you're my drug

Chapter 41 - last night

נקודת המבט של לוקאס:

חזרתי למסיבה אחרי שסול הלכה והייתי כל כך עצבני שפשוט לקחתי בקבוק ויסקי ונכנסת למשרד שלי מתקשר ישר לגרי שיתחיל לבדוק את העניין של הפריצה בביתה של סול ושמישהו יהיה צמוד אליה 7\24.
אני משתגע ממנה, איך היא עוד פעם הצליחה לעשות לי את זה? איך כל פעם שמתחיל משהו עם מישהי זה חוזר לזה שאני מצטער על זה? 
אני כל כך מבולבל כוסעמק. אני לא מבין איך עדיין כל כך אכפת לי מסול בהתחלה חשבתי שזה בגלל שהבטחתי לסול וניסיתי לכפר על הדברים מהעבר אבל אני לא חושב שזה כבר זה. לא אין מצב. התקדמתי מזה הלאה.
נטע נכנסה למשרד "בייב?" נטע התקדמה אליי והתיישבה עליי "רוצה לספר לי מה קרה שמה?" נטע שאלה "לא סיפרתי לה שאני טס איתך" אמרתי והרגשתי כל כך חרא על זה "אמרת לי אבל שהיא לא מרגישה טוב ובגלל זה היא לא מגיעה" נטע אמרה וקמה ממני "לא יכולתי לספר לה, לא יכולתי לפגוע בה שוב" אמרתי מושך בשיערי בתסכול "למה?" נטע שאלה "כי פגעתי בה יותר מדי לא יכולתי עוד פעם לעשות לה את זה וגם הבטחתי לפול שאני אשמור עליה כמו על החיים שלי" אמרתי וראיתי שנטע נרתעת מזה "נטע זה לא מה שאת חושבת, אני שלך זה פשוט כל כך הרבה היסטוריה" אמרתי ונטע התקדמה אלי, ליטפה אותי בפנים ואמרה "בייב אתה חייב להירגע, תלך, תפגש איתה, תדברו, תסדרו את העניינים והכל יהיה בסדר. מבטיחה." נטע אמרה ופשוט נישקתי אותה.
אני יודע שנטע מרגישה מורתעת מהמצב ביני לבין סול ואני מבין גם למה. אני לא יודע אם אני אמור להרגיש ככה בגלל חברה טובה, אני יודע שסול היא לא סתם חברה טובה שלי היא תמיד הייתה ותמיד תהיה משהו מעבר לזה, יש לה מקום מיוחד בלב שלי והיא גם יודעת את זה.

קמתי בבוקר עם האנגאובר לאחר המסיבה, אני בכלל לא זוכר מה קרה שמה לאחר שסול הייתה כאן וגם את זה בקושי. קמתי מהמיטה מרגיש מסוחרר ואני שם לב שנטע לא לידי.
התקלחתי וירדתי למטה מריח פנקייקים ובייקון "בוקר טוב" אמרתי שנכנסתי למטבח רואה את נטע מולי עם חזיה ומכנס קצרצר "פאק" נשכתי את שפתיי ונצמדתי אליה, נטע צחקקה "סופסוף קמת" נטע הסתובבה ונישקה אותי. הרמתי את נטע לחדר שלנו מבלי להפסיק להתנשק, זרקתי אותה למיטה והורדתי לה את החזיה רואה את החזה שלה ומתחיל למצוץ לה את הפטמות כשאני שומע אותה מתענגת על כל מגע שלי.
"לוקאס בבקשה" נטע גנחה וזה חירמן אותי כל כך אבל זה הזכיר לי את סול איך שהיא הייתה מתענגת מכל מגע שלי וקוראת בקולי. התרוממתי בבלבול "הכל טוב בייב?" נטע שאלה, לא הבינה למה הפסקתי באמצע. 
ישר התאפסתי על עצמי "כלום" המשכתי לנשק את נטע ופשוט לא הצלחתי להפסיק על סול עד שבסוף פשוט הזדיינו מבלי יותר מדי עיכובים ונכנסתי עוד פעם להתקלח מתכונן לעבודה.

הגעתי למשרד "דון תעדכן אותי מה קורה" אמרתי "כן בוס. אין מתח בינתיים בין המשפחות אבל יש חשש שמשפחת לואי מתכננים איזה משהו על הסחורה שמגיעה מאיטליה" דון אמר "אוקיי מה עוד?" שאלתי לא יודע למה לא היה לי סבלנות "ועדיין לא גילינו מי פרץ לבית של סול אבל אנחנו חוששים שזה מישהו ממשפחתה, הסיכוי הגבוה הוא אביה" דון אמר והייתי בהלם "פרצו לסול לבית?" שאלתי בעצבים "כן בוס, אתמול ביקשת שנברר מי זה היה" דון אמר מבולבל "אי רוצה שתמצאו לי את הבנאדם הזה עד סוף היום, אני מובן?? ותבטל לי את כל הפגישות להיום" לקחתי את המפתחות לרכב ונסעתי הכי מהר לבית של סול.
הגעתי לבית של סול ודפקתי הכי חזק שיכולתי, הייתי כל כך עצבני על עצמי, עליה ועל העובדים האיטיים שלי.
סול פתחה וראו שהיא הרגע קמה. סול באה לסגור את הדלת אך עצרתי את הדלת "מה אתה רוצה לוקאס?" סול שאלה ואז התחרטה והרימה את ידה שאני אשתוק "אני לא בנויה לזה עכשיו" סול פשוט עלתה למעלה בטח להתארגן ואני נכנסתי מנסה לחפש רמזים של מי שהיה כאן.

סול ירדה אחרי כמה דקות "סול" אמרתי ברשמיות "חכה עדיין לא" סול הלכה למטבח והכינה לה כוס קפה ולאחר שהיא לגמה את הלגימה הראשונה שלה "אתה רשאי להמשיך" סול אמרה והאמתי שהתגעגעתי לראות אותה ככה בבקרים.
"גנבו לך משהו?" שאלתי וזה כל כך חירפן אותי לראות אותה כל כך רגועה "לא יודעת, לא אכפת לי וזה לא עניינך" סול אמרה והסתובבה לחלון המשקיף על נוף מדהים "סול שנינו יודעים שאת מתה מבפנים אז אל תשחקי את עצמך כל כך אדישה למצב" אמרתי, לא מסוגל לראות אותה ככה. 
סול התעלמה ממני "סול" צעקתי עליה "מה לוקאס? מה? מה אתה רוצה שאני אעשה? אחרי המסיבה שלך אתמול הבנתי הרבה דברים" סול צעקה עלי "מה הבנת בדיוק?" שאלתי "הבנתי שעברתי הרבה יותר דברים נוראים מגניבה והגניבה הזאת זה קמצוץ ממה שעברתי. אני לא ילדה קטנה לוקאס, חלאס גדלתי" סול אמרה "אף פעם לא אמרתי שאת ילדה קטנה" אמרתי "נכון אבל אתה מתנהג ככה, מתנהג כאילו אני לא יודעת איך להסתדר לבד או איך להגן על עצמי" סול אמרה "לוקאס אחרי אתמול הבנתי שאנחנו צריכים לנתק קשר, לפחות לעכשיו" סול הוסיפה והרגשתי שלקחו ממני עכשיו כל מה שהיה לי.
איך היא יכולה לעשות לי את זה? איך היא יכולה להיות כזאת אגואיסטית? 
"לא סול, את לא עושה לי את זה עוד פעם, אני לא אתן לך להרחיק אותי שוב" התעצבנתי והתקרבתי לסול "לוקאס אתה יודע שאנחנו סתם עושים רע אחד לשני" סול אמרה "אני עושה לך רע?" התרחקתי מסול והיא לא הסתכלה לי בעיניים בקושי הסתכלה עלי "סול תסתכלי לי בעיניים ותגידי שאני עושה לך רע" אמרתי וסול הרימה את מבטה אליי "לוקאס אתה עושה לי רע" סול אמרה כשסול אמרה את זה הייתי כל כך עצבני שפשוט העפתי לה את הכוס מהיד "אחר כך אל תבכי שאת נשארת לבד" אמרתי ויצאתי בעצבים מביתה.

אז הנה עוד פרק בשבילכם ותמשיכו להגיב זה כל כך משמח אותי לראות את התגובות שלכן ושלא נדבר על המוטיבציה שזה נותן לי להמשיך עם הסיפור.

לילה טוב, אוהבת אותכן.