ליז נהדרת, ואני התגעגעתי לחברויות עם נשים, אנחנו נפגשים כל כמה ימים לצייר ולצפות בסרטים כאלה ואחרים, בעיקר של שנות האלפיים עם הדמויות הבלונדיניות המרשימות, תמיד דמיינתי את עצמי כאחת מהן. הראתי לליז באחד מן הימים תמונה שלי עם איפור, למחרת היא הגיע לחדרי עם מזוודת איפור והתוודתה שהחלום הגדול שלה הוא להיות מאפרת של כל הכוכבים הגדולים, בסרטים ועל השטיח האדום. לא ידעתי על הטרנד אבל היא עשתה לי את ה״דבר החם הבא״, מראה גותי בעל גבות בלונדיניות (היא השתמשה בקונסילר בהיר, שהיה כמעט בצבע של הגבות המקוריות שלי), נראתי נהדר, הגבות לא החזיקו דקות רבות.
ביום שלישי היא חזרה עם ערכת חמצון, חמצנה את הגבות שלי תוך כדי שהיא צובעת את השיער לשחור, מסבירה לי שיש לה ראיון עבודה, ועליה להראות מיוצגת. חייכתי אליה תוך כדי ידיעה שההסתתרויות האלה הן לא לטובה, ובסופו של דבר, בין אם זה שבוע הבא, או עוד חמישים שנה, היא תחזור לעשות את השיער המשוגע שהיא כל כך אוהבת, ותהיה מאפרת. אבל לא אמרתי לה.
אני יודע, היא מזכירה את קייטלין. בחורה יפה שאוהבת להתאפר, והופכת לאט לאט לחברה הכי טובה שלי? כן, היא מזכירה את קייט! אני יודע.
אבל הן שונות, לקייט היו הערות עוקצניות כלפי, כמעט כל יום. היא הייתה שמה לב כשמצבי היה רע ובוחרת לעזוב. היא .. היא לא ליז. קייט הייתה מאפרת אותי כדי להתאמן. ליז מאפרת אותי כדי להנות איתי.
שנאתי את איך שהפכתי למישהו שחושב דברים רעים על החברה הכי טובה שלו, אבל איך אפשר שלא לתעב את הצורה בה היינו צורחים אחד על השני בשעות הלילה? או את הפעמים בהם הייתה מעירה לי על הרגלי האכילה, הצורה בה אני כותב שירים מיניים כאילו זה דבר סוטה וחולני? אני חושב שהייתי בסדר עם המחשבות הרעות עליה כל עוד לא הייתי מרכל על כך עם אנשים אחרים, אבל עצם העובדה שהייתי חושב את אותם הדברים, רק העידו על כמה הקשר בינינו הלך והתדרדר. ועכשיו כשאני משווה אותה לליז, לעזאזל.
ובכל זאת, בצורה מסוימת, עכשיו כשאני רחוק ממנה ומכולם, אני מתגעגע לחברים שהשארתי מאחור, אליה, למייקל, ליונתן, לכולם.
בהליכה היומית שלי ליער הפעם הלכתי ללא ספר, קיוויתי שאוכל ללכת לנקות את הראש ממחשבות ולתכנן אולי קצת צעדים לעתיד, אבל דווקא המסקנות שהגעתי אליהן ביער היו ש:
א. אני לא רוצה צעדים
ב. אני לא רוצה עתיד
וזה אותן מסקנות שהגעתי אליהן לפני שבוע, ולפני שבועיים, ואולי כמעט כל חודש בחיי כל פעם מחדש, לפחות בחודשים שהייתי על משהו או שהדיכאון החליט לתפוס מקום. אז חשבתי שוב, אולי אני צריך להוסיף מסקנות נוספות. אבל הראש שלי היה ריק והתחרטתי על כך שלא לקחתי ספר או מחברת ציור. אז רק ישבתי וניסיתי לזמזם כמה שירים, מנסה לתת למיתרי הקול שלי לזרום ומקווה שאולי המסקנה השלישית תגיעה בטבעיות. או לפחות הקול שלי.
YOU ARE READING
רץ כדי למצוא אותך - BxB
Romanceלהנרי היה כל מה שאדם יכול לחלום עליו - הוא זמר מפורסם, אהוב על אין-ספור מעריצים. עם כסף, תהילה, מסיבות נוצצות, ומכוניות יוקרה, חייו נראו מושלמים כלפי חוץ. אך כל זה לא מנע ממנו להרגיש ריק מבפנים. אחרי שבועות של דיכאון, סגור בחדרו ובאותם בגדים, הוא מח...
