My (VERY) Hot Mess

פרק 55- ״אתה עוזב?״

נק מבט של זוהר:
״עוד פחות משבוע אני מתגייסת״ אמרתי ושנינו שתקנו ״יהיה בסדר״ אמר אייל והרים את סנטרי שנפל מטה. אף פעם לא אמרתי את זה על מישהו אבל אני אוהבת אותו. אף פעם לא הרגשתי ככה, ואני יודעת שזה יהיה קשה כשאני אהיה בצבא. ״היי יהיה בסדר״ אמר שוב ונתן לי נשיקה, הוא תמיד גורם לי לחייך עם הביטחון הלא מוסבר הזה והעיניים השלוות והיפות שלו. הוא הסיט את שיערי מהפנים. לא הבנתי מה הפרצוף שלו אומר. היה נראה כאילו קרה משהו. ״הכל בסדר?״ שאלתי ״פשוט התגעגעתי אלייך״ אמר ונישק את צווארי ״ראית אותי אתמול״ צחקקתי תוך כדי. הוא ניסה להוריד לי את החולצה ״אייל״ צחקקתי ועצרתי את הנשיקה בכך שהרחקתי את ראשי מעט ״אני במחזור״ אמרתי והוא גילגל את עיניו ״תודה אמא טבע״ אמר וגרם לי לחייך הוא הרים אותי והשכיב אותי לידו ״את מרשה לי אז לנשק אותך?״ שאל ״תמיד״ עניתי ראשי היה על הכרית שלו והוא נשכב לידי ונישק אותי ברכות. באיזשהו שלב פיהקתי ״את עייפה״ אמר וחייך ״האמת שכן״ שיפשפתי את עייני. הוא כיסה את שנינו בשמיכה עם ידו השרירית ונשק לראשי בזמן שעצמתי את עייני.

נק מבט של מור:
עלינו לחדר של דור. והאמת שכבר הייתי עייפה. ״אני חושבת שכדאי שאלך הבייתה אני עייפה״ אמרתי ״טוב אני אלווה אותך החוצה״ אמר ואני הרמתי את דברי וירדנו במדרגות. יצאנו מהדלת ונעמדנו קרוב למכונית. פיהקתי. ״אל תנהגי אם את עייפה״ אמר ״אני בסדר״ צחקקתי ונישקתי אותו באמצע הרחוב. הוא תמיד שומר עליי ואני אוהבת את זה ״את רוצה שאני אנהג?״ שאל ונישק אותי ״לא באמת שזה בסדר זה חמש דקות ״טוב מישמיש״ אמר וגרם לי לצחוק, זה הזכיר לי את פעם ״אל תקרא לי ככה״ חייכתי ופתחתי את הדלת של האוטו ״ביי אוהב אותך״ אמר והתרחק מהאוטו שלחתי לו נשיקה מבפנים ופתחתי את החלון ״אה ותסמסי אלי כשהגעת הבייתה״ הוסיף ״טוב לחץ״ עניתי לו ונסעתי משם. וואו כמה קרה היום. פתאום בבת אחת הכל שקע אצלי. פתאום אני מרגישה שהקשר שלי עם דור חוזר להיות כמו פעם וזה שהוא שיתף אותי במה שקרה לו זה, זה מדהים בעייני.

נק מבט של אייל:
״אייל?״ ״ממ?״ עניתי בעיינים עצומות ״אייל איפה המטען שלך?״ שאלה זוהר ״במגירה שלידך״ עניתי חצי רדום. המשכתי לישון ״מה זה אייל?״ אמרה בעצבים ואני מיד הסתובבתי. היא החזיקה בידה את המכתב שקיבלתי ״זה אמ... זה..״ ניסיתי לסדר את המילים בראש,לא ידעתי מאיפה להתחיל ״אתה עוזב?״ שאלה וראיתי את הדמעות בעינייה. לא הצלחתי להוציא מילה מהפה, היא הבינה את התשובה עצמה ומשכה באפה ״מתי?״ שאלה בשקט ובקול חנוק ״ב.. עוד ש..בוע״ הנחתי את ידי על לחייה ״אל תיגע בי״ אמרה והעיפה את ידי ממנה. הם נעמדה, אספה את דבריה ויצאה מהחדר ״זוהר, נו זוהר חכי שנייה בואי נדבר״ צעקתי תוך כדי ״פשוט תיסע כבר״ אמרה וטרקה את הדלת. חבטתי בקיר מרוב עצבים. אני לא מאמין שזה קורה לי.

נק מבט של זוהר:
הוא עוזב. ידעתי שזה יותר מדי טוב כדי להיות אמיתי. בכיתי..כמה שבכיתי.. ברגע שהדלת הזאת נסגרה ידעתי שזה נגמר. איך הוא מסוגל לעשות לי את זה? חשבתי שהוא אוהב אותי, שהוא יהיה פה בשבילי תמיד. כן, תקוות של ילדה קטנה שלא מבינה כלום מהחיים שלה. נכנסתי לאוטו והשענתי את ראשי על ההגה. הדמעות פשוט זלגו, לא שלטתי בזה, לא רציתי לשלוט בזה. לרגע לא האמנתי שזאת המציאות שלי. לפני שנייה הוא חיבק אותי ועכשיו הוא עוזב אותי ומשאיר אותי לבד. בטח, הילדה הקטנה הזאת שרק מעכבת לו את החיים זה מה שהוא רואה בי. הוא כבר בתפקיד בכיר בחברה ואני רק מתגייסת בעוד כמה ימים. מה הוא צריך אותי? זה אייל! הוא יכול להשיג את כל מי שהוא רוצה. עם העיינים האלה ושפתיים שלו, אני...אני בחיים לא אוהב מישהו ככה, אני בחיים לא אתן למישהו לאהוב אותי ככה