you're my drug

Chapter 61 - guilty

נקודת המבט של לוקאס:

כבר שבוע שסול שבורה מההודעה שאמרתי לה ואני הרגשתי הקלה עצומה שהורדתי את זה החזה אבל כאב לי ממש לראות את סול ככה ולא הלכתי לעבודה שבוע אבל עכשיו אני חייב לחזור לעבודה.
״בייב אני מצטער אני אנסה לחזור כמה שיותר מהר הביתה״ אמרתי לסול לאחר שהתארגנתי ״אני בסדר לוקאס, אתה צריך להשלים שבוע עבודה״ סול אמרה ובחיים לא ראיתי את סול ככה, גם אחרי כל החרא שהיא עברה בחיים אף פעם העיניים שלה לא היו כל כך ריקות. ״אני מצטער שלא סיפרתי לך את זה לפני״ אמרתי מלטף את פניה הנעימות וסול פשוט שתקה. אני יודע שהיא כועסת עלי במקום גדול בלב שלה עכשיו אבל האבל על דיוויד יותר חשוב לה עכשיו ואני מבין את זה, דיוויד היה שמה בשבילה בכל תקופה שהיא עברה והיא באמת אהבה אותו יותר מכל אדם.
״אני אוהב אותך, את יודעת את זה נכון?״ סול הסתכלה עלי והנהנה בחיוב ״אני באמת מצטער סול״ לחשתי לה כשחיבקתי אותה ״אני יודעת״ סול אמרה ונישקתי אותה. ״נפגש יותר מאוחר״ אמרתי נשקתי לנייתן ויצאתי לעבודה.
כשהגעתי לעבודה ישר קורל התרוממה והיא הייתה נראית בלחץ ״מה יש?״ שאלתי לא מבין מה יש לה ״הם פשוט נכנסו לך למשרד, הם היו כאן כבר והם היו נראים מאיימים״ קורל אמרה בפחד וידעתי שזה מדובר פה על בוב. נכנסתי למשרד בעצבים ״סופסוף הגעת״ בוב היה בכיסא שלי ״מה אתה רוצה? זהו סיפרתי לה הכל״ אמרתי נעמד בבטחון מולו והוא נעמד והתקדם אלי ״אל תשכח שסול היא עוד תנטוש אותך בגלל זה, דיוויד היה הכל בשבילה ובגללך הוא נפטר״ בוב אמר באיום ״סול השתנה ואני אעשה הכל שהיא לא תעזוב אותי״ אמרתי ״לוקאס גידלתי אותה אני חושב שאני מכיר את הבת שלי יותר ממך ובנוסף דיוויד היה כמו בן בשבילי אז זה גם תהיה נקמה בשמו״ בוב אמר ״אז בוא תפגע בי ואל תניח את ידך על סול או על נייתן״ אמרתי מתחיל להתעצבן יותר ״זה כל היופי לוקאס שאתה זה שהולך לעשות בשבילי את כל העבודה השחורה״ בוב אמר עם חיוך ״אתה חי בסרט״ התחלתי לצחוק ״עוד נראה לוקאס, עוד נראה״ בוב פשוט יצא עם השומרים שלו והלך. כוס אמא שלו מי הוא חושב שהוא בכלל?? מדבר על נקמה בשם דיוויד כשהוא פוגע בדבר שדיוויד אהב כל כך.

לאחר שעבדתי עד מאוחר היום חזרתי הביתה וראיתי את סול ישנה ונייתן בדיוק התחיל לבכות בטח הערתי אותו כשנכנסתי.
הרמתי את נייתן וישר הוא נרגע ונרדם שוב, נישקתי אותו והנחתי אותו בלול שלו.
ראיתי על סול שעבר עליה יום קשה ופשוט נישקתי אותה וסול פשוט התעוררה בבהלה ״דיוויד״ סול אמרה וראיתי שהיא לא במצב תקין בכלל. סול התחילה לבכות ״אני כל כך מצטער בייב״ חיבקתי את סול ״אני מתגעגעת אליו״ סול אמרה בכאב ״אני באמת מצטער, לא היה מגיע לו כלום מזה״ ליטפתי את שערה של סול. הלב שלי כאב כל כך לראות את הקטנה שלי ככה שבורה ובידיעה שזה בגללי עוד יותר שברה אותי.
הרדמתי את סול לאט לאט ופשוט ביטלתי את היום עבודה שלי למחר. היא צריכה אותי ואני אהיה שמה בשבילה לא משנה מה.

התעוררתי מוקדם בבוקר לנסות לשפר לסול את המצב רוח בזה שאני אכין לה ארוחת בוקר ואתן לה עוד קצת שעות מנוחה במיוחד אחרי אתמול בלילה. הכנתי פנקייקים, ביצות עין, סלט אבוקדו, קניתי כל מיני גבינות יקרות, בייקון, סחטתי לה מיץ תפוזים ולאחר שסיימתי ניקיתי את הבית שהיא תקום ופשוט לא תצטרך לעשות כלום.
הוצאתי את נייתן לטיול והוא גדל כל כך מהר אני מרגיש כאילו רק אתמול סול ילדה אותו. נייתן היה כל כך מאושר לשחק בדשא בפארק עם כדור ואפילו הכרנו עוד חברים בפארק.
לאחר שעתיים בערך כשהיינו בפארק נייתן נרדם באוטו וכשנכנסנו לבית סול כבר התעוררה עם חיוך על הפנים ״מה זה?״ סול שאלה מופתעת וגם ראתה את נייתן ישן אז היא עוד יותר שמחה ״רציתי לפנק קצת את חברה שלי והבן שלה אסור?״ שאלתי וסול נישקה אותי ״ואו לוקאס זה מדהים״ סול אמרה והסמיקה כולה.
הנחתי את נייתן בלול ואני וסול התיישבנו לאכול ״למה לא הלכת לעבודה?״ סול שאלה בזמן שהיא אכלה ״כי רציתי להשאר איתך״ אמרתי וישר החיוך של סול גדל ״זה בגלל אתמול בלילה נכון?״ סול שאלה ולפתע ירד לה החיוך ״אני שמחה שאתה באמת מתאמץ ומשתפר ואני רואה את זה באמת אבל פשוט המחשבה שדיוויד נפטר ולא ידעתי על זה כמה שנים הורגת אותי ואני אפילו לא כועסת עלייך או על אבי אלא על עצמי״ סול אמרה וראיתי שהיא מדברת מהלב ״אני מצטער סול באמת״ אמרתי מחזיק את ידיה הקרירות ״זה בסדר״ סול אמרה עם חיוך קטן.

לקחתי את סול לקבר של דיוויד ונסיתי כמה שיותר לכבד את מקום מנוחתו ולהשים אותו במקום הכי יפה שאפשר.
סול הניחה את הפרחים שקנינו בכניסה על קברו של דיוויד והתחילה לבכות על הקבר ״דיוויד אני כל כך מצטערת, לא היה מגיע לך להגיע לכאן״ סול אמרה ״איך לא ראיתי את זה קודם? דיוויד לא הייתי כאן בשבילך, נכשלתי בתור החברה הטובה אני מצטערת״ סול רעדה כולה ״איך אני אשרוד בלעדייך?״ חיבקתי את סול והיא פשוט התפרקה לי בידיים. ״רוצה לחזור לבית?״ שאלתי וסול פשוט הנהנה ״אני חייבת לעשות משהו לפני״ סול אמרה ״סול מה יש?״ שאלתי ״קח אותי לבית״ סול אמרה ונסענו הכי מהר שאפשר לבית. סול התפרצה לחדר שלנו מחפשת משהו כמו מטורפת במגירות ״הנה זה״ סול הוציאה קופסה מאחת המגירות שלה ״סול מה זה?״ שאלתי ״דיוויד השאיר לי אותה והבטחתי לו שאם יקרה לו משהו אני אביא את זה לאימו״ סול אמרה ״מה זה?״ שאלתי מבולבל ״הזכרון האחרון של דיוויד״ סול אמרה ויצאה מהבית.