לך" לוקאס נישק אותי וחייכתי כי הוא באמת נתן לי הרגשה טובה עם עצמי ואולי קצת בטחון. נסענו לביתו ולוקאס לא הפסיק לדבר על אחיו ועל כמה שהוא מתרגש שלאונרדו מסיים תיכון ולואי קולג', בחיים לא ראיתי את לוקאס מתרגש ככה. נכנסנו לביתו שהיה ריחות של מטעמי בשר טובים "לוקקק" מישהי רזה עם שיער שחור ארוך ועיניי דבש רצה אל לוקאס וקפצה עליו בטח זאת לורה "לו תכירי את חברה שלי סול, סול תכירי זאת לורה" לוקאס הכיר בנינו "היי" אמרתי ולורה הסתכלה עליי והלכה והאמתי שדי נפגעתי חשבתי שהיא תהיה יותר נחמדה "אל תשימי עליה היא לא אוהבת שאני מביא בנות הביתה" לוקאס ניסה לנחם אותי אבל זה גרם לי להרגיש יותר רע. הלכנו לסלון כשראיתי שתי בנים שנראים כמו לוקאס חוץ שלאחד יש שיער חום בהיר ולשני עיניי דבש כמו של לורה "סול תכירי אלה אחים שלי לואי ולאונרדו" לוקאס אמר "היי אני לואי" הזה עם עיניי דבש אמר ולחץ את ידיי "היי סול" "ואני לאונרדו" לאונרדו לחץ את ידי ומר וגברת ברדוגו הגיעו ואמרו לי שלום "כמה טוב שאת כאן״ גברת ברדוגו אמרה לי "אני שמחה להיות כאן" אמרתי והתיישבנו לאכול. השולחן היה מפוצץ במאכלים שהיו נראים כל כך טוב ולא ידעתי מה אני רוצה לאכול.

"אז סול בת כמה את?" לואי שאל אותי "22" עניתי ולורה צחקקה בין עצמה ולא הבנתי למה אבל מה שבטוח היא לא מתה עליי "מה את חושבת להיות?" לאונרדו שאל "סיימתי תואר ראשון בתעשייה וניהול אז אני לא כל כך בטוחה עדיין מה אני אעשה עם זה" "אני בדיוק מתחיל ללמוד את זה את אולי תוכלי לעזור לי" לאונרדו אמר "בכיף" עניתי "את לא נראית כל כך חכמה" לורה אמרה "לורה אל תהיי חוצפנית" לואי אמר לה "זה בסדר אני גם לא האמנתי שעברתי את התואר" אמרתי מנסה לקרר את האווירה "אל תנסי עכשיו לצאת נחמדה כדי שאני יאהב אותך כי אני כבר שונאת אותך ואת סתם עוד מזוייפת שלוקאס הביא הביתה אפילו המערכת יחסים שלכם לא אמיתית. אמא ואבא הייתם צריכים לבחור מישהי יותר מזאתי תאמינו לי היו בהרבה יותר יפות ומוצלחות ממנה באפשריות שלכם, את גם נראית אנורקסית, את בכלל יכולה להביא ילדים לעולם?" לורה אמרה והפעם ממש נפגעתי ממנה וכבר לא היה לי כל כך תיאבון "אני צריכה ללכת לשירותים" קולי נחנק מהרצף ההעלבות של לורה, הלכתי מהר לפני שמישהו יעצור אותי ופשוט נשברתי כשהגעתי לשירותים.

נקודת המבט של לוקאס:

סול הלכה לשירותים לאחר שלורה העליבה אותה וראיתי שסול ממש נפגעה ממנה וזה באמת לא היה במקום "לורה תעלי למעלה" אמרתי עצבני "מישהו היה צריך להגיד לה את האמת" לורה אמרה "לורה תעלי עכשיו למעלה" צעקתי על לורה פעם ראשונה בחיים שלי והיא נבהלה וקמה בעצבנות "אם אתה הולך להתחתן איתה תשכח ממני" לורה זרקה את הסכין שהחזיקה על הצלחת ועלתה לחדרה. "אתה לא חושב שקצת הגזמת?" לואי שאל "היא מפונקת במיוחד שזה קשור ללוקאס אז הגיע הזמן שתלמד איך לדבר בכבוד" לאונרדו התחיל להתווכח עם לואי. הלכתי לשירותים ודפקתי בדלת "סול?" "אני כבר באה" שמעתי את סול מנסה שלא ישבר לה הקול מהבכי "סול בבקשה תפתחי" "אני כבר יוצאת" סול אמרה מקנחת את אפה "אני נשאר פה עד שאת פותחת" סול פתחה וראיתי את עיניה נפוחות והאיפור שלה מרוח בקטנה "אני כל כך מצטער" אמרתי וחיבקתי אותה "בואי נלך הביתה" אמרתי ולורה בדיוק נכנסה לחדר שלה רואה אותנו וטורקת את הדלת "כדאי שתדבר איתה" סול אמרה והנדתי את ראשי לשלילה "היא כבר ילדה גדולה היא צריכה לדעת איך להתנהג לאנשים גם אם היא לא אוהבת אותם" אמרתי.

אמרנו להתראות לכולם ונסענו הביתה, ראיתי שמה שקרה בבית שלי הדאיג את סול "אני מצטער לא ידעתי שהיא הולכת להגיב ככה, ממש לא מתאים לה" אמרתי מחזיק את ידה של סול. סול נאנחה "אני לא יודעת מה כבר עשיתי שהיא שפטה אותי ועוד אמרה לי את כל הדברים האלה" סול היא נשמה באמת טובה ואני לא יודע שאם היא טובה מספיק בשבילי בכל כך הרבה מובנים. אני כבר חצי שעה במיטה וסול עדיין לא באה מהחדר שלה לישון איתי. פתחתי את הדלת לחדר של סול וראיתי אותה יושבת במרפסת מקופלת כשהרגליים שלה צמודות לחזה ומסתכלת על הנוף "בייב" אמרתי והיא הסתובבה כשהעיניים שלה נוצצות אבל גם ריקות "זה עדיין מדאיג אותך?" שאלתי והיא פשוט שתקה והסתובבה שוב "היי דברי איתי" התיישבתי לידה מחבק אותה "לוקאס אנחנו צריכים להפרד, ההורים שלך באמת טעו בבחירה שלך" סול לפתע אמרה ולא הבנתי למה "מה? על מה את מדברת? זה בגלל אחותי?" סול הנידה את ראשה והתחילה לבכות "זה לא זה" סול אמרה "אז תגידי לי על מה זה" התחלתי כבר להתחרפן "זה לא קשור אלייך" סול אמרה והתחרפתי כבר, העפתי את הכיסא שישבתי עליו "פאק סול תגידי לי כבר למה" סול שתקה "אין לי כח אם את רוצה שנפרד ולא נתחתן סבבה! זה מה שנעשה" אמרתי. לבשתי חולצה אפורה, ג'ינס שחור ומעל מעיל שחור וירדתי ללמטה שובר דברים מעצבים.

יצאתי לאיזה בר והזמנתי שוטים של ויסקי שותה אחד אחרי השני "ואו לוקאס לא צפיתי שאתה תהיה כאן" הסתכלתי וראיתי את קייט. קייט היא החברה הכי טובה שהייתה לי עד גיל 17 שהתחלתי עם כל החרא הזה בחיים שלי, תמיד חשבתי שהיא מאוהבת בי והאמתי שאני גם בה אבל אז נכנסנו למריבה ענקית ובזה סיימנו את הקשר שלנו. "כנ"ל" אמרתי והיא התיישבה לידי "אתה נראה חרא, מה קרה? רבת עם לורה?" קייט אמרה "תודה גם לך" קייט צחקה "סתם אני רצינית מה קרה, אתה יודע שאתה יכול לדבר איתי על הכל" עם קייט כל כך קל לדבר היא תמיד נותנת תחושה של הגנה ולא שיפוטיות "או שמישהי שברה לך את הלב? אם זה בכלל אפשרי כי אם אני לא טועה אתה זה ששובר להן את הלב" קייט אמרה ולקחתי עוד שוט והסתכלתי עליה "פאק סליחה" "זה בסדר היא רצתה שנפרד אחרי שהיא פגשה את לורה" אמרתי "אוי כבר מאז שהיא קטנה היא קנאית לגבייך" קייט אמרה והתיישבה לידי. אני וקייט דברנו ושתינו הרבה נזכרים בימים של פעם עד שנישקתי אותה והלכנו לשירותים ומשם לבית שלה.