My (VERY) Hot Mess

פרק 17- ״נוסטלגיה״

קבענו להיפגש באגם. זה היה 'המקום שלנו' שם הייתה הנשיקה הראשונה שלנו, המפגשים וגם הריב האחרון. קצת מוזר לחזור לכאן. ארבעים דקות של נסיעה עזרו לי להירגע. לא היה נראה כבר כאילו בכיתי, האף שלי היה קצת אדום אבל לא משהו רציני. היו לי ארבע שיחות שלא נענו מדור. האמת היא שהרגשתי כאילו אני לא מכירה אותו כבר. בשנייה הוא התפרץ, ואני בשנייה הזאת פחדתי שהוא יפגע בי. אני אפילו לא מסוגלת לחשוב על זה. למה הכול אצלנו זה דרמות. אנחנו לא מסוגלים להיות אחד עם השני בלי שיקרה משהו.

ראיתי את בן יושב על הספסל שלנו וחייכתי לשנייה. הוא נראה אותו הדבר רק שרירי יותר וגבוה. ״מור״ אמר שראה אותי ונעמד. מתאים לו, הוא ג׳נטלמן. ״היי בן״ אמרתי ונעמדתי מולו. ״קצת מוזר הייתי אומרת״ הוספתי בחצי חיוך ״מוזר טוב״ אמר וחייך. התיישבנו על הספסל והוצאתי את הטלפון שלי מהכיס כדי לנתק לדור בפעם המאה היום. בן ראה את זה והופתע ״זה לא מי שהיה איתך אתמול?״ שאל. ״כן, זה כן״ הסטתי את מבטי מטה. ״הוא אוהב אותך״ אמר. ״מה?״ שאלתי בהפתעה. ״המבט שהיה לו כשדיברת, הגוף הנוקשה כדי להגן עלייך, אני מכיר את זה מור..ככה הייתי, זאת אומרת עדיין אני ככה״ אמר ואני הסתכלתי עליו במבט מבולבל מה זאת אומרת הוא עדיין ככה? בחרתי להתעלם מההערה הזאת. ״טוב הוא חבר של-- יותר נכון היה חבר שלי״ אמרתי מבינה מה קרה בזמן הכל כך קצר הזה. סדר האירועים מאתמול רץ לי בראש והלב שלי התכווץ . ״בגלל זה את ככה?״ שאל. ״וגם בגלל שאייל נכנס לעזה״ הוא העביר את ידו בשיערי. ״נו מור זה אייל-מן. הגבר הכי תותח שאני מכיר״ אמר וחייך. מה שגרם לי לחייך. בן הכיר את אייל, הם היו ממש מחוברים. טוב שלוש שנים עם אותו בחור זה חתיכת זמן. הוא מכיר אותי ואני מכירה אותו. מה שגיליתי שכנראה אני לא בקשר לדור ״נכון״ המשכתי לצחוק. לא צחקתי בגלל מה שהוא אמר זה היה מעבר לזה. צחקתי כי התגעגעתי אליו אני חושבת. ישבנו שם שעתיים וסתם דיברנו וצחקנו.. הוא סיפר לי על הקבוצה ואני סיפרתי לו על הישוב. שמחתי שהוא עושה את מה שהוא אוהב, כי הוא באמת מוכשר. ״את יודעת שאת יכולה רק לצלצל ואני תוך שעה אצלך בבית״ אמר. רק דיברנו על לצלצל ודור שלח לי הודעה.
Dor💪: מור נו אני מצטער תעני לי אני מתחיל לדאוג. בבקשה אל תתעלמי, אני אוהב אותך. באמת.

אני: אני צריכה זמן. אל תתקשר.