you're my drug

Chapter 51 - tell me

נקודת המבט של לוקאס:

״אני מבינה ולוקאס אני כל כך מצטערת אבל לא נראה לי אני אוכל כרגע או אף פעם לצאת עם מישהו שקשור למאפיות, סחר וכסף״ סול אמרה ״לא סול את לא עושה לי את זה שוב, מה קרה פתאום? חשבתי שטוב לך איתי״ אמרתי משתגע מסול ״לוקאס אני נהנית איתך בכל רגע ואני באמת אוהבת אותך אבל זה לא חשוב מה טוב בשבילי אלא מה שחשוב זה מה הולך להיות טוב לניית׳ן. לוקאס זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות בשבילו״ סול אמרה ״סול תסתכלי עלי, אני לא מאבד אותך שוב זה לא הולך לקרות! לא אכפת לי תברחי ממני אני אבוא לחפש אותך, אני לא יכול בלעדייך בבקשה סול״ עיניה של סול הסתכלו עלי בעצב ושברון ״בבקשה סול״ התחננתי בפניה ״אני רוצה לעבור דירה, להתחיל התחלה חדשה בשבילי ובשביל ניית׳ן. אתה רוצה להצטרף?״ סול שאלה עם חיוך קטן ״ומה עם העבודה שלי?״ שאלתי מבולבל כאילו היא שכחה את מה שמפריע לה ״נעשה את זה כמו שצריך מבלי שניית׳ן יחוש בזה אבל אתה תצטרך לנסוע הרבה בשביל הפגישות שלך״ סול אמרה וזה כל כך שימח אותי שהיא לא ויתרה בסוף.
הרמתי את סול ופשוט נישקתי אותה ״נתחיל מחר לחפש דירה״ אמרתי ופשוט עלינו למיטה בזמן שאני לא מפסיק לנשק את גופה.

לאחר חודשיים...

גיליתי שיש בבעלות אבי חברה שבדיוק מחפשת מנהל אז אני מתחיל לעבוד שמה ולהיות המנהל ואולי גם הבעלים בעתיד.
זה לא ביטל את העבודה שלי בבית אבל זה יחסוך ממני הרבה נסיעות וכאב ראש.
סופסוף היום אני וסול סיימנו לפרק את הארגזים ובאמת שבחודשיים האחרונים זה היה החודשיים הכי מאושרים בחיי.
הבטחתי לסול שמרגע זה ואילך הבטחון שלה ושל נייתן היא מספר אחת בשבילי ואני אעשה הכל בשבילם.
חודש שעבר איבדתי את המשמרות שלי על סופיה בגלל אביה של סול אך לא אמרתי לה כלום כי אני יודע שברגע שאני אגיד לה את זה היא תעשה הכל כדי להחזיר את המשמרות שלי ואני לא מוכן שהיא תעשה את זה בשבילי כי אני יודע מה יהיו ההשלכות של זה.

חזרתי לבית מהקניות רואה את סול ישנה על הספה בזמן שהיא הניקה את נייתן היא הייתה נראית עייפה אבל גם כל כך יפה.
לקחתי את נייתן בעדינות שסול לא תתעורר והשכבתי אותו על המיטה שלו.
סידרתי את הבגדים של סול והשכבתי אותה על ספה.
החלטתי שאני מפנק את סול והחלטתי להכין לה ארוחת ערב מפנקת.
באמצע הבישולים נייתן התעורר והלכתי להרים אותו והחליף לו טיטול כי בוודאות הוא עשה קקי לפי הריח.
הרדמתי את נייתן שוב וחזרתי לבשל.
לאחר שלושה שעות שסיימתי לנקות, לערוך ולבשל, הכנתי לסול אמבטיה והערתי אותה.

״יפה שלי״ הנחתי נשיקה על ראשה והיא לאט לאט התעוררה ״איפה נייתן?״ סול נלחצה והרגעתי אותה ״השכבתי אותו לישון, בואי הכנתי לך אמבטיה״ אמרתי וסול פשוט חייכה אלי חיוך ששווה את כל ההון שבעולם.
״אני אוהבת אותך, ומה זה הריח הזה? אני רעבה״ סול צחקקה ״הכנתי לנו ארוחת ערב״ חייכתי ופשוט סול התנפלה עלי עם נשיקות.
״תודה אהוב שלי״ סול עלתה למקלחת בזמן שאני סיימתי לנקות את הדברים האחרונים והשגחתי על נייתן.

*פלאשבק*

סופי לא הפסיקה לבכות כל הלילה בגלל שהיא חולה והשתגעתי כבר.
קמתי לסופי כי ראיתי שמישל כבר עייפה כי היא בקושי ישנה וגם אני בקושי מספיק להיות עם סופי בגלל העבודה.
הרמתי את סופי וטפחתי על גבה ״שקט יפה שלי, את מעירה את אמא״ לחשתי לסופי ולאט לאט נרגעה.
ברגע שהחזקתי אותה העייפות נעלמה לי, הרבה זמן לא יצא לי להיות בבית ולעזור למישל ואני מרגיש שהיא מתרחקת ממני אבל באמת שאני בלחץ של זמן עכשיו של עבודה ואין לי זמן להיות בקושי בבית.
הנחתי את סופי בעריסה והיא הייתה נראית כל כך שלווה, לפעמיים הלוואי שהייתי חוזר להיות תינוק ולעשות חזרה על החיים שלי.

*סוף פלאשבק*

אני מתגעגע לסופי כל כך, לריח שלה, למגע שלה, לבכי שלה אפילו.
אני לא יודע איך להחזיר את המשמרות שלה. מישל פשוט עשתה תיק ענק נגדי שאני לא אוכל להתקרב לסופי. איך בעולם הזה יכול להיות שמרחיקים אב מהילדה שלו?
איך אני אוכל להגן עליה מקרוב? יש עליה שומרים 24/7 אבל בתור אבא שלה איך אני יכול לבטוח שאנשים אחרים שיגנו עליה?

סול ירדה מקולחת למטבח ופשוט חיבקה אותי ״תודה, אני ממש מעריכה את זה״ סול אמרה ופשוט נישקתי אותה ״חכי שתטעמי מה שהכנתי״ חייכתי בגאווה ״יפה שלי כל מה שאתה מכין טעים״ סול אמרה ונישקה אותי.
התיישבנו לאכול ״מחר אתה מתחיל לעבוד, אתה מתרגש?״ סול שאלה אותי ״האמתי שכן אף פעם לא הייתי מנהל בחברה נראה איך שמה״ אמרתי ״אתה תהיה תותח, זה בורידים שלך״ סול אמרה ולקחה את הביס הראשון שלה ״לוקאס זה מדהיםםםם״ סול אמרה ואכלה מהר ״תזהרי שלא תחנקי״ צחקתי והיא פשוט הנידה את ראשה בשלילה ״אני לא יכולה להפסיק זה מדהים״ סול אמרה ועשתה עוד צלחת.
פעם לא אהבתי בנות שאוכלות הרבה אולי בגלל שלא ממש יצא לי לראות את זה וחשבתי שזה מגעיל אבל כשאני מסתכל על סול אוכלת זה ההרגשה הכי טובה בעולם שמישהו כל כך אוהב את משהו שאתה הכנת.

״לוקאס האוכל היה מדהים, אני מפוצצת״ סול נשענה לאחור והניחה את ידה על הבטן.
״סול״ אמרתי והיא פשוט הסתכלה לי בעיניים ונשברתי, כאילו העיניים שלה פשוט ידעו שמשהו עובר עליי ״אתה יכול לדבר איתי תמיד״ סול הניחה את ידה עלי ״מה קורה?״ סול שאלה ״איבדתי משמרות על סופי״ אמרתי שקולי נשבר ״מה?״ סול הייתה מופתעת ״מתי זה קרה?״ סול שאלה ״לפני חודש בערך״ וראיתי את הפנים של סול נהפכות לעצבניות ״לוקאס הסתרת את זה ממני חודש?? חודש שאתה כאן בשבילי במקום להיות שמה בשביל הבת שלך?? חשבתי שאנחנו פה אחת בשביל השני איך יכולת שלא לספר לי דבר כזה?״ סול צעקה עלי והיא הייתה נראית מאוכזבת ״איך הייתי יכול לוותר עלייך אחרי כל הזמן הזה שרדפתי את האושר שאת מביאה לי? איך יכולתי לעזוב מבלי לדעת שאת תעלמי לי פתאום?״ התחלתי להתעצבן גם ונייתן התחיל לבכות. ״כי אני לא הייתי הולכת, לא הפעם והיית צריך לדעת את זה״ סול קמה לנייתן ״כוסעמק״ יצאתי בעצבים לא יודע אפילו לאן.