My (VERY) Hot Mess

פרק 42-״גולני שלי״

הגענו לבסיס ואני ובר קיבלנו חדר משותף. רק של שתינו. ״החיים הטובים״ אמרה ״וואי כן״ הסכמתי איתה. אנחנו מתחילות רק מחר אבל רציתי שנעשה סיור בבסיס. כדי שנכיר את השטח ונהיה מוכנות למחר. האמת שגם רצינו להכיר קצת אנשים. הדבר שאני הכי אוהבת בתפקיד שלי שכל עוד אנחנו בבסיס אנחנו יכולות ללבוש בגדי ספורט. לבשתי טייץ, חולצת בטן גזורה ונעלי ספורט. השיער שלי היה אסוף בקוקו גבוה ושמתי משקפי טייסים. יצאנו מהחדר וכבר כמה בנים סובבו אלינו מבט. טוב בר מהממת אז זה מובן. הלכנו לראות את המקלחות שלנו, את השירותים וכמובן חדר האוכל כי היינו רעבות. נכנסנו וזאת הייתה ארוחת הצהריים אז כל החיילים היו שם. ״לא ראו בנות הרבה זמן נראה לי״ לחשה לי בר כשראינו שכולם מסתכלים עלינו. לי ולבר יש מנות עטופות ומוכנות, אנחנו רק צריכות לגשת לטבח והוא מביא לנו אותן. ״טוב בואי ניקח את האוכל ונצא״ אמרתי ודחפתי אותה מעט קדימה.
״טוב טוב לחץ״ חייכה והתקדמה קדימה.
העיניים של כולם לא ירדו מאיתנו זה היה כזה מוזררר! יצאנו מהר והתפקענו מצחוק ״ראית את זה שהפיל את המזלג שלו כשהוא ראה אותך?״ אמרה ואני לא הבנתי על מה היא מדברת ״זה היה בגללך״ תיקנתי אותה ״מור שתינו יודעות שזה היה בגללך״ אין מצב.. הבחור היחידי שגרם לי להרגיש הכי יפה בעולם היה דור ובסדר, רק הוא זה לא אומר כלום. אין מצב שכולם הסתכלו עליי... נכון?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נק׳ מבט של דור:

הייתי רעב רצח אבל הייתי חייב להתקלח קודם. כשנכנסתי לחדר אוכל כולם דיברו על משהו אבל לא הבנתי על מה ״מה קרה?״ שאלתי את מתן. ״אחיי, המדסיות החדשות״ ״מה איתן?״ שאלתי ״פצצות עולם״ אמר וכולם הסכימו איתו גיחחתי לעצמי. חושב על זה שהמדסית הכי יפה שיש הייתה שלי לפני כמה חודשים. ״לחיי מחר״ הרים אחד החיילים בגדוד שלי כוס מים לחיי האימון כושר של מחר עם המדסיות החדשות ״לחיי מחר״ הרימו כמעט כל החיילים בחדר האוכל.

הלכנו לישון וקמנו ממש מוקדם למסדר בוקר. ״אני רואה שמישהו פה הלך לישון מאוחר אתמול אה מקובסקי?״ צעק המפקד על אחד החיילים שפיהק באמצע המסדר. ״לא המפקד״ ענה מקובסקי המבוהל והתחלנו לגחח בשקט ״משהו מצחיק כהן?״ שאל המפקד. ״סליחה המפקד״ אמרתי ״תורנות מטבח ערב״ אמר ובעצם העניש אותי. תורנות מטבח זה הכי נורא בעולם! והכי נורא מבין הארוחות זה ערב כי יש הכי הרבה מה לנקות. אני לא מאמין. נשמעו גיחוחים מאוחרי ״גם חברך מתן יצטרף אליך״ אמר המפקד, ומתן כל כך הצטער על כך שצחק. ״יש לכם חצי שעה לאכול וללבוש את בגדי האימונים שלכם. האימון יתחיל בשבע בדיוק! והמאחרים... טוב בואו נגיד שלא כדאי לכם לאחר. מובן?״ ״כן המפקד״ ״אני לא שומע״ ״כן המפקד״ צעקנו בפעם השנייה ״משוחררים״ אמר ואנחנו רצנו לתפוס מקום בארוחת בוקר. כולם אכלו מהר בטירוף והתייצבו בשטח האימונים יותר מוקדם ממה שהמפקד אמר. ״אמן נקבל את זאת עם השיער החום״ אמר מקובסקי. ממה שהבנתי יש אחת עם שיער שחור ואחת עם שיער חום. ״די כבר להיות חרמן מקובסקי״ אמרתי והבאתי לו מכה קטנה על הגב. ״שתוק שתוק״ החזיר וכולם צחקו. הוא הליצן של הגדוד. כולם אוהבים אותו הוא נמוך כזה עם שתי ידיים שמאליות זה שתמיד יודע להצחיק את כולם. הלכתי צעד אחורה וקשרתי את השרוכים שלי בזמן שהמפקד הציג את המדסית שלנו ״גדוד 13״ אמר ״כן המפקד״ צעקו כולם ״תכירו את המדסית שהולכת לגרום לכם להזיע כמו שלא הזעתם מעולם״ מתן הרים את הגבות שלו כשחשב מחשבות גסות. ״זאת בר המדסית שלכם״ ״שלוםםם בר״ אמר לעצמו ויימן, מישהו מהגדוד שלי והרים גבה. ״שיט למה לא זאת עם השיער החום״ לחש לי מתן. צחקתי. המפקד הלך ונשארנו עם בר שנראתה חמודה, אבל אלוהים כמה שהיא קשוחה. ״טוב אז אנחנו נתחיל ב10 הקפות של הבסיס״ כולם היו בשוק ״10 הקפות זוז״ צעקה ויצאה ראשונה בריצה וכולנו אחריה. ״וואו היא רצה מהר״ אמר לי מתן תוך כדי שרצנו ״אני רוצה להיות ראשון״ אמר ויימן ורץ להיות אחרי בר.
עשינו 10 הקפות והתנשפנו כאילו רצנו מרתון. ״שתי שניות של מנוחה ומים״ אמרה. לא היה נראה כאילו היא הזיעה בכלל ואנחנו הזענו כמו חיות. עשינו תרגילי כוח ועוד כמה תרגילי קרב ולבסוף תרגילי שיחרור- החלק האהוב על כולם. ״כל הכבוד, אני מקווה שמכאן רק תשתפרו. לכו להתקלח יש לכם ארבעים דקות כולל אוכל״ ״כן המפקדת״ אמרנו. ישר נכנסתי למקלחת לפני שכול השאר יבואו ויסריחו אותה. היו גם בנים מגדוד 12 במקלחות ״איזה אימון אה?״ אמר לי אחד ״כן קשה״ אמרתי ״בשביל מור הייתי רץ עוד 20 סיבובים״ אמר לחבר שלו. לא הייתי בטוח אם שמעתי נכון או לא אבל זה לא כזה הטריד אותי כי מור לא מדסית של קרבי.. אני חושב..
לבשתי את המדים שלי ונכנסתי לחדר אוכל והחברים שלי ישבו ״דור״ צעק לי מקובסקי ונופף לי לבוא לשבת לידם. ״הרגל שלי תפוסה משהו מפחיד״ אמרתי ״קרה לכם שהפופיק שלכם נתפס?״ שאל מקובסקי ״לא חחח מה?״ צחק עליו מתן ״טוב תמיד יש פעם ראשונה״ אמר מקובסקי ושם יד על הבטן שלו במבט מבולבל. כולנו התחלנו לצחוק. ״הנה המדסיות השוות״ זרק מתן ואני שהייתי עסוק באוכל שלי שמעתי בשקט ״...תחזיקי שנייה אני רוצה גם תפוח״ הקול היה לי מוכר ״אתה זוכר שאמרתי לך על השווה עם השיער החום הנה היא שם״ אמר לי מתן ואני הרמתי את מבטי. אני מכיר את השיער הזה זאת.. ״מור״ אמרתי ונעמדתי כאילו ראיתי רוח והיא הסתכלה לי ישר בעיינים והפילה את התפוח. כולם הסתכלו על שנינו. גם בר שמה לב והסתכלה עליי ואז על מור. זאת המדסית שכולם מדברים עליה? פתאום התעצבנתי על איך שכולם דיברו עליה כאילו היא חתיכת בשר. היא הייתה לבושה במכנס קצר וגוזיית ספורט. אני לא רוצה שהיא תתלבש ככה. יותר מדי חשוף לטעמי, לא שאני מקנא כן? וגם מי אני שאגיד לה משהו. היא בלעה את הרוק הרימה את התפוח ויצאה מהר מהחדר אוכל כשבר מנסה להדביק את הקצב שלה. ״וואו מה זה היה״ שמעתי קול ברקע ״אתם מכירים?״ שאל מקובסקי ״מי זאת כהן?״ שאל ויימן ״אף אחת״ עניתי עדיין מופתע ממה שראיתי. כל הרגשות שלי אליה חזרו בבום. ״אני לא רעב כבר״ אמרתי והלכתי לחדר. נשכבתי על המיטה. מה היא עושה פה? איך מכול מקום בארץ דווקא פה? אני לא יודע אם אני אצליח להחזיק מעמד ולא לגעת בה או לנשק אותה. על מה אני מדבר בכלל? היא שונאת אותי! הפרצוף החלול שהיה לה על הפנים כשהיא ראתה אותי. חוץ מזה שזה אסור אני חייל והיא המפקדת. למה זה קורה לי ?