My (VERY) Hot Mess

פרק 50- ״כמו שאתה יודע״

הדלקתי את הרדיו ״קבוצת מחבלים חמושים נכנסה בשעות הלילה המאוחרות לכיוון ישראל. כוחותינו נלחמו בהם וישנן אבדות רבות. כעת צה״ל בודק את אפשרות המנהרות, שבעזרתן הגיעו המחבלים לשטחינו. מדיווח שהגיע זה עתה ישנם 10 הרוגים וכ-18 פצועים קשה עד כ---״ החלטתי לסגור את הרדיו. לא יכולתי לשמוע יותר. העיינים שלי כבר התנפחו מרוב שבכיתי. לא זזתי מהמיטה הטלפון שלי צילצל אבל הנחתי לו. שיצלצל, מה אכפת לי. ענדתי את השרשרת של דור ואחזתי בה. התגעגעתי אליה. זה המקום שלה, ואני יודעת שאם הוא היה רואה את זה הוא היה שמח מאוד. הסתכלתי בפלאפון שלי על התמונות מהתקופה שהיינו ביחד. התמונה האהובה עליי היא שלי ושל דור מהמשחק שלו. אני זוכרת איך הייתי הולכת לכל משחק. הוא תמיד אמר לי שאני מביאה לו מזל טוב אבל אני ידעתי שזה פשוט שהוא שחקן מעולה! למה לא דיברתי איתו אתמול? למה לא יצאתי מהחדר והלכתי לדבר איתו? הרגשתי שזהו.. שזה מאוחר מדי שהוא לא יחזור. בר נכנסה לחדר ״מה עובר עליך?״ שאלה ואני לא עניתי ״מאיפה את יודעת מה קרה לו? עכשיו תקומי מהמיטה ותלכי עד שהוא יחזור! והוא יחזור!״ אמרה ואני מחיתי את הדמעות. היא צודקת. הוא יחזור! דור יחזור. הוא חייב לחזור אני צריכה אותו בעולם הזה. הודיעו על יותר ויותר חיילים פצועים והרוגים. ממה שהבנתי בתוך המנהרות היו פצצות ומי שנכנס פשוט נהרג על המקום. חתיכה מהלב שלי נשרה כל פעם ששמעתי את המספרים ברדיו. הודיעו בבסיס שחזרו כמה חיילים רצתי לכניסה כדי לקבל את פניהם אבל.. דור לא היה בינהם. הוא לא חזר. דור? איפה דור? למה הוא לא פה? חשבתי שאני משתגעת.. הסתובבתי כמו רוח וחזרתי לכיוון החדר שלי נשמתי נעצרה והדמעות חנקו אותי. אני לא יכולה לתאר את הכאב. הלב שלי בכה. התיישבתי על המדרגות שמחוץ לחדרי. ראשי נשען על שתי ידי והדמעות פשוט זרמו החוצה. חשבתי עליו על איך שהוא טוב בהכול. להצחיק אותי, להכעיס אותי ולהרגיע אותי בשנייה, לרקוד, הנשיקות שלו, איך הוא שהוא יודע תמיד מה אני רוצה, מה אני אוהבת ולהקשיב לי כשאני צריכה אוזן קשבת. איפה אני אמצא עוד מישהו כזה שיכול לגרום לי להרגיש כמו שהוא יודע...

הרמתי את ראשי מעט וראיתי דמות מוכרת. ראיתי רק את הגב. גב חסון ושרירי, ראש מגולח וידיים הידיים הגדולות והחזקות האלה. זה דור שלי! הוא הסתובב לימינו וחייך לאחד המפקדים הוא כאן. הוא.. בחיים. חשבתי שאני לא אראה אותו שוב. רצתי אליו, רצתי למרות שלא היה לי אוויר. ככל שהתקרבתי שמחתי יותר שזה באמת הוא חיבקתי אותו חזק. ראשי נטמן בגבו בשקע שבין השכמות שלו. גופו היה נוקשה הוא היה מופתע. אני התנשפתי והסדרתי את נשימתי.

נק מבט של דור:

זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי. לראות את החברים שלך נטבחים למוות ואתה לא יכול לעשות כלום. הגעתי לבסיס בהתחלה לא רציתי להיכנס. כעסתי על עצמי שיש שם חיילים שעוד נלחמים על חייהם. המפקד לחץ לי את היד וחייך אליי. זה כבוד גדול בשבילי. לפתע הרגשתי ידיים קטנות לופתות את גופי. הורדתי את מבטי וזיהיתי ידיים קטנות. לא היה לי ספק שזאת מור. המגע הזה שמעביר בי צמרמורת. הרגשתי את נשימותיה בגבי. לא האמנתי שזאת המציאות שלי ״מור?״ שאלתי והסתובבתי אליה באיטיות. עייניה היו אדומות, היה נראה כי בכתה הרבה. רציתי רק לחבק אותה אבל לא ידעתי אם מותר לי. השרשרת שלי. היא עונדת אותה. ״היי״ אמרה בחיוך ״היי״ אמרתי וקולי נחנק. הרגשתי מין גוש בגרון ״התגעגעתי אליך״ אמרה וחיבקה אותי חזק. חיבקתי אותה בחזרה. רגליה קיפצו וחבקו את גופי. אחזתי בירכיים חזק וקירבתי אותה אלי ״גם אני״ לא רציתי לעזוב אותה אז לא עזבתי. הלכתי איתה ככה לדשא שליד חדר האוכל. התיישבתי שם בעודנו מתחבקים. לא הרפנו לרגע. חיכיתי כל כך הרבה למגע הזה ממנה. ״אני לא יודעת מה הייתי עושה אם היה קורה לך משהו״ אמרה והרימה את מבטה. הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים. האף שלה נגע באפי ״מור אני מצטער״ אמרתי ״אמא שלך אמרה לי.. על הסרטן, על הכול״ אמרה. הרגשתי את הנשימות שלה על השפתיים שלי ״אני אוהב אותך. אני תמיד אהבתי״ אמרתי והיא חייכה ״ניסיתי לשנוא אותך.. אבל דור, זה פשוט לא הלך״ אמרה וגרמה לי לצחוק ״איכשהו השרשרת הזאת הגיעה לתיק של חברה שלי מהפח״ אמרה בציניות והרימה גבות ״וואו איך?״ שאלתי בציניות ״מצחיק אחד״ לעגה ודחפה אותי. נשכבתי על הדשא צוחק והיא נשכבה מעליי ״נו אני מחכה כבר שתגיד שאני משגעת ותנשק אותי״ המשכתי לצחוק ״אחח כמה שהתגעגעתי אלי״ הסטתי את שיערה למאחורי האוזניים שלה. נישקתי בעדינות את אפה ״את״ נישקתי את סנטרה ״ממש״ נישקתי באיטיות את השקע שבין האף לפה ״משגעת״ הפיות שלנו היו כמו שני מגנטים שהמשיכה בינהם הייתה בלתי נמנעת. זה הרגיש לי כמו חלום. חלמתי על הרגע הזה כמעט בכל לילה. וכאן ידעתי שזהו שמצאתי את האחת שלי.