My (VERY) Hot Mess

פרק 12- ״יש לי חבר״

כמה זמן לא קראו לי ככה. ״אני לא מאמיןןן״ אמר בן. ״מה אתה עושה פה?״סתם באתי עם הח׳ברה. ״גם צ׳יקו פה ועידן וכל השאר?״ שאלתי. ״כן, מה איתך תגידי?״ ״מעולה האמת, איך אתה? הסתדר בסוף עם הכדורסל?״ ״כן אני בנבחרת, והולך ממש טוב האמת החתימו אותי לשנתיים״ ״אני שמחה״ חייכתי ושמתי לב שדור שותק וידיו בכיסים. בן שרק לצ׳יקו והבנים והם באו להגיד לי גם שלום. ״מה המצב מוריס״ שאל צ׳יקו. ״מעולה איך התגעגעתי אליכם״ אמרתי. ״ומי זה הבחור?״ שאל בן. ״חבר״ עניתי. האמתי שלא ידעתי מה אנחנו עדיין. אולי זה היה מעבר לזה קצת. אולי גם לא היה לי נעים להגיד מול בן שהוא חבר שלי. ״ חבר של מוריס זה חבר שלנו״ אמר עידן ונתן לדור חיבוק. דור לא צחק או חייך הוא היה ממש אדיש עם טיפת כעס בעיניים. ״טוב אני חייב ללכת יש לי בצהריים משחק אז תדברי איתי כבר סבבה ?" אמר בן ״חחח בהצלחה במשחק״ בן נתן לי חיבוק והם הלכו.
״מוריס?״ שאל דור. ״מה זה מוריס?״ הוסיף ״זה כינוי שבן נתן לי בקאמפ ״ עניתי. ״אני מנחש שבן זה הגבוה עם עיניים הפוזלות והאף הנשי״ אמר דור בכעס ״הוא לא פוזל והאף שלו לא נשי״ השבתי בכעס. ״טוב בוא נלך הבייתה״ הוספתי בשקט. נכנסנו לאוטו וכל הנסיעה הייתה שקטה. הטלפון שלי רטט ועל צג המסך ראיתי
-צורפת לקבוצה: ״החברה הטובים״-
אני לא מאמינה. יצאתי מהקבוצה הזאת אחרי שאני ובן נפרדנו. כולם כאן כל החברים מהקאמפ. בן צ׳יקו יותם נוגה אריאל עידן אורי וגוני.
נוגה🍍: מוריס ? זאת אתת?
אני: כןןן
צ׳יקו: הנה חזרה הדרמה קווין
אני: חחחחח
בן: מצאה לה חברים חדשים ושכחה אותנו

לא שכחתי בן אל תדאג לא שכחתי. בן היה החבר הראשון שלי היינו כמו זוג נצחי כזה. 3 שנים יחד הפרידה ממנו הרגישה כמו מוות. חודשים של בכי כעס וחרטה.

הגענו לבית שלי וראיתי שהמכונית של ההורים שלי חונה בחנייה. איך הם הגיעו
כל כך מהר? דור עצר והסתכל קדימה.
״למה לא אמרת שאנחנו ביחד?״ שאל שהוא לא מסתכל עליי. בלעתי את הרוק. ״לא ידעתי איך להגדיר אותנו , הכול קרה כל כך מהר״ שיקרתי. ידעתי בדיוק למה לא אמרתי. לא אמרתי כי בן היה שם. לא יכולתי להגיד את זה לידו. ״אז מעכשיו תדעי שאני לא רוצה להיות שום דבר חוץ מחבר שלך״ חייך והסתכל עליי. ״איזה כיף לחברה שלך שיש לה חבר כל כך יפה״ אמרתי ונישקתי אותו והוא חייך תוך כדי הנשיקה. ״טוב אני חייבת ללכת תדבר איתי כבר״

״אפשר להבין איפה היית?״ שאל אבא בכעס. ״חברה״ שיקרתי. ״ השארת מלא כלים בכיור מור !״ אמרה אמא בעצבים מלמעלה. ״בסדר אני אשטוף״ עניתי בעצבים. לא מספיק כל הדרמה שהייתה גם ההורים עצבניים עליי- 'כיף'. שמתי מוזיקה באוזניות ושטפתי כלים קצת להתנקות מהמחשבות שרצו לי בראש. הסתכלתי על המסך שלי שהוא תמונה של דור. וחייכתי לעצמי. חשבתי שכבר סידרתי לעצמי את החיים. היה לי תכנון של הכול. דור לא היה שם. פתאום שום דבר לא היה ברור חוץ מזה שאת התחושה הזאתי של אתמול בלילה, אני לא רוצה לאבד לעולם.

Dor💪: אל תשכחי שמחר משחק

אני יודעת שאם אני אבוא מחר כולם ידברו עלינו. אחרי הדרמה של אתמול כולם הבינו שמשהו רציני קורה והאמת שלי זה לא מפריע. הדבר היחידי שמפריע לי זה התגובה של ההורים שלי כשהם יגלו, ומפני שהם לא באים מחר למשחק זה לא אמור להטריד אותי.

אני: אני אהיה שורה ראשונה אז חסר לך שלא תנצחו.

Dor💪: בשבילך הכול

״מור״ צעקה לי אמא מלמטה. ״מה את רוצה עכשיו?״ צעקתי עליה בחזרה. ״את תדברי יפה לאמא שלך״ היא צעקה בחזרה. ״סליחה״ אמרתי בעצבים אבל באמת בהתנצלות. לא דיברתי יפה. אבל איך אפשר? זה מרגיש כאילו הם פורקים את העצבים שלהם עליי