My (VERY) Hot Mess

פרק 67- ״קטנה שלי״

מצטערת שלא העלתי פרק.. אתמול היה לי יום הולדת ועשיתי מסיבה והיו הרבה אירגונים שבגללם דחיתי כל פעם את כתיבת הפרק בכל מקרה מקווה שתאהבו

נק מבט של אייל:

יצאנו מהמסעדה, אני עם פרצוף תחת ואמילי לא מבינה מה הולך. הלכנו הבייתה כשנכנסתי ראיתי מזוודות והבנתי שמור חזרה מאנגליה ״היי זאת מור מהאינסטגרם!" אמרתי בצחוק מחבק אותה ״איול״ צחקה ״היה נראה שאתם עושים חיים״ ״היה מושלם! אה היי אמילי״ אמרה והמצב היה מביך מעט ״היי״ אמילי חייכה בבישנות ״מתי אתם טסים?״ שאלה ״מחר בערב״ עניתי ״אולי אל תטוס?״ הסתכלה עלי במבט הזה שהייתה עושה כשרצתה ממני סוכריה. ״תטוסו״ תיקנה את עצמה כשהסתכלה על אמילי. אני יודע שמור לא אוהבת אותה.. אבל זה מה שיש עכשיו. ״לילה טוב״ נישקתי אותה וירדתי עם אמילי למרתף- לחדר שלי.
״אני שמחה שהמשפחה שלך אוהבת אותי״ נאנחה אמילי והשכבה על המיטה ״הם אוהבים אותך״ אמרתי מנסה לנחם ״הם לא״ אמרה ואני נישקתי את כתפה. היא נישקה אותי והתחילה להוריד בגדים ״לא היום״ אמרתי מתנתק ממנה ״מה עובר עליך היום? קודם כל במסעדה, אתה עם פרצוף תשעה באב כאילו הדבר האחרון שאתה רוצה זה להיות איתי, אחר כך לא מדבר איתי בנסיעה לכאן בכלל בקושי מנשק אותי לא רוצה סקס כאילו מה? מיצית?״ התפרצה. לא ציפיתי לזה ממנה. אני מניח שזה לא זה כבר. אני לא יכול להמשיך יותר. האמת שאף פעם לא אהבתי אותה. בזמן הזה שהייתי פה הבנתי שאני לא רוצה להיות עם אף אחד חוץ מ׳הילדה הקטנה הזאת׳, הקטנה שלי ! ״אני פשוט עייף״ שיקרתי ונשכבתי עם הגב אליה.
רק להבהיר משהו, אמילי מדהימה, אני חושב שמי שיהיה איתה הוא בר מזל פשוט אני כבר מצאתי את האחת שלי, טוב כרגע היא לא כל כך שלי. חשבתי בצורה מפגרת. חשבתי שאני יכול להכריח את עצמי להרגיש משהו אבל אהבה זה לא משהו שאפשר לקנות או מטעמי נוחות-זה משהו שקורה.

קמתי בבוקר שאמילי לא לידי. ופתק הונח על השידה ׳אני מצטערת, אחד מאיתנו היה צריך לסיים את זה. בהצלחה בהמשך החיים״. ההקלה שהרגשתי באותו הרגע... שמחתי פשוט הייתי מלא באושר. החלפתי בגדים, צחצחתי שיניים ואז רצתי במעלה המדרגות מהמרתף לקומה הראשונה ״בוקר סיס״ נישקתי אותה בלחי בקול הכי רענן ומאושר שיש. ״מה נכנס בך?״ שאלה מבולבלת בקול של בוקר ״אני נשאר בארץ״ אמרתי עדיין לא מאמין למה שאמרתי ״אני נשאר״ חזרתי האמת בשביל שאני אשמע שוב את ההצהרה הזאת שבאה בהפתעה גם בשבילי. ״מה?״ שאלה בהפתעה ״אני נשאר!״ חזרתי על עצמי ״ישששש״ קפצה בהתלהבות. ״ביי״ אמרתי ״לאן זה?״ שאלה ״להחזיר אליי את זוהר״ סגרתי את הדלת ונכנסתי למכונית נוסע אל עבר ביתה.

~~~~~~~~~~~~~~~~
נק מבט של זוהר:

לא ישנתי הרבה בלילה, מה אני אעשה אני פשוט לא מצליחה להוציא את אייל מהראש! לא משנה באיזה נסיבות הוא תמיד שם.. אם זה כי אני אוהבת אותו, מתגעגעת אליו, פגועה ממנו, כועסת אליו או מבולבלת ממנו.
השעה הייתה 13:00 והפעמון של הבית שלי צילצל אז ניגשתי לפתוח את הדלת. הסתכלתי דרך העינית ולא היה שם אף אחד. ״מוזר״ אמרתי ופתחתי את הדלת ואז ראיתי שעל השטיחון מונח ורד בצבע אדום. חייכתי והרמתי להסתכל אם יש פתק או משהו שירמז ממי קיבלתי אותו. הסתכלתי לצדדים ונכנסתי הביתה. ״מי זה היה?״ שאלה אמא ״אין לי מושג״ חייכתי ועליתי למעלה.

הייתי באמצע סרט ואז שוב הפעמון צילצל. השעה הייתה 14:00 ״אני אפתח״ צעקתי ורצתי. וכמו בפעם הקודמת, על השטיחון היה מונח ורד.

ככה היה בכל שעה עגולה. כל שעה עגולה הונח ורד ובכל פעם יצאתי להביא אותו בשיא ההתרגשות. הגיעה השעה שבע והפעם עם הורד הגיע גם פתק ׳תפגשי אותי בפארק בשעה שמונה בספסל שליד העץ הגדול, הורד השמיני מחכה לך׳ חייכתי לעצמי ונכנסתי הבייתה. בדרך לחדר תהיתי איך דן מכיר את המקום הזה? ושוב זה קורה לי .. זה היה המקום שלי ושל אייל.

התקלחתי מהר וחשבתי שעה מה ללבוש. האמת שזה לא משנה כי דן לא ראה את הבגדים שלי ככה שכל דבר מבחינתו זה חדש. שמתי שמלה ישנה שלי, שמלה בצבע בורדו ששמתי במסיבה שדור סחב את מור לבית שלו ועוד כל מיני אירועים. אני אוהבת אותה. אומרים לי שהצבע הזה מחמיא לי לעיניים. התאפרתי קצת ויצאתי. לא חשבתי על זה שקר בחוץ והשעה הייתה כבר כמעט שמונה כשנכנסתי לאוטו אז פשוט נסעתי.

התקדמתי לכיון העץ וראיתי אותו עומד עם הגב אלי ״וואו״ אמרתי למראה הנרות שנתלו מהעץ כמו מוביילים ״את אוהבת?״ אמר ומהר מאוד זיהיתי את הקול, עוד לפני שהסתובב לגמרי. זה היה אייל. הפרצוף שלי השתנה לגמרי ״מה אתה עושה?״ שאלתי והוא התקדם לכיווני ״את הדבר הנכון סוף סוף״ הוא היה קרוב אלי ואני הרחקתי אותו ממני מעט. ״אייל זה לא יקרה יש לך חב--״ ״אין לי״ תיקן אותי ״מה?״ שאלתי מבולבלת ״זוהר אני רוצה אותך, רק אותך! אני נשבע״ אמר והמילים שלו הרגישו כמו סכינים ״אייל״ הרגשתי את ראשי והאמיתי בעצב ״בבקשה זוהר״ התחנן כמעט אבל אני הרגשתי פגועה מדי ״אני מצטערת״ אמרתי והתחלתי ללכת. ״אני נשאר בארץ״ זרק לאוויר כאילו זה הדבר האחרון בו הוא נאחז ואני קפאתי במקום ודמעה ירדה במורד לחיי. הסתובבתי וראיתי שגם לו ירדה דמעה, בחיים לא ראיתי את אייל בוכה ״הורד, קחי, הוא שלך״ אמר והושיט לי את הורד האחרון ״תודה״ חייכתי והסתכלתי לו לתוך העיניים ״אני אוהב שאת לובשת את השמלה הזאת היא מחמיאה לך לעיניים״ אמר וגרם לי לחייך חצי חיוך. ״סוף סוף משהו״ הוסיף ואני חייכתי חיוך אמיתי. ״אייל..״ התחלתי להגיד והוא קטע אותי ״זוהר א..אני לא יודע מה חשבתי לעצמי, פגעתי בך בלי סוף, בדבר שהכי יקר לי בעולם. זוהר אני התנהגתי כמו טיפש, הרגשתי פגוע לבד ועצבני והיא פשוט הייתה שם. זאת הייתה מערכת בלי רגשות-נטו צרכים, אני לא יכול לראות אותך בלי לגעת בך ולחשוב עליך בלי לחייך ולהפסיק לחלום עליך. אני בטוח בזה עכשיו, אני מאוהב בך זוהר. ואני לא אפסיק להגיד את זה, אני מאוהב, התאהבתי, אני אוהב אותך, זוהר אני מאוהב ב-״ לא יכולתי להתאפק ונישקתי אותו. לא חשבתי לא עניין אותי כלום יכול להיות שלא הייתי צריכה לסלוח לו אבל אני מתגעגעת אליו ועם כמה שניסיתי להמשיך הלאה זה בלתי אפשרי. הוא נשאר בארץ.בשבילי.

התחושה הזאת עוד פעם של השפתיים שלו, לא חשבתי שאני אחווה אותה שוב. התגעגעתי אליה.. הוא חיבק אותי חזק ונשם לרווחה ״הריח שלך״ נאנח ואני הסמקתי תוך כדי חיבוק ״מה איתו?״ שאלתי ״משכר״ נישק את צווארי. ״אני לא מאמינה שבכית״ הסתכלתי לתוך עיניו וצחקקתי ״לא בכיתי״ הכחיש ״אתה כל כך בכית!״ ״טוב אז מה אם כן״ הצדיק את עצמו. נשכתי את שפתיו
והוא נישק אותי.

{מטרה: 70 הצבעות 35 תגובות}