My (VERY) Hot Mess

פרק 49-״תשמור לי עליו״

הלכתי לכיון המשרד של תמר. מבולבלת כי לא הבנתי למה מיכל מחפשת אותי.. ״אני יוצאת קחי את המפתחות תנעלי אחרייך״ אמרה תמר ושיערתי שהלכה לישון. הרמתי את השפופרת ״הלו״ ״הלו? מור?״ שמעתי את קולה של מיכל, היה נשמע שהיא התגעגעה אליי. גם אני התגעגעתי אליה. ״דור בבסיס.. אני ראיתי אותו מקודם אם את רוצה לדבר איתו״ אמרתי מבולבלת מעט. ״לא לא לא אל תגידי לו שהתקשרתי אליך!״ התפרצה ״אוקיי״ עניתי ״מור, דור בחר שלא לספר לך אבל אני רואה אותו ואיך שהוא שבור כשהוא חוזר הבייתה ואני כבר לא מזהה את הבן שלי״ אמרה ואני הרגשתי ממש רע. ״את מכירה את דור ושהוא שונא שמרחמים עליו. הוא מעדיף להראות תמיד חזות חזקה למרות שמבפנים הוא כמו מרגרינה ובמיוחד עם אלה שהוא אוהב״ אמרה והקשבתי טוב לכל מילה שלה ״לפני יותר מחצי שנה אובחנתי כחולת סרטן. יש לי סרטן במעי. זה סרטן קשה מאוד, ועברתי טיפולים רבים בשעות הלילה. שיקרתי לבנים שלי שאני עובדת, אבל בעצם עברתי טיפולים כימותרפיים קשים. דור גילה את זה בבום, הוא לא הבין מאיפה זה הגיע לו ולקח את זה מאוד קשה״ ירדו לי דמעות. שמעתי כמה קשה היה לה לספר את זה, ולי היה קשה לשמוע כמה דור עבר בתקופה הזאת. ״אני בטוחה בזה שהפרידה שלכם קרתה בגללי ובגלל כל הסיפור עם הסרטן, הוא היה אדם אחר הוא לא ידע איך לקבל את זה ואני יודעת מור שהוא לא היה עם אף אחת מאז. הוא לא הפסיק לחשוב עליך. מור, אני אוהבת אותך כאילו היית הבת שלי ואני לא יכולה לאחל לבן שלי מישהי אחרת. בבקשה אם את מרגישה משהו, עכשיו כשאני אומרת לך, תגידי לו״ החסרתי פעימה. ניגבתי את עייני בידי ״מור?״ שאלה ״כן?״ אמרתי בקול קטוע מבכי שקט. ״לילה טוב מתוקה״ איחלה לי ״לילה טוב״ השבתי. הראש שלי התפוצץ ממחשבות. הייתי ממש מבולבלת, רציתי לרוץ אליו אבל מצד שני פחדתי לעשות צעד, פחדתי להיפגע שוב. פחדתי מלהרגיש כמו שאני מרגישה כשאני לידו. נשכבתי על המיטה ושמתי אוזניות. החדר היה ריק. בר הלכה לישון עם מישהו ואני הרגשתי לבד. שמתי מוזיקה על ממש חזק כדי שאני לא אשמע את עצמי חושבת אפילו. ידעתי שאני רוצה את דור ושאני צריכה לדבר איתו מחר אבל ידעתי שאם אני אחשוב על זה יותר מדי אני אתחרט.

קמתי בבוקר הוצאתי את האוזניות ושמתי עלי מדים והלכתי לחדר של דור. דפקתי על הדלת. דפקתי שוב. לא שמעתי כלום. פתחתי את הדלת ואף אחד לא היה שם. הלכתי לחדר האוכל וגם הוא היה ריק. הסתכלתי מסביבי וראיתי שכל הבסיס ריק. נלחצתי. מה קרה אתמול בלילה? איפה כולם? רצתי לחדר וראיתי את בר שם. היא ישבה על המיטה וראשה הוטה למטה ״בר איפה כולם?״ שאלתי מודאגת ״ לא שמעת?״ שאלה מופתעת וראיתי את העצב בעינייה בלט ואני התחלתי להילחץ ״הייתה אתמול הקפצה״ אמרה איך אני לא שמעתי כלום? אמורה להיות אזעקה כזאת אני לא מבינה..שיט האוזניות ! ״הייתה חדירה של מחבלים ושלחו כמה גדודים מור, יש הרוגים יש פצועים הם היו הרבה ועם הרבה נשק״ אמרה ואני הבנתי שגם דור, דור שלי שם ואולי כבר לא בחיים. לא הצלחתי לנשום. רצתי לחמ״ל לשאול אם הם יודעים שמות או מידע על מה שקורה שם. הם לא ידעו כלום. רצתי למפקד של הבסיס והדלת הייתה נעולה. התנשפתי. לא הצלחתי לנשום זה לא היה בגלל הריצה, הריאות שלי פשוט הפסיקו לתפקד. התקשרתי לאייל בוכה. הוא אמר לי שהוא יודע שדור הלך ושגם אמא שלו יודעת. איך אני יודעת הכול באיחור? אני רוצה שדור יחזור. בבקשה סוף סוף כשאנחנו יכולים להיות ביחד. חזרתי לחדר. בר לא הייתה שם. רציתי להיות לבד נשכבתי על המיטה ובכיתי בקול. הייתה לי תחושה נוראית. הייתי צריכה ללכת להגיד לו משהו אתמול כשהוא היה כאן. מיכל אמרה לי שהוא היה שבור.. שהיא כבר לא מכירה אותו. אני מקווה שהוא חזק ושהוא מצליח לשרוד שם. אני יודעת שיש הרבה פצועים קשה והרוגים אני לא מסוגלת לחשוב מה יהיה אם דור לא..אם הוא לא..יחזור.
הלכתי לתיק והוצאתי את השרשרת שהוא קנה לי. חייכתי וניגבתי את הדמעות. ״אלוהים? אני לא מבקשת ממך הרבה אבל הפעם זה באמת חשוב לי.. תשמור לי עליו. תשמור עליו טוב. שלא יקרה לו כלום. אני לא יודעת מה אני אעשה אם אני לא אראה אותו שוב, יש לי כל כך הרבה מה להגיד לו.. אני פשוט שיחזור טוב? אני אוהבת אותו כל כך״ כיווצתי את השרשרת בתוך כף ידי והדמעות זלגו להן מעצמן