you're my drug

Chapter 37 - shit

לוקאס כבר לא היה כשהתעוררתי והאמתי שהתאכזבתי שהוא הלך מבלי להפרד. ירדתי ללמטה להכין לי ארוחת בוקר אך כבר ראיתי על השולחן צלחת פנקייקים, נוטלה, מייפל ובקבוק מיץ תפוזים. התיישבתי וראיתי מכתב שלוקאס רשם לי.
׳קטנה שלי בוקר טוב!
הכנתי לך ארוחת בוקר, תאכלי הכל!!!!
מצטער שהלכתי מבלי להפרד אבל הייתי מוכרח ללכת לעבודה. נפגש בעוד יומיים.
- לוקאס - ׳
האמתי חשבתי שזה נורא מתוק מצידו וכבר חיכיתי שיחזור מהעבודה ושאני אוכל גם לפנק אותו.
כשחזרתי הביתה היה לי די משעמם, התרגלתי שלוקאס תמיד היה כאן בשבילי ואני עכשיו מבינה עד כמה הוא היה משמעותי ביום יום שלי.
החלטתי ללכת לקניות קצת כי באמת היה לי משעמם והבנתי עד כמה אני בודדה בעולם הזה.
באתי לצאת אל בדיוק ראיתי את אבי יוצא מהרכב שלו מתקדם לכיווני. אני מסוגלת לעשות את השיחה הזאת כרגע?
״בתי״ אבא בר לחבק אותי אך התרחקתי והרחקתי אותו ממני ״הבת שלך מתה״ אמרתי לא מסוגלת להסתכל עליו בכלל ״אפשר שנכנס?״ ופשוט נכנסתי והשארתי את הדלת פתוחה שיכנס אחרי.
התיישבנו ואפילו לא הצעתי לו קפה כי אני יודעת שזה מיותר לשיחה הזאת.
״מה אתה רוצה?״ שאלתי בקרירות ״אני רוצה את הבת שלך בחזרה״ אבא אמר ״אי אפשר להחזיר את המתים לתחיה״ עניתי ״תקשיבי סול אני לא יצאתי בסדר בסיפור ואני מודה בזה ומצטער על כך״ אבא אמר ״אבל?״ שאלתי ״אבל את גם לא היית בסדר״ פשוט ידעתי שזה יגיע ״אתה לא יכולת להגיד לי שאני לא הייתי בסדר כי לא רציתי לאכזב אותך, לא רציתי לספר לך כי ידעתי עד כמה זה יכאיב לך לדעת שהבת שלך עקרה״ התחלתי לבכות ״אבל עכשיו שאת בהריון ועוד עם בן זה משנה הכל״ אבא אמר ורציתי למות שנכנסתי בכלל לשיחה הזאת מלכתחילה ״בכלל חשוב לך ממשהו חוץ מעצמך? הבת שלך עברה אונס ומה שמזיז לך זה מה אנשים אחרים יגידו ולא מה היא מרגישה, שברת את הלב של גרושתך וזה לא מזיז לך משהו? הארוס של הבת שלך נרצח ומה שחשוב לך זה מה שיקדם אותך בחיים? אז אני אומרת לך את זה חד וחלק אבא הבן שלי כל עוד הוא שלי הוא לא יכיר אותך, אתה לא תכיר אותו, ובטח שלא ימשיך את הדרך המסריחה שאתה הולך בה, אני מעדיפה שאני והתינוק הזה נמות ביחד מאשר שהוא יגדל איתך״ צעקתי על אבא שלי וראיתי שהוא מתעצבן ״עוד נראה לגבי זה״ אבא אמר ופשוט יצא.
הוא הרגע איים על חיי??
התחלתי לבכות, מפינה שהסיוט הזה שנקרא אבא בחיים אל יעזוב אותי, לא משנה מה אני אעשה אבא שלי תמיד ישאר אבא שלי והוא ירדוף אחרי עד שאני אמות.

לאחר יומיים...

אני נכנסתי לדיכאון בגלל מה שקרה עם אבי ולקחתי את זה נורא קשה ואני לא יודעת אם זה בגלל שאני בהריון או בגלל שזה באמת נקודה רגישה אצלי.
היום לוקאס חוזר אך אני לא מסוגלת לראות אותו כי אני יודעת שברגע שהוא יראה אותי הוא ידע הכל רק בזה שהוא יסתכל עליי. אני שונאת את זה שלוקאס יכול לקרוא אותי בכזאת קלות.
אני לא יודעת איפה אני אמורה לפגוש אותו אבל אני די בטוחה שהוא יבוא אליי.
התעוררתי וראיתי שכבר ערב ואני מופתעת שעד עכשיו לוקאס לא בא לבקר, אולי משהו קרה לו?
ניסיתי להתקשר אך הוא לא ענה וכשניסיתי להתקשר לנטע אך גם היא לא ענתה והתחלתי לדאוג.
הסתכלתי באינסטגרם וראיתי שנטע העלתה זר פרחים והשדה תעופה ברקע ורשמה ״wanting for u" וזה היה לפני 5 שעות והרגשתי צביטה בלב. לוקאס כבר הגיע והוא לא זוכר אותי?
למה אני בכלל מופתעת? אני כל החיים שלי לבד, זה לא אמור להפתיע אותי שגם לוקאס שכח אותי.
התחלתי לבכות ושרף לי כל כך, אני צריכה את פול לידי. אני לא מסוגלת לעבור את זה לבד.
״בבקשה פול תחזור״ צעקתי אך לא היה מישהו שימלא את החלל השקט הזה.
נכנסתי למשרד שהיה של פול, העיצוב כאן כל כך אופייני לו וממש מרגישים כאילו הוא עדיין כאן.
פתחתי את המגירות מהסתקרנות וראיתי שמה סיגרים, כל מידי דפים לא מעניינים, עטים שבטח כל עט עלה לו מלא כסף, המשכתי לחטט בדברים שלו עד שראיתי מכתב עם עטיפה שחורה שהייתה נראית לי חשודה.
פתחתי אותה והתחלתי לקרוא.
לפול היקר,
אני יודע שביטלת את ההסכם שלנו אך הנה מחווה קטנה ממני על ארוסתך החדשה.
נואל.
הוצאתי וראיתי את השרשרת שלי שנאבדה לי בערך מתי שהתחלתי לצאת עם נואל.
הרגשתי את כל עולמי חרב, אין מצב שפול היה קשור לנואל. הוא היה חלק מהחטיפה שלי?
לקחתי פשוט כיסא וזרקתי על החלון שבחדר עבודה של פול והוא פשוט התנפץ עליי.
נשארתי והרגשתי מלא חתיכות של זכוכיות על הידיים שלי אבל לא היה לי אכפת, העדפתי להרגיש את הכאב הפיזי הזה במקום את הכאב הנפשי הזה שלא משחרר אותי.
התחלתי לבכות ופשוט נפלתי על הרצפה ״אני רוצה למות״ בכיתי. למה מגיע לי כל הרע הזה??
לא משנה מה אני עושה אני לא מצליחה לברוח מהמציאות החרא שלי.
לאחר כמה דקות שפשוט ישבתי ובכיתי על הרצפה שמעתי מישהו נכנס לבית ״סול״ ראיתי את לוקאס נכנס לחדר בלחץ, מה הוא עושה פה?
״מה עשית לעצמך?״ לוקאס ישר הרים אותי אך הייתי כל כך חלשה ולא היה לי כח כבר לכלום אז פשוט התעלמתי מנוכחותו של לוקאס.
השומרים של לוקאס נכנסו ״תנקו כאן, אני מסיע רוצה לבית חולים״ לוקאס אמר ולקח אותי לרכב.
״מה חשבת לעצמך שעשית את זה?״ לוקאס כעס עליי אך פשוט לא יכולתי להתמודד עם זה עכשיו אז שתקתי והסתכלתי על הנוף.
״סול״ לוקאס צעק עליי ועצר את הרכב, לא הסתכלתי עליו ״אני מצטער״ לוקאס אמר בטון רגוע ושם את ידו על ידי אך הזזתי את ידי.
״סול דברי אליי״ לוקאס אמר ״אני רוצה למות״ לחשתי ״אני לא אתן לזה לקרות״ לוקאס אמר אפילו לא מסתכל עליי אך ראיתי שזה כאב לו לשמוע את זה ״לוקאס החיים שלי בזבל״ אמרתי ״אין לי אפאחד שאוהב אותי, אין לי משפחה שתהיה שמה בשבילי, אני פאקינג לב...״ ״לא סול, את עושה את החיים שלך זבל, את זאתי שמרחיקה את כל מי שאוהב ודואג לך. אני רודף אחרייך ומפחד להשאיר אותך לבד כי אני יודע שאת תפגעי בעצמך כמו היום, אני יודע כמה קשה לך אבל גם לי קשה אבל את אפילו לא שמה לב לזה״ לוקאס אמר וראיתי שבאמת פגעתי בו. לוקאס המשיך לנסוע והרגשתי כל כך חרא ומטומטמת.