אני יודעת שהוא לא חייב לי כלום כי אני זאת שסיימה את זה אבל דווקא עם אביטל? צדקתי, לא הייתי צריכה להיכנס ועוד לחשוב שהם שכבו.. הייתה לי צמרמורת. התקדמתי צולעת לכיון האוטו שלי. סחוטה ממים עם לב שבור מבינה שאת ההזדמנות שלי פספסתי. הדמעות כבר זלגו מעצמן, לא שלטתי בזה. פתחתי את הדלת וראיתי את אביטל רצה אליי ״מור חכי רגע״ הסתובבתי אליה בעיינים מלאות דמעות. ״ תקשיבי אני מצטערת אם חשבת כל הזמן הזה שאני מנסה לקחת לך את דור, אולי זה היה נכון.. חלקית, כי אני כן מרגישה אליו משהו אבל הוא לא מרגיש אליי כלום, הוא שלך, הוא כל כך שלך! הלוואי והייתי מוצאת מישהו שיאהב אותי ככה. באתי היום כי אכפת לי ממנו והוא היה שבור ובאתי לעזור לו״ אמרה ״ובמקרה שכבתם על הדרך?״ שאלתי ״שכבנו? מה? נראה לך ששכבנו?! הוא נכנס להתקלח כי הוא היה מסריח ומוזנח, לא יכולתי לראות אותו ככה יותר״ אמרה ויכולתי לראות שקשה לה להגיד את זה. אביטל היא לא מאלה שמצטערות אז זה הפתיע אותי. ״עכשיו תלכי לשם כי אם את עדיין רוצה אותו אל תוותרי על זה״ אמרה ואני סגרתי את הדלת.
~~~~~~~~~~~~~~~~
נק׳ מבט של דור:
לראות את מור היה כמו להתחיל לנשום אחרי שלושים שנה. הבנתי שאני לא יכול לשנוא אותה, זה בלתי אפשרי לשנוא דבר כזה מושלם. יכולתי לראות שזה שאביטל הייתה שם לא היה נראה טוב אבל בתאכלס היא נפרדה ממני אז זכותי להיות עם מי שאני רוצה למרות שלא עשיתי כלום עם אביטל ושאני לא רוצה אף אחת חוץ ממנה. עדיין. ״חכה כאן״ אמרה אביטל רצה אחריה. הנחתי את היד שלי על המשקוף נושם עמוק שלוש פעמים. הלב שלי כאב. ראיתי איך שהיא צולעת ורציתי רק להרים אותה ולהגן עליה מכל כאב. אבל זה לא התפקיד שלי כבר. זה התפקיד של בן, שאם זה לא ברור עדיין אני לא סובל אותו. נכנסתי פנימה וסגרתי את הדלת. הולך לאט מנסה לעכל את מה שקרה. שמעתי דפיקה. רצתי לפתוח את הדלת. זאת הייתה מור. עמדה שם כולה רטובה ורועדת מקור ״מור״ אמרתי. כל כך התגעגעתי להגיד את השם שלה. ״דור״ אמרה כשדמעות יורדות במורד פניה והיא מנסה לחייך. ״אני מצטערת.. על הכול אני באמת לא--״ ״תיכנסי את רועדת״ קטעתי אותה כשראיתי כמה קר לה. עלינו למעלה והבאתי לה סווצרט שלי בצבע אפור. היא החליפה בשירותים ואני בינתיים שמתי מכנס טרנינג שחור וגופייה לבנה. ישבנו שנינו על המיטה שלי וזה היה ממש מוזר- שנינו שתקנו. ״מה עם בן?״ שאלתי כדי להפיג את המבוכה ״זה נגמר ברגע שפקחתי את העיינים וראיתי אותו״ אמרה מושכת באפה. יש לי חולשה לבנות שבוכות וחולשה למור אז אם תשלבו את שניהם ביחד זה מה שעבר עליי באותו הרגע.
״דור, אני לא רוצה לאבד אותך. הפעם, זאת אני שלא משחררת. אם יש משהו שאח שלי אמר לי זה שהוא מאחל לי להיות עם מישהו ששם אותי במקום הראשון, לפני כל השאר. וזה אתה, זה כל כך אתה. איך שהיית לצידי ולצד המשפחה שלי בבית חולים בזמן שהחבר שלי לא היה. אתה תמיד עוזר לי כשאני צריכה עזרה וכמו סתומה חשבתי שניצלת אותי באותו ערב שהייתי שיכורה ואתה בסך הכול טיפלת בי כמו שאף אחד לא עשה. אני לא רוצה לאבד אותך אתה החבר הכי טוב שלי, זה שאני מרגישה לידו בנוח לעשות הכול, זה שגורם לי לצמרמורת, זה שאני חושבת עליו לפני שאני נרדמת, מי שגורם לי להרגיש כמו ילדה קטנה כשהוא מרים אותי, האחד שאוהב אותי בלי גבולות ומראה את זה בלי סוף. דור אני באמת מצטערת״ ״אמרת את זה כבר״ אמרתי מנסה לחייך. ידעתי שזה לא רק אני שמרגיש את כל הדברים האלה לא האמנתי שזאת המציאות שלי. ״מור אני בחיים לא הרגשתי למישהי ככה ואת יודעת מה עבר עליי בתקופה הזאת? הייתי כמו רוח״ היא נגבה את הדמעות מעייניה ואני עזרתי לה ״חשבתי שאני שונא אותך אבל כשראיתי אותך הבנתי שאני שונא את זה שאני לא איתך״ היא צחקה ״תמיד זה חייב להיות דרמות איתנו״ אמרה וצחקה. איך התגעגעתי לחיוך הזה. ״שיהיו הרבה דרמות רק שיהיו״
YOU ARE READING
My (VERY) Hot Mess
عاطفية**אזהרה ממכר** ״תשחרר, אני לא בעניין אתה לא מבין??״ הסתובבתי והלכתי. לא הסתכלתי לאחור. נשברתי מבפנים. כי אם כמה שזה ישמע מפגר יש לי רגשות אליו. רגשות שלא היו לי לפני, רגשות שאני מפחדת מהן. מור היא נערה שעברה לישוב חדש. ילדה טובה והראשונה שדחתה את ד...
