My (VERY) Hot Mess

פרק 38- ״בכית?״

~~~~~~~~~~~~~~~~~
נק׳ מבט של מור:

אני לא מבינה למה הוא זה שכועס? אני זאת ששיקרו לה פה. אני ׳שמחה׳ לשמוע שהייתי בזבוז של זמן בשבילו. המילים שלו היו כמו סכינים והייתי פצועה מדי בשביל לנשום עמוק. הדמעות התחילו לזלוג כשהבנתי מה הוא בעצם אמר. זוהר שלחה לי מלא הודעות ורציתי להגיד לה ושהיא תהיה פה לידי אבל לא יכולתי לקרוא לה בגלל מה שקרה. הרגשתי לבד. אחותי דפקה על הדלת ״סגור״ קראתי. ״צ׳יק? את יכולה לעשות לי צמות?״ קולה הקטן והחמוד ממיס אותי בכל פעם. היא עמדה בפתח דלתי ונכנסה בשקט. ניגבתי את הדמעות. ״ למה את בוכה?״ שאלה ״זה כלום״ אמרתי ״אני אגיד לדור שאת בוכה!״ אמרה ״רק חבל שזה בגללו״ צילצלתי לעצמי וניגבתיי עוד דמעה ״מה?״ שאלה אגם ״כלום״ אמרתי ״תסתובבי״ הוספתי ואגם התיישבה ואני סירקתי את שיערה. ״את יודעת שיואב מהכיתה שלי אוהב את הצמות שלי?״ סיפרה ״באמת? ואיך היואב הזה? את אוהבת אותו?״ שאלתי מופתעת שהיא הצליחה לגרום לי לחייך מעט. ״לא הוא בן! בנים הם מגעילים! אני רק יושבת לידו והוא לפעמים מצחיק אותי״ אמרה ואני נזכרתי בגיל שהיו ׳חיידקי בנים׳ ו׳חיידקי בנות׳. ״אבל ביקשת ממני לעשות לך צמות כי הוא אוהב אותן נכון?״ חייכתי ״טוב זה חצי נכון, כי זה בגלל שגם אני אוהבת אותן״ אמרה מבוישת ובקול מצטדק. ״ו..זהו״ סיימתי והיא הסתכלה במראה ״ תודה מור״ חיבקה אותי ואני הרגשתי שזה בדיוק מה שאני צריכה. כשהיא יצאה מהחדר שוב הייתי לבד. חזרתי ללהיות עם עצמי ושנאתי את התחושה הזאת. החלפתי בגדים ושמתי נעלי ספורט. לקחתי את הטלפון ואת האוזניות שלי. ״לאן את הולכת?״ שאל אייל ״לריצה״ אמרתי בעיניים אדומות ״בכית?״ שאל ״פתאום זה מעניין את כולם?״ שאלתי עצבנית ויצאתי מהדלת. הדבר היחידי שמרגיע אותי כשאני עצבנית זה ריצה. באוזניי מתנגנים שירים שתואמים לאיך שאני מרגישה והדמעות לא הפסיקו לזלוג.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נק׳ מבט של זוהר:
ידעתי שאני חייבת לנסוע לשם. לדבר איתה ולהרגיע את העניינים. היא לא ענתה להודעות שלי אז לקחתי את המכונית ונסעתי לכיון בית משפחת האוזר. שבדרך כלל הוא הבית השני שלי ועכשיו הוא מרגיש לי זר מתמיד. דפקתי על הדלת ואייל פתח ״זוהר״ אמר ״היי איפה מור?״ שאלתי ״יצאה לריצה, רוצה להיכנס ולחכות לה?״ שאל. אני כל כך אוהבת את הצד הרגיש שלו. ״תודה אבל אני חושבת שהדבר האחרון שמור רוצה לראות זה אותי ואותך יושבים אחד ליד השני ומחכים לה״ אמרתי מנסה בכוח לחייך. ״צודקת״ הסכים איתי. ״טוב אני יודעת איפה היא רצה בדרך כלל אני אבדוק שם״ נכנסתי לאוטו והתחלתי להקיף את הישוב. אני זוכרת שפעם רצתי איתה באזור. היא הספורטיבית מבין שתינו, הספורט היחידי שאני עושה זה לרדת במדרגות למקרר ולעלות בחזרה. ראיתי אותה באופק רצה לכיווני. היא ראתה אותי ובחרה להתעלם. היא הגבירה את הקצב ואני עשיתי פרסה היא רצה ממש מהר ואני נסעתי בקצב שלה לידה. באיזשהו שלב היא נעצרה והתנשפה יצאתי מהאוטו ונעמדתי מולה ״את רצה ממש מהר״ אמרתי ״מה את רוצה זוהר״ היא הרימה את ראשה ושמתי לב שהיא בכתה- והרבה. ״בכית?״ שאלתי ״כן, כן! בכיתי אוקי? מה יש לכולם היום? מה אסור לי לבכות?״ אמרה עצבנית והתחילה ללכת ״חכי שנייה״ אמרתי והיא נעצרה ״ זה לא קשור אליי ולאייל זה משהו אחר נכון?״ הרגשתי שמשהו קרה משהו אחר, אני מכירה אותה יותר מדי זמן. היא הסתובבה אלי וירדו לה דמעות ״אני ודור. זה נגמר״ היא אמרה ולי זה הרגיש כמו בדיחה. זה אף פעם לא נגמר אצלם, תמיד יש דרמה ואז הם חוזרים ״את יודעת שזה זמני מור ככה זה אצלכם״. ״זה לא זה הפעם זוהר. זה הוא שלא רוצה לראות אותי יותר״ אמרה ומשכה באפה. ״זה לא הגיוני... דיברתי איתו היום.. איך הכול השתנה כל כך מהר?״ אמרתי והייתי מופתעת ממה ששמעתי הרגע. ״אני יכולה להביא לך חיבוק? אני בכל זאת חברה שלך״ שאלתי והיא רצה לחבק אותי. הרגשתי כאילו היא הייתה זקוקה לחיבוק הזה. האמת שגם אני הייתי זקוקה לו. ״הכי טובה שלי״ השלימה ואני חייכתי לעצמי. היא התפרקה עליי. ופרקה את כל הדמעות שנשארו לה. ״ בואי אני אקח אותך הבייתה״ אמרתי והיא נכנסה למכונית שלי ואני עדיין הייתי בשוק מזה שדור סיים את זה. מה עובר עליו? הוא מפגר?! נכנסנו לבית שלה ואני ואייל החלפנו מבטים ״זה בסדר, אתם יכולים להתנשק או להתחבק או כל מה שבא לכם.. אם אני ודור לא ביחד יותר לפחות שאתם תהיו מאושרים״ אמרה בעצב ועלתה למעלה ״אני במקלחת״ הוסיפה והלב שלי התכווץ, כאב לי לראות אותה ככה. ״מה זאת אומרת נגמר?״ שאל אותי אייל בשקט. ״היא אומרת שהוא נפרד ממנה״ אמרתי ״זה לא הגיוני...״ ״זה מה שאני אמרתי״ הסכמתי עם דבריו. הוא חיבק אותי ואני הרגשתי אשמה שבגללי כל זה קרה. ״נסדר את הכול בסדר?״ אמר ואני חיבקתי אותו חזק יותר. הוא יודע להרגיע אותי והתגעגעתי למגע החם שלו.