נק׳ מבט של דור:
לא ראיתי את מור כבר יותר משבועיים. השתניתי. חזרתי להיות אותו דור של פעם. זה שכל לילה עם מישהי אחרת, שלא אכפת לו מרגשות. זה עוזר לי לברוח מהכאב לזמן מסוים. מור היא היחידה שהכנסתי לחדר שלי וחשבתי שגם האחרונה אבל היא הראתה לי באופן ברור שאני חי באשליה ושזה לא יקרה בנינו. איך מאהבה זה הפך לשנאה? סבא שלי תמיד אמר לי שההבדל בין אהבה לשנאה הוא כל כך דק מפני שאתה לא תשנא מישהו שלא אכפת לך ממנו. היא שברה לי את הלב ועכשיו הפיתרון הזמני הזה של סטוץ בכל לילה מתחיל לאחות את השברים. חברים שלי אומרים לי שאני מזניח את עצמי. הפסקתי להתגלח או להסתפר כי זה כבר לא עניין אותי. לא היה לי חשק לאנשים או לרגשות. מדי פעם שראיתי את זוהר חשבתי מה עם מור. אבל אז מיד הייתי חושב על כל הפעמים שהייתי שם בשבילה והיא- בשלה.
נק' מבט של מור:
גם כשכבר הפסקתי להאמין אייל לא הפסיק לדחוף אותי שאני אנסה שוב ללכת. התחמקתי מזה כי פחדתי להתאכזב שוב. לקחתי את זה ממש קשה בפעם הראשונה, לא אכלתי ולא שתיתי מלא זמן ועכשיו שאני מתחילה להתחזק אייל דוחף אותי לנסות שוב ״מור אני יודע שאת יכולה לעשות את זה״ אמר בזמן שעיסה את רגלי כמו שהוא עושה כל בוקר וכל ערב. הרופא אמר שזה יעזור לי. מפעם לפעם הרגשתי יותר ויותר את הרגליים אבל עדיין לא באופן מלא. ״טוב אני מוכנה לנסות פעם אחת״ אמרתי מחזיקה בשתי ידי את כיסא הגלגלים. אייל הוריד את שתי הרגליים שלי מהכיסא ואני בעזרת ידיי דחפתי את עצמי לעמידה. מעדתי ואייל תפס אותי ״צעדים קטנים״ אמר והסתכל לי בעיניים. הנהנתי בראשי וניסיתי להזיז את הרגל ״אני מצליחה! ״ צעקתי אוחזת באייל וצועדת עוד צעד. ״ אני הולכת!״ חייכתי ועייני התמלאו בדמעות. ״אמרתי לך שאת יכולה״ אמר. היינו ככה שעתיים באיזשהו שלב הצלחתי גם בלי עזרתו אבל עדיין לאט. שבוע אחרי זה כבר הלכתי בלי עזרה וכמעט רגיל, רק לרוץ אני לא יכולה ובאמת שהכול בזכות אייל ״אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיך״ אמרתי מחבקת אותו. ״צ׳יק אני יודע שאת היית עושה את זה בשבילי״ חייך. הוא תפס אותי והרים אותי כמו שהייתי קטנה על הכתף שלו ורץ איתי ״אמא תגידי לו שיוריד אותי !!! אמאא״ צחקנו שנינו. ״עוד פעם שניכם?״ צחקה אמא מהמטבח ואייל זרק אותי על הספה. פתאום נזכרתי במשהו נזכרתי באותו ערב במועדון כשדור סחב אותי בדיוק ככה ואני כעסתי עליו. שיחזרתי את הכול בראש את הרגע שהקאתי עליו ואז הוא לקח אותי אליו הבייתה. נזכרתי ששמעתי מים. אני לא מאמינה אני כזאת מטומטמת !
נזכרתי בהכול. איך שהוא הביא לי בגדים נקיים אחרי שכמו סתומה הקאתי על שלי ואיך שהוא נתן לי לישון על המיטה שלו והוא פרס לעצמו מזרון לידי. בטח שהוא נפגע ממני, הוא רק ניסה לעזור לי ואני כמו סתומה כעסתי עליו. איך הייתי מסוגלת לחשוב שהוא ינצל אותי? הוא היחידי שתמיד היה כאן בשבילי. ועכשיו איבדתי אותו- לתמיד
YOU ARE READING
My (VERY) Hot Mess
Romance**אזהרה ממכר** ״תשחרר, אני לא בעניין אתה לא מבין??״ הסתובבתי והלכתי. לא הסתכלתי לאחור. נשברתי מבפנים. כי אם כמה שזה ישמע מפגר יש לי רגשות אליו. רגשות שלא היו לי לפני, רגשות שאני מפחדת מהן. מור היא נערה שעברה לישוב חדש. ילדה טובה והראשונה שדחתה את ד...
