My (VERY) Hot Mess

פרק 43-״סימן״

פרק קצר לכבוד ערב שישי אני מקווה שאני אספיק להעלות אפילו עוד אחד , אוהבת מלא❤️❤️ מה אתן חושבות? שהם צריכים לחזור? או שמור תמשיך הלאה?

נק׳ מבט של מור:
״לא לא לא״ אמרתי מתנשפת ״מה מה מה״ אמרה בר לא מבינה מה קרה כאן הרגע ״זה לא קורה לי עכשיו״ התיישבתי ונשכתי את שפתי בעודי מסתכלת למעלה מתאפקת שלא לבכות ״את יכולה להסביר לי מה קורה?״ ביקשה יפה ״זה..דור..הוא האקס שלי״ אמרתי אבל דור הוא לא סתם אקס שלי הוא הבן אדם היחידי שהתאהבתי בו, עדיין אוהבת, ליתר דיוק. ״או...״ אמרה למרות שלא הבינה כמה שזה לא סתם עוד חבר שהיה לי. ״לא נגמר טוב?״ שאלה ״מבחינתי זה עוד לא נגמר, כמה שעבר כבר זמן, אני מתגעגעת אליו יותר. זרקתי כל מה שקשור אליו אבל כלום לא עזר. אני אמורה לשנוא אותו- אני כן שונאת אותו! אוף אני כבר לא יודעת״ אמרתי וראיתי שבר מבולבלת אבל היא ממש רצתה לעזור לי והיא דווקא הייתה חמודה כשניסתה. סיפרתי לה הכול. את כל הסיפור ״וככה הוא פשוט נפרד ממך?״ שאלה מרותקת לכל חלק שסיפרתי ״כן״ זלגה לי דמעה ״טוב אסור לך לבכות עליו! תסתכלי מסביב כל הבנים פה רוצים אותך ולא מפסיקים להסתכל עליך״ אמרה ״ממש״ אמרתי מנגבת את הדמעה ״באמת!״ אמרה וצחקתי ״בכל מקרה אסור לנו להיות איתם בר״ אמרתי ״עכשיו לא אבל בעוד שבוע וחצי כן״ אמרה מעודדת את המצב רוח. ״אני לא יודעת...״ אמרתי מתחרטת ״מור! אם הוא מספיק טיפש כדי להיפרד ממך אז לא מגיע לו להיות איתך״ אמרה וחיבקתי אותה. ״את צודקת ״חוץ מזה שיש כאן מציאות״ אמרה ואני חשבתי על זה שדור הוא הבחור הכי חתיך שראיתי וכמה שהוא סקסי במדים. ״נו אל תגידי שלא הסתכלת״ הוסיפה נכנעתי את ראשי לשלילה ״טוב אני רואה שיש לנו עבודה פה״ אמרה ונעמדנו. הלכנו לחדר לאכול את ארוחת הצהריים שלנו.
באמת יש עבודה. אני תקועה בעבר, אני צריכה לעבור הלאה ואולי זה סימן. אבל איזה סימן מוזר זה. למה הוא חייב להיות לי מול הפרצוף? התפללתי שלא אתקל בו עכשיו, לפחות לא היום.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נק' מבט של דור:

״אנשים לא מפסיקים לדבר על מה שקרה שם״ נכנס מתן לחדר ואני לא הגבתי. ״מי זאת?״ שאל ״מור״ אמרתי ״כן, אני יודע חצי פה רוצים אותה״ ״חסר למי שיגע בה״ אמרתי בעצבים איגרפתי את ידי והטחתי אותי על המיטה. ״מה למה? איך אתם קשורים?״ שאל ״זאת המור שסיפרתי לך עליה״ אמרתי בשקט ״וואו אחייי לא ידעתי שאתה כזה טמבל״ אמר ״אני יודע״ אמרתי ושמתי את ידי על פני. ״אל תדאג אני אגיד לכולם שהיא שלך״ אמר מתן ויצא מהחדר. רציתי לעצור אותו כי אם זה יגיע למור אני בטוח שהיא תעצבן עליי אבל אהבתי את איך שזה נשמע. רציתי שזה יהיה המציאות שלי. ארוחת הערב הגיעה ואני הייתי בתורנויות מטבח. אני אפילו לא יכול לתאר לכם איזה מגעיל זה לנקות את הסירים של המטבח. כל השאריות של האוכל צפות על השמן והסקוץ׳ שבקושי מצליח להוציא את השאריות הקשות שנדבקו לתחתית. ״שמעתי שאתה והמדסית...״ אמר לי אחד החיילים שניקה איתנו ״שמעת נכון״ אמרתי בקול מאיים והוא התרחק בפרצוף מבוהל. לא היה לי כוח לאף אחד. בטח לא לאלה שדוחפים את האף שלהם לכל מקום. הייתי מותש מכל היום הזה. רק רציתי ללכת להתקלח ולישון. התקשרתי לאמא. נתנו לי זמן שיחה היום. ״היי״ אמרתי ״יפה של אמא״ אמרה ״איך היה לך היום?״ שאלה ״טוב״ השבתי ״רק טוב?״ ״אמא, מור כאן״ אמרתי בשקט ״מור? מור שלך?״ שאלה ״כן, טוב לא היא לא שלי, אני נפרדתי ממנה אמא״ אמרתי ״נו.. ואתה עדיין אוהב אותה?״ שאלה ״כן״ אמרתי בשקט. ״אל אני לא זוכרת שחינכתי את הבן שלי להרים ידיים״ אמרה ״אני חושב שזה מאוחר מדי״ השבתי ״אם היא מרגישה אליך כמו שאתה מרגיש אליה זה אף פעם לא מאוחר מדי״ ידעתי שאני חייב להחזיר את מור אלי. ידעתי שזה לא הולך להיות פשוט, וארוך ואולי לא יצא מזה כלום-אבל אני מוכרח לנסות.
הלכתי לחדרי ופשפשתי בתיק. ראיתי את השרשרת והוצאתי אותה. ידעתי שמה שאני הולך לעשות יכול להיגמר ממש רע אם יתפסו אותי. יכולתי רק לקוות שלא