My (VERY) Hot Mess

פרק 51-״איך נפלו גיבורים״

נק' מבט של מור:

כבר כמעט ששכחתי איך זה מרגיש להיות עם מישהו שאני אוהבת. כבר שקלתי לוותר על עניין האהבה באיזשהו שלב. עברתי לשכב לידו וחשבתי על זה שבטח אמא שלו דואגת לו בטירוף ״אתה צריך לשלוח לאמא שלך הודעה או משהו״ אמרתי בשקט ונישקתי את החלק בגופו הקרוב אליי ביותר. ידו הייתה מאחורי ראשי וידי הונחה על החזה שלו. ״כן את צודקת״ אמר ואני שלפתי את הטלפון שלי ונתתי לו . הוא התקשר ״היי מאמו״ ״כן אני בסדר,בסדר גמור האמת״ אמר והסתכל עליי ״כן היא פה לידי״ חייכתי כשהבנתי שהם מדברים עליי. ״אני אדבר איתך בערב טוב? איך את מרגישה?״ נזכרתי בשיחה שלי איתה אתמול. לא האמנתי שזה מצבה. ״יופי, אני אוהב אותך״ אמר וניתק. אומרים שאפשר לדעת איך הגבר שלך יתייחס אליך לפי איך שהוא מתנהג לאמא שלו. ודור מעריץ את אמא שלו. הוא כל כך אוהב וקשור אליה הוא יעשה הכול בשבילה ואני אוהבת את זה. אני מודה, שלפעמים אני מתחצפת להורים שלי ולא מעריכה אותם כמו שצריך ולמול עייני יש לי את הקשר המושלם. ״אתה כזה חמוד״ אמרתי וציחקקתי ״מה עשיתי?״ שאל ״כלום״ אמרתי והתרוממתי מתנוחת הישיבה שלי והסתכלתי לו בעיניים. ״התגעגעתי להסתכל עליך״ אמר ואני השפלתי מבט ממבוכה. הוא הרים את מבטי בחזרה וגרם לי לחייך. ״דור למה חזרת מוקדם?״ שאלתי כי זה סיקרן אותי ממש. דור לחם עכשיו בקרב קשה ואני בטוחה שראה מראות קשים. ממש רציתי שהוא ידבר איתי על מה שעבר. ״אפשר שלא עכשיו״ נשק לי ואני כיבדתי את בקשתו. ״אני ממש עייף״ הוסיף ונעמדנו. תפסתי את ידו ומשכתי אותו לחדרי ״את יודעת שאסור לי״ אמר ״אני אנעל״ אמרתי והוא חייך ״אני מסריח אבל״ אמר עם פרצוף שגרם לי לצחוק ״אז תלך להתקלח ואני מחכה לך״ חייכתי ״שתי דקות״ אמר ״שתי דקות זוז״ עשיתי כאילו אני מודדת לו זמן בשעון. זה נתן לי זמן לסדר את החדר קצת. ואז זה היכה בי. חיילים מתו ואני מאושרת. איזה בן אדם רע אני. חיילים שלי מתו, התפוצצו נפצעו ולי טוב. הרגשתי אשמה כזאת שנחתה עליי פתאום. כשדור חזר בריצה עלה בי חיוך. הוא מתנהג קצת מוזר אבל זה היה מובן בהתחשב במה שהוא עבר.
״בוא אתה בטח עייף״ הסטתי את השמיכה. נשארתי לעמוד והוא התקרב אלי. הוא שם את ידו האחת על הלחי שלי ואת היד השניה על גבי התחתון. הוא קירב אותי אליו ונישק אותי ברכות ״לילה טוב״ אמר ״לילה טוב״ לחשתי. הוא נכנס למיטה ואני הלכתי לשים פיג׳מה. הורדתי את הבגדים ממני וראיתי שהוא מסתכל עליי ומחייך ״לך לישון״ אמרתי בצחוק ״אז בואי לידי״ אמר.
המיטה היא מיטת יחיד אולי קצת יותר גדולה. דור זז הצידה ופינה לי מקום. זרועותיו הגדולות חיבקו אותי וידעתי שהלילה אני הולכת לישון טוב. אצבעותי רפרפו על זרועותיו שנכרכו סביבי.
ידעתי שהוא אוהב כשאני עושה את זה.
הוא נשק לראשי ונרדם. בר נכנסה לחדר וחייכה כשראתה אותנו. ביקשתי ממנה לנעול את הדלת וכך היא עשתה.
״את עם החבר ואני עם הכרית. יופי באמת״ אמרה ״אני אסדר לך מישהו״ אמרתי ״נראה״ השיבה ״לילה טוב״ אמרה ״לילה טוב״ השבתי. עצמי את עיניי למרות שגם ככה הרגשתי בחלום. אחזתי בידו בעזרת שתי ידיי והרגשתי את אחיזתו מתחזקת. שיערתי שחזרנו. טוב לא הגדרנו כלום אבל אני די בטוחה בזה.

שמנו מדים והלכנו להלוויה הגדולה של כל אלה שנהרגו. במצגת מאחור הוצגו השמות עם תמונות. חיילים שלי! אני לא מאמינה. דור עלה לדבר ״הצבי ישראל במותיך חלל איך נפלו גיבורים? אני חושב שעכשיו אני מבין איך דוד הרגיש כשאמר את המשפט הזה. אני לא חושב שמי שלא חווה דבר כזה יצליח להבין איך זה מרגיש. לצאת לקרב ולדעת במאה אחוז שהחברים שלך תומכים בך. אנשים שמוכנים למות למענך. אני רוצה לדבר כאן על חבר קרוב לכולנו״ הוא הרים את ראשו והסתכל מעלה ״מקובסקי?״ כולם מכירים אותו את הליצן הקטן שתמיד עם חיוך על הפנים ״יש לך פינה חמה בלב של כל אחד ואחד מאיתנו. אתה והשטויות שלך על הבוקר. גם בזמנים הכי קשים ידעת מה להגיד ואיך לתמוך ולהיות שם. תמיד מחויך ומוכן לתת בראש. אני בטוח שצריכים אותך שם למעלה אבל תדע שגם בגדוד צריכים אותך. זה לא יהיה אותו הדבר בלעדיך אחי. אני לא אשקר ואגיד שאני לא כועס עליך, כי בלעדיך לא הייתי פה. תודה על הכול, גיבור״.
דור הצדיע לתמונה שלו וירד מהבמה. התרגשתי ממש. בכיתי והרבה. הבנתי מה הוא בעצם אמר. דור יכל למות אבל מקובסקי הציל אותו. הסתכלתי למעלה ואמרתי בשקט ״תודה״ המבט שלי התנגש עם המבט של דור. רציתי להביא לו חיבוק אבל הוא עמד רחוק מדי. והאמת שהרגשתי מרוחקת ממנו. רציתי נורא שהוא ישתף אותי במה שעובר עליו. אבל אני בטוחה שהוא עובד על זה ושקשה לו נורא.

אחרי הטקס חיבקתי אותו חזק. הרגשתי שהוא היה צריך את החיבוק הזה. ״אני רוצה שתדע שאני פה ואני לא הולכת לשום מקום״ אמרתי. והסתכלתי למעלה ישר לתוך עיניו. ראיתי שהוא מעריך את זה והוא נישק אותי. ״אני חייב ללכת להתארגן״ אמר. ״גם אני״ משחררים אותנו היום הבייתה עד סוף השבוע. הכול מתחיל לחזור ולהיות כמו שהיה ואני אוהבת את זה.