My (VERY) Hot Mess

פרק 70- ״לא סולח״

״איך? ״ שאלתי בגמגום. חושבת על כך שכבר שמעתי את השם הזה בעבר, אבל לא הצלחתי להיזכר איפה. ״אני לא יודע איך הוא שמע.. או מה הוא עשה פה בכלל? אבל הבן זונה עשיר. חיפשתי אותו בגוגל. ממה שאני זוכר הוא לבש טישירט ומכנסי ג'ינס, היום הוא עם חליפה ועניבה״ הוא נאנח ״הייתי טיפש, נתתי לאגו שלי להפריע לי במה שבאמת חשוב- החיים של אמא. פשוט לא יכולתי לתת לו לעזור לה. אחרי כל השנים האלה הוא נזכר לעזור לה?! היא גידלה 3 בנים לבד. גם כשהוא היה הוא לא ממש עזר חוץ מלהכות אותה. פשוט לא יכולתי לתת לו להרגיש שסלחנו״ ״מי אמר שסלחת? מי אמר שאי פעם תסלח?״ התפרצתי באמצע ״דור יש דברים שאי אפשר לסלוח עליהם״ אמרתי וליטפתי את לחיו. עכשיו הכל היה לי מובן. לא חוויתי שום דבר דומה לזה, אני לא יכולה לדמיין לעצמי מה הוא בדיוק הרגיש כששמע את השם של אביו. נישקתי אותו ״רק את אל תעזבי אותי״ טמן את ראשו בצווארי ״אני לא הולכת לשום מקום״ יכולתי להרגיש את החיוך שלו מתפרס על צווארי. ״דור״ יגל קרא. נכנסנו לחדר וראינו שמיכל התעוררה. ״משפחה שלי״ אמרה בשקט ״היי אמא איך את?״ שאל מאור ״חומר טוב מה שהם שמו לי פה״ ציחקקה מיכל והצחיקה את כולנו ״תראו את המסטולה הזאת״ צחק דור. הוא אף פעם לא ראה את מיכל ככה, היא אפילו לא שותה. הרופא נכנס וביקש מאיתנו לצאת כי היא צריכה לנוח. ״אני אשאר פה לישון הלילה תלכו הביתה״ קבע יגל. ״אתה בטוח?״ שאל דור ״כן״ אמר יגל והם נפרדו בחיבוק.

״אני יכול לישון איתך הלילה?״ שאל בזמן שנהגתי ״הנחתי את ראשי על המשענת והסתכלתי עליו בזמן שהרמזור היה אדום ״בטח״ חייכתי ואז החזרתי את פני לכביש. הוא נראה מותש ומצטער ומבולבל והכול ביחד!

נכנסנו לחדרו, הורדתי חולצה ומכנס ושמתי עליי את אחת החולצות הגדולות שלו ״איך כואב לי הגבב״ אמר באנחה, הוריד את בגדיו ונשכב על המיטה ״אז מזל שיש לך אותי״ טיפסתי על  גבו ונישקתי אותו על הלחי. התחלתי לעסות את גבו ״יואו מור כאן! קצת למטה.. פה!״ התחיל לחלק לי הוראות שגרמו לי לצחוק. יכולתי לראות כמה הוא נהנה מזה ושמחתי שגרמתי לו לחייך היום. ״אז מה יהיה עכשיו עם הבסיס?״ שאלתי וחיכיתי לתשובה ״דור״ הסתכלתי על פניו והבנתי שהוא נרדם.  קצת התעצבנתי כי הבנתי שסתם עשיתי מסאז׳ לאדם ישן בחצי שעה האחרונה, אבל זה חלף לי מהר מאוד כשראיתי את הפרצוף היפה והרגוע שלו. כיסיתי אותו בשמיכה ונשכבתי לידו.

התעוררתי בגלל האור מבחוץ אבל נשארתי בעיניים עצומות במיטה. הרגשתי את ידיו על מותני. ונשיקות קטנות בצוואר ״בוקר טוב״ אמרתי ״בוקר״ המשיך ונשק אותי ״תגידי מה קרה אתמול בלילה? אני לא זוכר מתי נרדמתי״ חייך והסתכל עליי ״עשיתי לך מסאז׳ ואתה פשוט נרדמת״ הסתכלתי עליו בפרצוף רציני אבל עומד להתפקע מצחוק ״התאכזבת כשנרדמתי מוקדם?״ נישק אותי על המצח ״אפילו סקס לא קיבלתי !״ אמרתי והוא חייך ״וואי וואי, לא בסדר״ אמר והפך אותי הפעם אני הייתי למעלה. צחקנו שנינו. ״מה אתה עושה?״ אמרתי מתגלגלת מצחוק ״אותך״ אמר ונישק אותי. נישקתי אותו בחזרה. הוא הוריד את החולצה שלי, הוא היה רק עם בוקסר כך שלא היה לו הרבה מה להוריד. ״התגעגעתי לזה. אליך״ נאנחתי. ״אני אוהב אותך״ אמר וחיכיתי לשמוע את המילים האלה. פעם היינו אומרים את זה יותר אחד לשנייה. ״גם אני אוהבת אותך״.

ירדנו לאכול. כל אחד שם לו קורנפלקס בקערה. דור תפס את המותניים שלי ושם אותי עליו. ״איך אני אוכל ככה?״ שאלתי ״תתאמצי״ נישק אותי. ככה ישבתי עליו והוא לא מפסיק לנשק אותי לא התלוננתי כן? ״אתם מגעילים אותי״ חלף על פנינו מאור כדי לשים לו גם אוכל ״די דור!״ ״אני לא יכול אני מכור״ אמר וגרם לי לצחוק. ״תמיד אתה חייב לבאס״ אמר למאור ומאור הביא לו כאפה קטנה מאחורי הראש. המשכנו לאכול כשאני יושבת עליו כי הוא לא נתן לי לרדת.

״אני חושבת שהשארתי את הפלאפון שלי באוטו״ אמרתי ויצאתי להביא אותו. כשהייתי בדרך חזרה לבית ראיתי מישהו בחליפה עומד בתחילת שביל הגישה. פשוט עומד ולא זז. לא היה נראה כאילו הוא עומד להיכנס. ״היי אתה מחפש מישהו?״ שאלתי וכשראיתי את הפרצוף שלו הכל התחבר לי. זה אבי כהן, התורם של מיכל, זה שראיתי במסדרון, אבא של דור. ״אני מצטערת, לא חשוב״ אמרתי ורצתי חזרה לתוך הבית. סגרתי את הדלת חזק והתנשפתי כשנשענתי עליה ״הכל בסדר?״ שאל דור ״כן, כן! הכל מעולה״ שיקרתי וחייכתי ״בטוחה?״ רצה לוודא ״כן״ הלב שלי דפק כל כך מהר שחשבתי שיהיה לי התקף לב. ידעתי שהדבר האחרון שהמשפחה הזאת צריכה זה את אבי עכשיו בחיים שלהם. העדפתי לשמור את מה שקרה כאן בסוד. התפללתי שזה לא יקרה שוב כי אני מפחדת מהתגובה של דור. הקרבה הזאת עם אבא שלו הוציאה ממנו צד שאני לא הכרתי.

{מטרה: 95 הצבעות ו35 תגובות}