you're my drug

chapter 11- it's okay

כשאמא חזרה סיפרתי לה הכל והיא ביקשה ממני סליחה ושהיא הייתה צריכה לדעת שזה יקרה. אימי עברה דירה או יותר נכון לבית מלון ואני נשארתי בבית. נואל היום הזמין אותי לדייט ואני לא יודעת מה לעשות בכך בגלל שאם אבי יגלה את זה אני אהיה מתה בשבילו במיוחד אחרי שרבנו. נואל ואני נפגשנו בפארק שעשועים ועלינו למלא מתקנים והיה כיף ובעיקר מצחיק, אחרי שעתיים בערך הלכנו לדינר של המקום והזמנו מילשייקים וציפס גדול. "נואל מה אתה חושב שאבא שלך יגיד שיגלה את זה?" שאלתי ונואל חשב וענה "אני לא בטוח בקשר לזה, נראה כבר אני מניח" נואל היה כל כך רגוע בקשר לזה וזה די היה חשוד "למה את שואלת?" "כי אתה יודע שהמשפחות שלנו לא כאלה בי אף אף או בכללי חברות" המלצרית באה והניחה את הציפס וקרצה לנואל ונואל בכלל לא הסתכל עליה "אני יודע אבל זה שהמשפחות שלנו לא מסתדרות זה לא אומר שאנחנו לא מסתדרים" יש משהו במה שנואל אמר ופתאום חשבתי על לוקאס. תכלס נפרדנו רק בגלל המשפחות שלנו והמורשת שלנו. "אתה יודע שזה לא הולך ככה" אמרתי "אני יודע". אני ונואל המשכנו לדבר על החיים בכללי והוא היה כל כך חמוד ומתחשב וזה הרגיש שאני באמת מעניינת אותו וזה הרגיש כל כך נחמד וטוב. כבר נהיה מאוחר אז נואל הסיע אותי הביתה וכשהגענו הוא עצר ליד ביתי ושם את ידו על ירכי "אני נהנית היום מאוד" הוא אמר עם החיוך המדהים שלו "גם אני" נואל רכן אליי ונישק אותי, ההרגשה הזאת הייתה כל כך שונה אבל התגעגעתי לחום שפתיים הזה.

כבר שבוע שאני ונואל יוצאים. לצאת עם נואל זה כל כך שונה מלצאת עם לוקאס, עם נואל זה מרגיש כמו הדייטים בסרטים שאסור להם להיות ביחד אז הם צריכים להתחבא. אני לא כל כך בטוחה מה אני מרגישה כלפי נואל אבל אני כן מחבבת אותו מאוד. חזרתי הביתה אחרי שאני ונואל ישבנו לארוחת בוקר בפונדק שעה מהעיר, כל הבית שלנו היה ארגזים בגלל שאבי ואלכסנדרה החליטו לעבור לגור ביחד. הוריי התגרשו לגמרי ואימי עברה לגור בלונדון ובגלל הסכום הענק שיש לאבי בבנק וגם כולם מפחדים ממנו אז אני בינתיים אצל אבי. אני ומישל לא כל כך מדברות אבל אני יודעת שהיא יוצאת עם מישהו כבר שבוע והיא נהפכה להיות ממש חייכנית ואולי הוא יבוא בקרוב, לא כל כך התעניינתי מי זה כי בכל זאת זאת מישל. "אבא רצית לדבר איתי?" נכנסתי למשרדו והוא סיים שיחת טלפון וסימן לי לשבת. "אני שמח שהגעת באמת, יש לי הודעה משמחת בשבילך" לא הבנתי מה הוא רוצה אז שתקתי "אני ואלכסנדרה מתחתנים עוד חודש והיום כבר את הולכת להתארגן לזה עם אלכסנדרה ומישל" נשארתי לנושא אדישה לגמרי "טוב" אבי נאנח, אני בטוחה שכבר נמאס לו שאני אדישה לכל מה שהוא אומר אבל אני לא מצליחה להביע רגש כלפיו כבר. "סול" "מה" נשארתי קרירה "אני מצטער על הכל, בבקשה תסלחי לי" "האישה שצריכה לקבל התנצלות זאת אשתך הראשונה" אני יודעת שאבי לא אוהב שאני מדברת על זה אבל אני לא יכולה לזרוק את אימי לכלבים כמו שאומרים. "סול זה לא עניינך להתערב ביחסים שלי ושל אימך ומעכשיו את לא הולכת אפילו להזכיר את אימך את מבינה?" אבי אמר בבירור והנהנתי "את יכולה ללכת" יצאתי ועליתי לחדרי.

-----------------

עבר שבועיים כבר והיום אנחנו הולכים לפגוש את חבר של מישל אז אבי רוצה לעשות ארוחת ערב משפחתית וכמובן שאני חייבת להיות בזה גם. היום נואל היה לו גם משהו משפחתי אז לא נפגשנו. היה השעה רק 16:00 והיה לי משעמם אז החלטתי ללכת לחנות ספרים הקרובה כי הרבה זמן שלא קראתי ספרים אז החלטתי שהגיע הזמן. הגעתי לחנות ספרים והסתובבתי בין מאות הספרים שהיו שם וספר תפס לי את העין אז התחלתי לקרוא את התקציר ואת הפרק הראשון ככה אני תמיד יודעת אם הספר הזה לטעמי. התחלתי לקרוא את הספר ופשוט לא הצלחתי להפסיק לקרוא אותו אז החלטתי להשאר ולהמשיך לקרוא אותו.

"סליחה גברתי הגיע הזמן שנסגור" המוכרת נגשה אליי וקמתי מהר נזכרת בארוחה המשפחתית שאבי אמר לי בוודאות לבוא. "סליחה מה השעה?" שאלתי את המוכרת "השעה 20:00" "פאק" אמרתי אוספת את הדברים שלי ורצה לביתי. נשמתי לעומק ונכנסתי לביתי רואה את האלכסנדרה יושבת ליד אבי ומישל וחבר שלה עם גב אליי "אני כל כך מצטערת שאיחרתי" אבי הסתכל עליי בעצבים ומישל הסתובבה "בואי תצטרפי אלינו חומד" אלכסנדרה אמרה וישר התיישבתי מסדרת את החולצה שלי וכשאני מסתכלת מולי אני רואה את לוקאס מה הוא עושה פה?? אין מצב שזה החבר שלה הוא בכלל אמור להתחתן אלא אם זאת, לא לא אין מצב. יצאתי המחשבות שלי וראיתי את החיוך הקטן של לוקאס עולה כשראה את פרצופי המופתע. אבי ואלכסנדרה שאלו את לוקאס כל מיני שאלות אפילו שאבי ידע כבר את התשובות. הפלאפון של אבי לא הפסיק לצלצל והוא נאנח וקם "אז לוקאס מה אתה חושב על מישל?" אלכסנדרה שאלה "מישל היא יפה, מצחיקה, אמיתית..." גילגלתי עיניים והסתכלתי על לוקאס והוא הסתכל עליי "מהה??" שמענו את אבי צועק ונתקנו את המבטים שלנו ואבי חזר לשולחן בעצבים "את יוצאת עם נואל ליטרן????" אבי צעק עליי ולוקאס הסתכל עליי מופתע גם "את לא מפסיקה לבייש אותי כל פעם מחדש" נשבר לי הלב כשאבי אמר לי את זה ועלו לי הדמעות לעיניים "את בדיוק כמו אמא שלך, שניכן לא מבינות מתי להפסיק עם שטויות" התעצבנתי וקמתי בעצבים שכבר העיניים שלי דומעות "אולי אתה הבעיה פה חשבת על זה? אני שונאת אותך" באתי ללכת אבל אבי תפס לי את היד "הפלאפון" הוא הושיט את ידו ופשוט זרקתי את הפלאפון על הרצפה והשתחררתי מאחיזתו. התחלתי לבכות מתחילה להשתגע ומבינה שאני אפילו לא יכולה להתקשר לאימי כי הרגע שברתי את הפלאפון על הרצפה, התחלתי לשבור דברים שהיו לי בחדר עד שהתייאשתי וישבתי על מיטתי בוכה את חיי. נמאס לי ממנו כבר, נמאס לי מהמשפחה המזוייפת הזאת "וואאאאייייי" צעקתי והתחלתי לבעוט בשידה שלי. שמעתי את הדלת נפתחת וראיתי את לוקאס עומד ומסתכל עליי בהפתעה ולאחר כמה שניות הוא פשוט חיבק אותי כשאני בוכה ומאגרפת את החזה שלו כאילו הוא שק אגרוף "אני שונאת אותו" לוקאס קירב אותי קרוב יותר "דיי קטנה שלי הכל טוב די אני פה איתך" לוקאס לחש לי וזה באמת הרגיע אותי. התגעגעתי לריח שלו, לחיבוקים שלו, לקול שלו, אליו.