My (VERY) Hot Mess

פרק 54- ״מה שקרה״

פתחתי את המעטפה והיה שם מכתב, בכתב ידו של דור.

מור,
יש דברים שאי אפשר להגיד במילים.
רצית כל כך שאני אספר לך מה קרה אבל האמת היא שאני עדיין לא מצליח לעכל את מה שקרה. החלטתי לכתוב לך מכתב ובו מה מה שלא סיפרתי לאף אחד. באותו לילה ארור אני ויימן מתן ומקובסקי הלכנו אחד אחרי השני- חדורי מוטיבציה ומורעלים. ידעתי שיש לי כאן חברים שיגבו אותי בכל פעולה שאעשה. שכבנו על הקוצים, חיכינו לפקודה. זה הרגיש כמו נצח, ידענו שהשקט הזה ששרר שם לא ימשך לאורך זמן אבל לא פחדתי, כי ידעתי שכל חברי לגדוד כאן איתי. לא עבר הרבה זמן ושמענו יריות. קיבלנו פקודה להתחבא. אני ומקובסקי היינו מאחורי רכב ישן. הוא קילל את המחבלים האלה בשקט ואני צחקתי, תמיד צחקתי ממנו. השקט חזר ואני החלטתי שזה הזמן לצאת מהמחבוא ולארוב למחבלים. יצאתי ראשון ומקובסקי אחרי. בשקט בשקט הלכנו בחושך. הוא פחד, ראיתי את הפחד בעיניו והאמת שגם אני התחלתי לפחד. פתאום מקובסקי הבחין במחבל שהיה מאחורינו שחיכה לירות בנו הוא דחף אותי הצידה כל גופי נחבט באדמה כתף ימין וכל הגב שלי. שמעתי יריה. ואז עוד ירייה. מקובסקי נפל על ברכיו ובידיו החזיק את בטנו. רציתי לצעוק אבל ידעתי שזה מסוכן מדי. ׳למה עשית את זה?׳ שאלתי אותו ׳אני אוהב אותך אחי׳ אמר ועיניו נעצרו. קראתי בשמו שוב ושוב אבל הבנתי שזהו-הוא מת. כעסתי עליו כל כך. החזקתי אותו בשתי ידי ובכיתי כמו ילד קטן. לא האמנתי שהוא עשה את זה. הוא בחר למות ולהציל אותי. כבר כמה ימים ברצף שאני הולך לקבר שלו מדבר איתו, גם עליך לפעמים. כששמע שיצאנו וכמה שיצאתי טמבל כשנפרדתי ממך הוא אמר לי לא לוותר ושאני חייב להחזיר אותך אליי. מור אני מצטער אם הרגשת שאני מסתיר ממך משהו אבל אני מקווה שאת מבינה כמה קשה לי לדבר על זה.
אוהב אותך תמיד,
דור

דמעות זלגו לי וניגבתי אותן בידי ״מור?״ שמעתי את קולו של דור מאחורי הוא היה לבוש במדים. שיערתי שחזר מהקבר של גיא. הסתובבתי מחזיקה במכתב. עיניי היו אדומות ורצתי לחבק אותו ידיו ננעצו בגבי והרגשתי שהוקל לו. עכשיו שאני יודעת מה קרה שם והרגשתי שהחומה הקטנטונת שהוקמה בנינו הוסרה. ״תודה״ אמרתי והוא נשק לצווארי. ״אני אוהב אותך״ ״גם אני״ אמרתי ונשקתי לו ברכות. ״דור אתם רעבים?״ אימו צעקה מלמטה ״אולי תכף״ צעק לה וחייך אלי הרגשתי את נשימותיו מרפרפות על שפתיי. התיישבתי על המיטה והוא הוריד את המדים, הוא חשף את שריריו שכבר כמה ימים לא ראיתי. הוא שם חולצה פשוטה והחליף למכנס נוח. ״את רעבה?״ שאל ועמד ליד המיטה. ״לא.. ואתה?״ אמרתי ונשכתי את שפתי ״זה יכול לחכות״ הוא היה מעליי ונישק אותי. אני לא יכולה להסביר את המשיכה שיש לי אליו. זה כאילו הגוף שלי צריך אותו ועכשיו! ״מה נעשה איתך?״ שאל ״מה אני אעשה איתך!״ השבתי ״האוכל מתקרר״ אמא שלו צעקה ושנינו צחקנו ״אנחנו יורדים״ צעק לה. ״נמשיך מאיפה שעצרנו?״ שאל ואני זרקתי עליו את החולצה שלו וצחקתי. ירדנו למטה ויגל ומאור כבר ישבו וכמעט סיימו לאכול. ״מריח טוב״ אמר דור ״לא רק מריח״ אמר יגל וקם לפנות את הצלחת שלו ״תודה אמא היה טעים״ אמר ונישק אותה ״היי מור״ הוסיף והלך להתיישב על הספה ״היי״ חייכתי. אני ודור התיישבנו ואכלנו. הלזניה הייתה נראית מדהים! ״וואו מיכל״ אמרתי אחרי שטעמתי ״אהבת?״ שאלה ואני הינה מתי בפה מלא ״מתכון חדש שניסיתי, טעים לך גם דור?״ שאלה ״וואו מאוד״ ענה והיא חייכה. חשוב לה מאוד שהבנים שלה יאכלו מהאוכל שלה. והיא תמיד דואגת שיהיה אוכל חם על השולחן.

נק מבט של אייל:
לפני כמה ימים קיבלתי הצעה מהמנהל שלי. הוא רוצה שאני אלך לנהל סניף של החברה בארצות הברית. זאת הזדמנות ממש טובה בשבילי, והמשכורת ממש גבוהה אבל איך אני אמור להגיד לזוהר שאני עובר לארצות הברית? נשמעה דפיקת דלת ושיערתי שזאת זוהר הלכתי לפתוח לה. ״היי בייב״ אמרה ונישקה אותי על הלחי כשפתחתי את הדלת. ״היי״ אמרתי והיא כבר נכנסה לתוך הבית. ידעתי שאני צריך לספר לה וכמה שיותר מהר ״אתה בא?״ שאלה ואני סגרתי את הדלת. ירדנו לחדר שלי ״אתה בסדר?״ שאלה ״בטח״ חייכתי והיא לקחה את הגיטרה שלי והתחילה ׳לנגן׳ אם אפשר לקרוא לזה נגינה... אבל היא גרמה לי לחייך כמו שהיא תמיד עושה. ״כי את את כל מה שיש לי...״ שרה בזיופים ואני עצמתי את עייני וצחקתי נישקתי אותה כדי להשתיק אותה ״שירה זה לא הצד החזק שלך״ אמרתי ״נו אבל אני מנסה״ אמרה וצחקה ״אני יודע״ חייכתי. אני לא יודע איך אני אמור להגיד לה, אני יודע שברגע שתדע החיוך ירד לה מהפנים, החיוך המושלם הזה. אני לא יכול, אני לא מסוגל אבל אני חייב.