you're my drug

Chapter 44 - hospital

אני לא מאמינה שאני כל כך קרובה ללידה שלי, טוב אני קצת מאמינה. הגוזל שלי לא ממש נותן לי לשכוח את זה שהוא כבר רוצה לצאת.
אני עוד פחות מחודשים יולדת, אני לא מאמינה. עברתי לגור עם אמא שלי לבינתיים למקרה שיקרה לי משהו ואני לא אוכל להתמודד עם זה לבד אבל אני חייבת לציין שהיא ממש עוזרת לי לעבור את זה והיא תמיד פה לצידי.

״את יודעת מה עם לוקאס?״ אימי שאלה אותי, אני לא מבינה למה היא חופרת לי עליו כל כך. ״אמא סיפרתי לך כבר מה קרה, אני רוצה בינתיים להתנתק ממנו״ נאנחתי ״סול אני פשוט לא רוצה שתעשי את הטעות שאני עשיתי, אני לא רוצה שאת תעברי מה שאני עברתי כשאיבדתי את אהוב ליבי״ אמא שלי אמרה והגישה לי ארוחת בוקר ״זה לא משנה כבר גם אם אני ארצה שנחזור להיות בקשר, אני סיימתי עם זה״ אמרתי. אני בחודש הזה כל היום ניסיתי לחפש לעצמי עיסוקים רק כדי לא לשבת ולחשוב על לוקאס רק נתתי לעצמי לפני השינה שאני יודעת שאפאחד לא מסתכל ושומע.
״וגם אל תשכחי שהוא טס עם חברה שלו לגור בישראל״ הוספתי ״אוייש נו סול תעשי לי טובה, מי זאת הנטע הזאת בכלל? היא לא משתווה לרבע ממך״ אמא התיישבה מולי עם הכוס נס שלה. שה
״היא בן אדם טוב, אני אוהבת אותה״ אמרתי ולקחתי עוד ביס מהחביתה ״סול את הולכת להצטער על זה אם הוא ילך מבלי שנלחמת עליו כי אני יכולה לזהות אהבה מאלף קילומטרים ומה שיש לך וללוקאס זאת אהבה״ אמא אמרה, אני מאמינה לה אבל אני לא רוצה להאמין בזה.

לאחר שאמי הלכה החלטתי לסדר את הבית עד שאני אתחיל להתארגן כי אני יוצאת היום עם אן לבית קפה. אן היא בן אדם מדהים והלוואי להיות אמא כמוה.
היא כמו אמא שניה שלי אבל גם החברה הכי טובה שלי. למרות כל המקרים שקרו עם לוקאס אן תמיד הייתה לצידי ואף פעם לא לקחה צד והבנתי גם למה. לוקאס הוא כמו הבן שלה היא לא יכולה להפנות לו גב.
לאחר שסידרתי את הבית וניקיתי את הכלים מהבוקר התחלתי להתארגן.
שמתי שמלה רופפת, סנדלים שאותם קצת היה קשה להשים, אספתי את שיערי לגולגול נמוך והוצאתי שתי פאות מקדימה.

הגעתי לבית קפה וראיתי שמה את אן מחכה לי. ״אן״ אמרתי בהתרגשות וחיבקתי אותה חזק, באמת התגעגעתי אליה.
״איך גדלה לך הבטן, איזה יפה״ אן ליטפה לי את הבטן ״תודה, מקווה שלא חיכית לי הרבה זמן״ אמרתי והתיישבנו אחת מול השניה.
״בכלל לא, לפני שתי דקות הגעתי״ אן אמרה ומלצרית באה אלינו ושאלה מה אנחנו רוצות להזמין.
״אז מה איתך?״ אן שאלה ״את יודעת, לא משהו מיוחד. בינתיים אירגנתי את החדר של הקטן״ אמרתי ״אני חייבת לראות אותו״ אן אמרה ״איך את? ספרי לי הכל״ שאלתי את אן ״התינוק שלי הולך לקולג׳, אני לא מעכלת עדיין״ אן אמרה ושכחתי מזה לגמרי שיש לה ילד ״וואי עוד כמה זמן?״ שאלתי ״עוד שלושה שבועות״ אן אמרה ״מה? לאיזה קולג?״ שאלתי ״ייל״ אן אמרה בגאווה ״אן איך אני שמחה לשמוע, הילד שלך בטח גאון״ אמרתי והמלצרית בדיוק באה עם ההזמנה שלנו.
״את לא מבינה איך אני גאה בו״ אן אמרה ״איך אני שמחה לשמוע, אני גם אהיה גאה בו אם הוא ילך לאוניברסיטה כזאת״ אמרתי וצחקנו.
מישהו התקשר לאן כמה פעמים והיא סיננה כי ידעתי שהיא לא מרגישה נעים לענות בגללי.
״מי זה? אולי זה חשוב״ אמרתי ״זאת נטע אבל היא יכולה לחכות״ אן אמרה וצחקה. נטע עוד פעם התקשרה וזה היה כבר מוגזם.
״תעני הכל טוב״ אמרתי ואן ענתה.
הפרצוף של אן לא בישר טובות והיא ישר התרוממה מהכיסא שלה בבהלה. ״מה? מה קרה?״ שאלתי נלחצת מהתגובה שלה.
״לוקאס בבית חולים, הוא נכנס לקטטה או משהו״ אן אמרה וישר קמתי אחריה.
הנחתי 50 דולר על השולחן זה אמור להספיק למנות כולל טיפ גדול במיוחד.
אן ואני נסענו לבית חולים, מתקדמות כמה שיותר מהר למזכירות לשאול איפה לוקאס וברגע שהמזכירה אומרת לנו שהוא בניתוח עכשיו חשכו עיניי. קיבלתי פלאשבק מאותו לילה שאיבדתי את פול, רציתי למות.

הלכנו לחדר המתנה וראינו את משפחתו של לוקאס ונטע. ראיתי את אמו של לוקאס שבורה ועם כל הרצון שלי לפנות אליה לא יכולתי אני פשוט ראיתי את אלינור אמא של פול. נטע אמרה לי שלום והיא הייתה פשוט שבורה, ראו לה בעיניים את הכאב ואת הפחד שלה לאבד אותו, היא די הזכירה לי את עצמי.
״סול את בסדר? את חיוורת״ אן שאלה אותי ״אני צריכה לשבת״ אמרתי והתיישבנו מול משפחתו של לוקאס.
ראיתי את לורה מסתכלת עליי במבט של ׳מה היא עושה כאן?׳ למרות שהרגשתי כל כך לא רצויה החלטתי להשאר בשביל לוקאס.
התחלתי לבכות מהמחשבה שלעבור את זה עוד פעם, אני פשוט לא אהיה מסוגלת לעמוד בזה במיוחד לאחר שהתרחקתי ממנו.
הרגשתי כל כך מצפון על מה שאמרתי ללוקאס ומה שעשיתי.
התחרטתי שלא הספקתי להגיד לו שאני אוהבת אותו ושאני רוצה לחיות את כל חיי לצידו.
לאונרדו התיישב לידי וחיבק אותי ״סול הוא יהיה בסדר״ לונארדו ליטף אותי והנדתי את ראשי בשלילה ״לונארדו אם הוא לא ישרוד את זה אני מאבדת הכל, אני אוהבת אותו״ לחשתי ״הוא ישרוד את זה״ לונארדו אמר והרגשתי את הדמעות שלו על גבי.

לאחר שלוש שעות שאנחנו תלויים בשמיים הרופא של לוקאס יוצא וישר כולם נעמדים מחכים לתשובתו, התפללתי בכל ליבי שאני לא אחזור לסיוט שקרה לי עם פול.
הרופא חייך ״הניתוח עבר בהתחלה, הוא יכול להשתחרר תוך כמה ימים״ הרופא הודיע וכולם היו שמחים.
העבירו את לוקאס לחדר שכולו חבול, מעולם לא ראיתי את לוקאס כל כך מצלוק. אף אחד לא היה יכול לגעת בלוקאס פעם. כולם חיכו שהוא התעורר אבל אני לא יכולתי להשאר שמה. לא יכולתי לשאת את הפנים של לוקאס שיראה אותי במיוחד לאחר שראיתי עד כמה הוא חשוב לנטע.