My (VERY) Hot Mess

פרק 27-״מי זה שם״

אמא הכינה ארוחת צהריים והתיישבנו כולנו לאכול ״יש היום משחק של מנצ׳סטר״ אמר אייל ״צריך לקנות פיצוחים״ אמר אבא. משפחתה טיפוסית. ״דור אוהב את מנצ׳סטר״ אמר אייל ודפק לי מבט. למה הוא חייב לעצבן אבל? ״מה עם דור באמת?״ שאלה אמא ״מה איתו?״ שאלתי חזרה ״חתיך דווקא, את צריכה מישהו כמוהו, שככה ידאג לך וישמור עלייך״ מוזר שאמא שלי אומרת את זה. תמיד ניסיתי להסתיר מההורים שלי שאני איתו. הם לא הכירו את הצד האחר שלו ובאיזשהו מקום בלב שלי שמחתי שהם אוהבים אותו. כי גם אני. ״היא לא צריכה להיות עם אף אחד״ אמר אבא שלי ״בנים זה רע״ הוסיף וכולנו התחלנו לצחוק. ״עזבי תעברי לבנות צ׳יק״ אמר אייל ואני עשיתי לו פרצוף לועג וזרקתי עליו מלפפון. ״כמו חתול ועכבר אתם״ אמרה אמא ״כלב יותר חמוד״ אמרה אגם וצחקנו שהיא לא הכירה את המשפט. חשבתי לעצמי איך אני יכולה לתקן את זה? הרגשתי שכבר הכול אבוד.. אני לא מאלה שיתנצלו, יש לי אגו, ואני לא מצפה שהוא יתנצל כי אני יצאתי פה לא בסדר. אם הוא המשיך הלאה? אני אהיה מרוסקת!

~~~~~~~~~~
נק׳ מבט של דור:
לא התגלחתי כבר יותר משבועיים. החדר שלי מבולגן ואני לא מאמין שאני עדיין חושב עליה. הרמתי את הבגדים שהיו מפוזרים בחדר והחלפתי מצעים כי אמא התחילה להתעצבן. כשירדתי לשים הכול בכביסה שמעתי דפיקה על הדלת. לא היה לי כוח בכלל לפתוח אבל אני לבד בבית אז הכרחתי את עצמי לעשות את זה. פתחתי את הדלת וראיתי את אביטל. ״אתה נראה נורא!״ אמרה ונכנסה בלי שאזמין אותה בכלל ״תיכנסי״ אמרתי בציניות אחרי שנכנסה. ״מה את רוצה אביטל?״ שאלתי באמת מופתע שהיא שם ״ תקשיב אני לא יודעת מה עם החברים שלך אבל דור אתה מתפרק ! אתה מזניח את עצמך ומסריח ואני לא אתן לזה להמשיך! אכפת לי ממך יותר מדי בשביל לא לתת לך להתפרק לי מול העיניים״ שתקתי. ידעתי שהיא צודקת-אני מתפרק. ״איך אפשר שלא להתפרק אביטל?״ שאלתי בשיא הרצינות. ״דור, אמ.. אני אף פעם לא סיפרתי לך אבל אני אוהבת אה אותך מכיתה ח׳ ואני יודעת מה זה לאהוב מישהו ולדעת שזה לא יקרה. זה הדבר הכי כואב בעולם אבל אתה דור ואתה תמיד מצליח להיות בסדר בסוף״ אמרה כשמבטה כלפי מטה. הרגשתי ממש רע, זה לא נעים כשמישהו אומר שהוא אוהב אותך ואתה לא מרגיש אותו הדבר. ״וואו אני ממש מצטער לא ידע--״ זה בסדר דור אני יודעת שאתה אוהב אותה ואני רוצה שתהיה מאושר״ קטעה אותי. חיבקתי אותה חזק ״תודה״ אמרתי ״יאללה תעלה להתקלח ולהתגלח אתה דוחה״ אמרה ״טוב בסדר צעקתי כשאני עולה במדרגות וצוחק ״אני מחכה לך פה״ אמרה אביטל.
--------
נק׳ מבט של מור:

החלטתי לנסוע אל הבית של דור. נסעתי מהר כדי שאני לא אתחרט לבשתי ג׳ינס קצר וגופייה שחורה. כבר היה חשוך והממטרות בגינה עבדו. הדשא בגינה הקידמית שלו ממש גדול. אולי זה סימן שלא כדאי לי ללכת? אולי פשוט אני אחזור הבייתה? אבל הפיתוי לראות את דור היה גדול מדי הייתי חייבת לראות מה קורה. אני עדיין לא יכולה לרוץ כי זה כואב לי ברגל ימין אז הלכתי כשאני מרגישה שהממטרות מרטיבות את כולי. הלכתי הלוך ושוב מנסה לחשוב ולסדר לי בראש מה להגיד לו ובאיזה סדר. הייתי כל כך לחוצה ורטובה והיה לי קר. אזרתי אומץ ודפקתי על הדלת ״תפתחי אני תכף יורד״ שמעתי את דור צועק לאמא שלו. הדלת נפתחה וזאת הייתה אביטל ״מי זה?״ ירד דור והיה נראה כאילו יצא מהמקלחת. הוא היה רק עם מגבת סביב המותניים. כל כך הייתי פגועה שבקושי הצלחתי לדבר ״א..אני ממ..ש מצטערת״ ״חכי רגע מור״ אמר דור. ״רק באתי להגיד לך תודה על הכול, ו..ש..אני זוכרת הכול, גם איך שטיפלת בי באותו ערב״ הסתובבתי והתחלתי ללכת שהממטרות מרטיבות את כולי ״זהו?״ שאל דור ואני הסתובבתי כמעט מתפרצת בבכי ״זהו״ אמרתי בקול שנשבר