you're my drug

Chapter 29 - yes

קמתי לבוקר חדש ומרענן, אני כל כך שמחה שדיברתי עם פול ולמדתי עוד משהו עליו. זה באמת גורם לי עוד יותר להאמין בקשר הזה.
ירדתי ללמטה וראיתי את פול בלי חולצה מדבר בפלאפון והכנתי לעצמי נס. לאחר שפול סיים לדבר בפלאפון הוא חיבק אותי מאוחר כשאני בינתיים מכינה לנו ארוחת בוקר. לא ממזמן החלטתי לתת חופשה קצת למנקה והיא באה לכאן רק בצהריים כשאף אחד לא כאן. 
"בוקר טוב ליפה שלי" פול נישק את צווארי וזה גרם לי לצחקק כי זה דגדג אותי "בוקר טוב" הסתובבתי ונישקתי אותו בשפתיים. לאחר שהתנתקנו שתיתי את הנס שלי "מה עם מי דיברת?" שאלתי מניחה את הכוס ושמה על צלחת את הבית עין שהכנתי לכל אחד "סתם עבודה, את יודעת איך זה" פול אמר והניח את הפלאפון שלו בצד לאחר שקרא איזה הודעה ששלחו לו.
מעניין למה הוא בפלאפון כל כך הרבה בזמן האחרון. "מה אתה אומר שנצא לדייט היום, הרבה זמן לא יצאנו" אמרתי לאחר שסיימתי לחתוך אבוקדו והכנסתי לחם לטוסטר. "אני לא יכול היום אבל אפשר ביום חמישי" פול אכזב אותי והוא ממשיך. "הכל בסדר?" שאלתי והנחתי את הלחם של כל אחד על הצלחת והתיישבתי ליד פול "כן למה שלא יהיה בסדר?" פול שאל אותי ואכל ביס מהטוסט והביצת עין "אני מרגישה שאתה נעלם לי" כבר נאבד לי התיאבון "אני בחיים לא אעלם לך בייב, פשוט בזמן האחרון יש כל מיני דרמות בעבודה שאני צריך סדר אותם" רציתי להאמין לפול אך לא יכולתי אז פשוט שתקתי. "טוב יפה שלי אני חייב לזוז לעבודה כבר, אני עולה להתקלח תודה על האוכל" פול הביא לי נשיקה מהירה ועלה לחדר להתארגן לעבודה.
הייתי בטוחה שמשהו ישתנה אצלנו לאחר השיחה שלנו על הנרי אבל כבר עברו שלושה ימים והכל אותו דבר. אולי כבר נמאס לו ממני, אבל זה כל כך לא פול.

לאחר שפול יצא שטפתי את הכלים ועליתי לחדר מתחילה לשכתב את הסיפור של פול, אני רוצה להפתיע אותו בכך שאני אשפר את הספר והוא יהיה ספר מקורי שלו מהמניין.
אחרי שלוש שעות נזכרתי בדייויד שלא דיברתי איתו מאז שנעלמתי וממה שידוע לי הוא כבר לא עובד בשביל אבא שלי. התקשרתי אליו "הלו" בחורה ענתה לי וזה ממש הפתיע אותי, בכל ה23 שנים שאני מכירה את דיוויד בחיים לא הייתה לו חברה רצינית. 
"היי, דיוויד נמצא?" שאלתי "מי זאת?" הבחורה נשמעה תוקפנית "זאת סול, מי את?" שאלתי בתוקפנות חזרה "את סול לואן?" אותה בחורה שאלה "כן, מי את?" שאלתי "זאת חברה של דיוויד, קוראים לי דיקסי אני מבקשת ממך לא להתקשר יותר לדיוויד" דיקסי אמרה "סליחה?" שאלתי לא מבינה מאיפה היא פתאום נפלה עליי. 
"היי בייב עם מי את מדברת בפלאפון?" שמעתי את דיוויד ברקע "אל תתקשרי יותר" דיקסי אמרה ופשוט ניתקה. הייתי בהלם, למה היא כל כך מגנה? דיוויד הוא כמו אח שלי הגדול.
התקשרתי שוב בתקווה שדיוויד יענה והוא אכן ענה "הלו" שמעתי את קולו של דיוויד שכל כך התגעגעתי "היי דייויד" אמרתי "סול?" הוא שאל "סליחה שלא התקשרתי מוקדם יותר אני יודעת שהייתי צריכה לעשות את זה" אמרתי "מה? מתי חזרת? איך את זוכרת את המספר שלי?" דיוויד היה נשמע מופתע "אתה לא זוכר שהכרחת אותי ללמוד את המספר שלך למקרה שאני אאבד?" שאלתי ושמעתי את צחוקו של דיוויד דרך הפלאפון וזה שימח אותי "דיקסי הזאת באמת חברה שלך?" שאלתי "כן" דיוויד שתק לכמה שניות "למה היא לא רצתה שאני אדבר איתך?" שאלתי "היא קצת מגוננת עליי בגלל כל מה שעברתי לאחר שזייפת את מותך" דיוויד אמר והרגשתי כל כך רע "אני מצטערת" אמרתי והבנתי את דיקסי לחלוטין אני גם לא הייתי רוצה שפתאום מישהי שהייתה חשובה לפול תתקשר אליו כאילו כלום לא קרה.
"היא צודקת, אני אדבר איתך כבר דיוויד אני מצטערת" אמרתי וניתקתי. לא הבנתי בכמה אנשים פגעתי כשעשיתי את הדבר הזה בין אם זה דיוויד, לוקאס, אמא שלי, ואפילו אבי שאני יודעת שאנחנו לא ביחסים הכי טובים אבל אני יודעת שזה היה קשה לו גם באותה מידה.

לוקאס הזמין אותי אליו אז הלכתי כי זה לא שיש לי יותר מידי מה לעשות עם החיים שלי חוץ מלשבת בבית ולחכות שפול יחזור מהעבודה. הגעתי לביתו של לוקאס והפעם סופיה לא הייתה איתנו "מה קורה?" שאלתי ונזרקתי על הספה של לוקאס. "מה קרה שאת ככה?" לוקאס שאל וישב בספה לידי "אני מרגישה שפול מתרחק ממני" נאנחתי "אתה לא חושב שהוא בוגד בי נכון?" ישר קפצתי לישיבה מחכה לתשובה של לוקאס. "אני מכיר את פול והוא לא יעשה לך את זה בחיים, הוא בחור כנה מידי" לוקאס אמר לי והרגשתי קצת שאבן זזה לי מהלב. "אז למה הוא מתנהג ככה??" השתגעתי "זה יעבור לו, הוא בחיים לא יוותר על מישהי כמוך" לוקאס אמר וזה גרם לי להסמיק "תודה" אמרתי ופשוט שתקנו לכמה שניות. "אני הולכת להכין קפה, רוצה גם?" שאלתי ולוקאס הנהן בהסכמה.
אני כל כך שמחה שהיחסים שלי ושל לוקאס כאלה. אני באמת מרגישה שאנחנו בהרבה יותר פתוחים אחד לשני כשאנחנו ידידים. הבאתי ללוקאס את הכוס קפה שהכנתי לו והתיישבתי. 
"אז מה לוקאס היום אפאחת לא באה לביקור?" שאלתי וקרצתי לו "נעעע, אולי יותר מאוחר כשתלכי" לוקאס אמר וזה גרם לי להחנק "אני מפריעה? כי אם אתה רוצה לקרוא למישהי אני אצא עכשיו" אמרתי באה לקום "לא לא שבי, אני באמת בסדר" לוקאס הושיב אותי בחזרה על הספה "את מתנהגת כאילו את אמא שלי, אני כבר ילד גדול אל תדאגי לי" לוקאס אמר וקרץ לי.

לאחר כמה שעות טובות שאני ולוקאס ישבנו ופשוט דיברנו פול התקשר. 
"הלו" עניתי "בייב איפה את?" פול היה נשמע לחוץ "אני אצל לוקאס, קרה משהו?" פחדתי כל כך שהוא נפגע או משהו "אני עכשיו שולח לך כתובת את חייבת להגיע לכאן כמה שיותר מהר" פול אמר ופשוט ניתק. 
מה קורה כאן? מה יש לו? פאק אני בלי רכב כאן.
"מה קורה?" לוקאס שם לב שאני לחוצה "קרה משהו לפול והוא אמר לי פשוט ללכת לכתובת הזאת" הראיתי ללוקאס את הכתובת "בואי אני אסיע אותך" לוקאס אמר ופשוט יצאנו כמה שיותר מהר. 
"תסע מהר לוקאס" אמרתי בלחץ "אני מנסה כמה שיותר מהר" לוקאס אמר ואחרי רבע שעה סופסוף הגענו לכתובת שפול שלח לי. ירדתי מהרכב בלחץ ולוקאס הלך אחרי.
לא ידעתי לאן אני הולכת המקום הזה נראה כמו אולם אירועים. נכנסתי לאולם פתאום שיר התחיל להתנגן ואני ראיתי מלא בלונים ואת כל האנשים שקרובים לי מסביב לשטיח אדום.
התקדמתי ולאט לאט מעכלת מה שקורה פה. הרגשתי את הדמעות שלי יוצאות כשראיתי את פול לובש חליפה והוא היה נראה כל כך טוב "או מיי גאד" לא יכולתי להתקדם. אני לא מאמינה שהוא אשכרה תכנן את כל זה.
פול בא ופשוט חיבק אותי "אני אוהב אותך" פול לחש לי "אני אוהבת אותך גם" אמרתי ופול פשוט התנתק ממני וירד על הברך שלו ובאותו רגע כשחשבתי שהדמעות לא יכולות להתחזק יותר הן אכן התחזקו.

"סול לואן התינשאי לי?" פול שאל עם חיוך על פניו ופשוט לא יכולתי לדבר אז הנהנתי "כן" לאחר כמה שניות עניתי. פול שם לי את הטבעת על האצבע ונישק אותי, כל האנשים מסביבנו פשוט צרחו ושמחו איתנו וזה הרגע הכי מרגש שהיה לי בחיים. אני עדיין לא מעכלת שהוא תכנן את כל זה ועוד מבלי שאני אגלה על זה.