you're my drug

Chapter 35 - mom

כבר עבר חודשיים מאז שאיבדתי את פול ולוקאס תמיד היה לצידי ואני לא יודעת איך הייתי עוברת את החודשיים האלה בלעדיו.
אני מתגעגעת כל כך לפול ויש פעמים שאני עדיין לא מאמינה שאיבדתי אותו ומתנהגת כאילו הוא כאן איתי. זה לא קל לאבד אדם שאת אוהבת כל יום בלעדיו מרגיש כמו נצח.
גדלה לי בטן ואני כבר מחכה לתינוקת או התינוק, אני מרגישה כאילו ההריון הזה לא היה סתם אלא סימן סוף של משהו נורא והתחלה חדשה של משהו מדהים.

״את כבר מוכנה?״ לוקאס נכנס לי לחדר ״כן אני רק אשים נעליים ונצא״ אמרתי מחייכת ללוקאס. עכשיו אני כבר בתחילת חודש שלישי והיום אנחנו מגלים אם זה בן או בת ואני כל כך מתרגשת.
נסענו לדוקטור ולוקאס שם לב שאני בלחץ והרגל שלי קופצת ״היי״ לוקאס אמר ושם את ידו על הירך שלי ״זה יהיה בסדר קטנה, אני כאן איתך״ לוקאס חייך אליי והסתכל על הכביש ״תודה לוק״ אמרתי והחזקתי לו את היד, זה הרגיש כל כך נכון.
אני לא אשקר אני עדיין אוהבת את לוקאס ואני לא חושבת שאני אי פעם לא יאהב אותו אבל כל מה שקרה עם פול אני מרגישה שאני צריכה קצת זמן לעקל הכל ולהיות לבד.
הגענו לדוקטור והוא הודיע לנו שזה בן, אני כל כך התרגשתי לא מאמינה שהולך להיות לי פול קטן משלי. התחלתי לבכות מאושר ופשוט לוקאס החזיק את ידי וחייך אליי ״מזל טוב קטנה״ לוקאס אמר ונישק את ראשי.
אני כל כך מתגעגעת אליו שזה באמת שורף לי וזה בכלל לא מובן מאליו שהוא עזב הכל והוא משתדל להיות לצידי כמה שיותר ואני לא יודעת מה אני יכולה לעשות למענו.
חזרנו לבית ״אתה רעב?״ שאלתי את לוקאס ״כן, היום הזה הרג אותי״ לוקאס אמר ונשכב על הספה ״למה מה עשית בבוקר?״ שאלתי והתיישבתי לצידו ״אני הייתי היום בעסק וניסיתי לטפל בכמה שיותר דברים״ לוקאס אמר ״לוקאס באמת תודה על הכל״ אמרתי ולוקאס משך אותי לחיבוק ״את יודעת שבשבילך אני אעשה הכל״ לוקאס נישק את ראשי והרגשתי כל כך מוגנת ומאושרת.

לאחר שסיימתי להכין את האוכל ראיתי שלוקאס בפלאפון ומחייך, מעניין עם מי הוא מדבר שהוא כל כך מאושר.
לוקאס לקח את הצלחת שלו והתיישב מולי ״ואו זה מדהים״ לוקאס אמר והוא קיבל הודעה וישר נכנס אליה וזה לא אופייני ללוקאס לענות ישר להודעה במיוחד לא כשהוא אוכל. אני מאושרת בשבילו אך אני מרגישה גם דקירה בלב.
״מי זאת?״ שאלתי לוקחת עוד ביס וישר לוקאס הניח את הפלאפון לידו ״אפאחת״ לוקאס שיקר ״לוקאס אני לא אפגע, אני באמת שמחה בשבילך ואני חושבת שכבר עברנו את זה שצריך להסתיר דברים כאלה אחד מהשני״ אמרתי עם חיוך מודעת לכך שלוקאס עכשיו יספר לי.
״אוקיי הכרתי אותה באיזה בר שהלכתי ובהתחלה כשראיתי אותה היא סתם היה סטוץ ללילה אחד אבל כשהתחלתי לדבר איתה פשוט הבנתי שהיא לא אחת כזאת ומפה לשם זה הפך כבר לשלושה דייטים״ לוקאס אמר והייתי מופתעת וזרקתי עליו חתיכת מלפפון ״היי, למה זה?״ לוקאס שאל מופתע ״יצאתם כבר לשלושה דייטים ולא אמרת לי״ אמרתי ולוקאס צחקק ״נו וזה רציני?״ שאלתי ולוקאס הסמיק ״נראה לי שכן, את מכירה אותי סול את לא יכולה להתקיל אותי בשאלות כאלו״ לוקאס אמר והוא היה נראה כל כך מתוק. ״אם היא גרמה ללוקאס ברדוגו להרגיש אליה משהו אז אני חייבת לפגוש אותה״ אמרתי ״את ממש עושה אותי כלב חסר רגשות״ לוקאס צחק ופינה את הכלים לכיור.

״את יודעת פגשתי את אמא שלך לא ממזמן״ לוקאס אמר והתיישב לידי, יודעת לאן השיחה הזאת הולכת. ״אל תתחיל״ נאנחתי ״היא מתגעגעת אלייך ומצטערת על״ ״לוקאס תפסיק״ אמרתי לא מסוגלת לשמוע על ההורים שלי.
״סול את בורחת מהבעיות שלך ואת יודעת שכבר יגיע יום שתצטרכי להתמודד איתן וכבר לא תוכלי לפתור אותם״ לוקאס אמר ״לוקאס הם מכרו אותי, ההורים שכל כך הערכתי ואהבתי מכרו אותי ועוד בשביל מה? בשביל שלום מטומטם? בשביל כסף? בשביל שם יותר טוב? אתה הכי צריך לדעת מה עבר עליי באותה תקופה״ התחלתי לבכות ״סול אמא שלך בבית חולים״ לוקאס אמר והרגשתי את הלב שלי מתכווץ ״מה?״ שאלתי מופתעת ״היא הייתה כל כך עצובה בגלל המצב איתך והיא נכנסה לדכאון קשה בגלל זה והיא בבית חולים עכשיו עדיין מקשה על עצמה להרפא והרופאים אומרים שאם היא תמשיך ככה היא תמות״ לוקאס אמר והייתי מופתעת.
״תסיע אותי לשם?״ שאלתי את לוקאס והוא הנהן עם חיוך. התלבשתי ונסענו לבית חולים הכי מהר שיכולנו.
הרגשתי אשמה כל כך גדולה ״זה בגללי״ מלמלתי כשהיינו בדרך לבית חולים ״קטנה זה לא בגללך״ לוקאס אמר ושמעתי בקולו שהוא משקר ״זה כן, גם פול מת בגללי ועכשיו גם אמא שלי גוססת בגללי״ התחלתי לבכות ״היי זה לא בגללך יפה שלי ואמא שלך לא תמות כי את הולכת עכשיו להציל אותה״ לוקאס חייך אליי. עדיין הרגשתי כל כך חרא שרציתי להקבר בחיים.

הגענו לבית חולים וישר עליתי לחדר שלה נכנסת לחדר וראיתי אותה עם אבא ״יפה שלי״ אמא אמרה עם חיוך ברגע כשראתה אותי ״אמא״ התחלתי לבכות ורצתי לחבק אותה.
״אמא בבקשה אני לא יכולה לאבד גם אותך״ אמא ליטפה לי את הראש ״אני כל כך מצטערת, זה לא הגיע לך״ אמא לחשה לי ״אמא אני סולחת לך״ מלמלתי ״ילדה שלי את כל החיים שלי וברגע שכעסת עליי זה כאילו החיים שלי מתמוטטים״ אמא התחילה לבכות גם ״אני אוהבת אותך״ אמא נישקה את ראשי.
אני ואמא השלמנו פערים ״אני יודעת שזה היה קשה לאבד את פול אבל את לא רואה שיש לך פה מציאה״ אמא אמרה ואני יודעת שהיא התכוונה ללוקאס ״אני לא מסוגלת להיות איתו, אני לא מסוגלת כרגע להיות עם אפאחד״ נאנחתי בכבדות ״סול בואי אני אגיד לך משהו עליי שאני בחיים לא חשבתי שאני אספר לך, לפני אביך היה לי מישהו כמעט שלוש שנים והיינו אמורים להתחתן אבל הוא נפטר בתאונה״ אמא אמרה וראיתי שכואב לה עדיין ״מה את מנסה להגיד?״ שאלתי את אמא ״אני איבדתי את אהבת חיי בגלל שהוא נפטר, סול אני מבינה שאיבדת גם את פול והוא היה ארוסך אבל אני לא חושבת שהוא אהבת חייך אלא לוקאס״ אמא אמרה וידעתי שהיא צודקת אך פשוט לא יכולתי להאמין בזה.