נק מבט של דור:
אחרי שבוע של שינה על הריצפה והזנחה עצמית סוף סוף הלכתי להתגלח. אני בטוח שמור נבהלה לפחות פעם אחת באמצע הלילה מהזקן דאעש שגידלתי לעצמי. החלטנו ללכת אני מאור ויגל לקבר של אמא כדי להניח פרחים, זאת הייתה אמורה להיות יום ההולדת ה 51 שלה. נסעתי לחנות הפרחים וביקשתי את הזר הקבוע. זר חמניות. זה הזר האהוב עליה. אני זוכר שהיא סיפרה לי גם למה. כשהיא הייתה צעירה היא עבדה בקיבוץ, שם היא הכירה את אבא. הם אהבו לשבת בגבעה ליד שדה החמניות. אחד הזכרונות החזקים שלי זה החגים והימי הולדת בהם הוא היה מביא לאמא זר חמניות 🌻.
״מי זה?״ אמר מאור את מה שגם אני וגם יגל תהינו לעצמנו. היה שם מישהו, ליד המצבה של אמא. הוא התכופף והניח זר. התקדמנו לכיוונו. הוא לבש חליפה, יוקרתית למראה. נעליו השחורות בהקו והטבעת שעל אצבעו, אני מכיר את הטבעת הזאת! רציתי לדבר אבל מגרוני לא יצא קול ״אבא?״ שאל יגל בשקט. כולנו זיהינו אותו עוד לפני שהסתובב. הוא הניח זר על המצבה, אותו זר כמו שלנו, זר חמניות. ״מ..מה אתה עושה פה?״ שאל יגל בקול חסר רגשות. ״א..ני״ ניסה להסביר ״איך אתה לא מתבייש?״ התפרץ מאור. הוא תמיד היה הישיר מבינינו. אין אצלו פילטרים מה שהוא חושב הוא אומר. ״מאור״ נאנח אבא ״אני מופתע שאתה זוכר איך קוראים לי בכלל״ אמר בכנות ״בטח שאני זוכר איך קוראים לך אתה הבן שלי״ ״אם אפשר לקרוא לזה ככה בכלל, כל הימי הורים, ימי הולדת, גיוס, ביקורים בשבת בבסיס, איפה היית?״ נאנח. מאור היה הכי קשור לאבא, העריץ אותו. אחרי שהוא הכה את אמא ועזב מאור התפרק. כל העולם שהוא הכיר השתנה ב180 מעלות. של כולנו למען האמת. יגל שתק, הוא הבוגר מבין כולנו. למען האמת אני חושב שהוא היה כל כך מופתע שהוא שכח איך מדברים. מצאתי את עצמי מסתכל על אבא ורואה את אמא שוכבת במיטה בבית חולים ומבקשת ממני לתת לו הזדמנות שנייה. הזדמנות שנייה לא אומרת לסלוח, כי לזה אני לא אהיה מסוגל גם לא ביומי האחרון. אבל לתת לו הזדמנות להיכנס לחיים שלי כן. ״אני מצטער על הכול, זה לא בסדר להיכנס לכם לחיים שוב, להתראות״ אמר אבא והוציא אותי מבועת המחשבות שלי.
נהגתי באוטו חזרה הבייתה (אם אפשר לקרוא לזה עדיין בית) והיה שקט שלא אופייני לנו. ״הצעתי לשירה נישואים״ אמר יגל לפתע ושבר את השתיקה. ״מה?״ שאלתי ״לא מצאתי את הזמן לספר לכם״ ניסה להסביר ״מה אחי עוד לא פגשתי אותה בכלל״ אמר מאור. ״מזל טוב״ הסתכלתי לימיני, אליו וחייכתי את החיוך הכי לא מאולץ שיכולתי לחייך באותו הרגע. ״תודה אחי״ אמר ונגע בכתפי.
לא הצלחתי להירדם בלילה. חשבתי על המילים של אבא שלי. איך הוא יכול לוותר כל כך מהר. על כל הזמן הזה שלא ראיתי אותו, ילדות שלמה בלעדיו.
אני: יפה?
Mor❤️: לא ממש כרגע
אני: חחח בואי אלי
YOU ARE READING
My (VERY) Hot Mess
Lãng mạn**אזהרה ממכר** ״תשחרר, אני לא בעניין אתה לא מבין??״ הסתובבתי והלכתי. לא הסתכלתי לאחור. נשברתי מבפנים. כי אם כמה שזה ישמע מפגר יש לי רגשות אליו. רגשות שלא היו לי לפני, רגשות שאני מפחדת מהן. מור היא נערה שעברה לישוב חדש. ילדה טובה והראשונה שדחתה את ד...
