~~~~~~~~~~~~~~~
נק׳ מבט של דור:
אימצתי אותה אליי כדי שתוכל להירדם שוב אבל המילים שלה הדהדו בראשי ״אייל..בבקשה תחזור.. אני אוהבת אותך״ מי זה אייל? פגשתי אותו פעם? פתאום התערערו לי כל המחשבות ורק רציתי לבעוט במשהו. אבל אז הסתכלתי על פניה והכול כאילו נשכח. נשימותיה הרכות הרגיעו אותי ועיניי נעצמו.
השעון המעורר שלי צילצל בתשע. אני מתחיל ללמוד היום בעשר וחצי. ״תכבה את זה״ אמרה וכיסתה את פניה בשמיכה. הרמתי את הפלאפון שלי וקירבתי אותו לאוזן שלה. אני אוהב להציק לה. ״דוררר״ אמרה בקול עצבני ונתנה לי מכה חלשה על החזה. כיביתי את הצילצול כשאני מתפוצץ מצחוק בגלל התגובה של מור. היא הסתובבה עם הפנים אלי. ״בוא נישאר כאן״ אמרה ״איפה?״שאלתי ״פה במיטה, כל היום״ חייכה אלי. ״אני לא מאמין שאני זה שאומר את זה מבין שנינו אבל מה עם הלימודים?״ מור היא לא אחת שמחסירה מבית ספר ולא אחת שההורים שלה ירשו לה לעשות את זה. ״אין לי חשק״ היא ענתה ״ההורים שלך יודעים שאת כאן?״ שאלתי ״מה אתה סבתא שלי מה זה כל השאלות האלה?״ צחקתי והיא נשכבה מעליי. ״אני פשוט רוצה לעשות רושם טוב על ההורים שלך״ אמרתי והיא רכנה לנשק אותי. ״בבקשה.. בשבילי?״ התחננה. ״טוב אבל את זוכרת שיש משחק היום כן?״ ״זוכרת״ ענתה וכיווצה את האף שלה. קמתי לצחצח שיניים ומור באה אחרי. ״איכככ דור זה מגעיל״ צחצחתי בהגזמה ״זה לא פשוט להיות דור כהן... החיוך זה הסימן היכר שלי״ אמרתי והיא צחקה. סיימנו לצחצח והלכנו לכיון המטבח. הוצאתי קורנפלקס וישבנו לאכול. ״טמבל?״ שמעתי את קולו של מאור אחי. ״מה לא חזרת לבסיס?״ ״איזה בסיס אחי לא צריכים ג׳ובניקים כשיש מלחמה״ ענה מאור. מלחמה? וואי אני ממש מעופף אה? איזה מלחמה עכשיו? כל הזמן הזה עם מור מרגיש לי כאילו הזמן עצר. כאילו הכול טוב כנראה שמחוץ לבועה שלי לא כזה טוב.
~~~~~~~~~~~~~~
נק׳ מבט של מור:
במקום לשכוח מזה שאייל נכנס עכשיו לעזה הכול חוזר אליי. למה הוא לא יכל סתם להיות חייל בלי תפקיד חשוב או למה הוא היה חייב לחתום קבע? למה לא פשוט להשתחרר כמו כולם. אבל זה אייל. שם את כולם לפניו. תמיד הוא יעשה את הדבר הנכון. אני בטוחה שהוא עושה את התפקיד שלו בצורה הכי טובה, ושהצבא צריך אותו. אבל אני צריכה אותו יותר.
הטלפון שלי צילצול ואני עניתי חצי ישנה.
״הלו?״ ״הלו מור? חחח איפה את מפגרת?״ ״אצל דור.. רגע מי זה?״ שאלתי. ״הולך לארבעה חודשים ואת לא מזהה את הקול שלי?״ אמר וזיהיתי שזה אייל. ״אומייגאד אייל ! איפה אתה?״ שאלתי עם דמעות בעיניים. ״אני בשטח של מדינת ישראל עדיין אבל בקרוב כבר לא״ אמר בקול חסר חיים כזה לא כמו הקול הרגיל של אייל. הצבא שינה אותו ״אל תדאגי צ׳יק זה בקטנה..באמת.. אני עוד שבועיים בבית״ הוסיף. אני ידעתי שבשבועיים האלה אני הולכת להתחרפן. ״פשוט תחזור כבר. אני דואגת וצריכה אותך״ אמרתי וירדה לי דמעה. ״ואפשר להבין מי זה דור ולמה את אצלו?״ שאל בקול יותר רציני ומגונן פתאום הקול המוכר של אייל חזר. צחקתי. ״חבר שלך?״ שאל ״כן״ עניתי בחיוך. ״אני רוצה לפגוש אותו!״ אמר בקול מחייך יותר. ״כן המפקד״. ״מה זה רציני?״ שאל ״כן אני חושבת.. בחיים לא הרגשתי ככה למישהו אייל״ אמרתי ושמעתי מישהו שמנסה לזרז אותו מהצד השני. ״טוב צ׳יק אני חייב לנתק נתראה עוד שבועיים אוהב אותך״ אמר אייל. ״אוהבת אותך יותר״ השבתי
מחיתי את הדמעות מעייני והסתובבתי בחזרה אל דור. הוא ואחיו הסתכלו עליי במבט מוזר. ״מה קרה״ אמרתי ודור ניענע בראשו במבט נעלב או מאוכזב. יכול להיות ששניהם.
YOU ARE READING
My (VERY) Hot Mess
Romans**אזהרה ממכר** ״תשחרר, אני לא בעניין אתה לא מבין??״ הסתובבתי והלכתי. לא הסתכלתי לאחור. נשברתי מבפנים. כי אם כמה שזה ישמע מפגר יש לי רגשות אליו. רגשות שלא היו לי לפני, רגשות שאני מפחדת מהן. מור היא נערה שעברה לישוב חדש. ילדה טובה והראשונה שדחתה את ד...
