ליז לא באמת שנאה את כולם. היא הייתה חברותית. אמנם לרוב היא בילתה איתי, העברנו שעות ביחד, אך היא הייתה כל כך מאושרת בעבודה ולא הפסיקה לנסות להכיר לי אנשים. עדיין לא רציתי. לא הייתי מוכן להכיר "חבורה" חדשה, לא הייתי מוכן להחליף את הישנה, בכזו מהירות. כל פעם שחייכתי עם ליז הרגשתי כאילו אני מזלזל בחברים שהשארתי מאחור.
ביליתי עם ליז את כל הימים החולפים, בשעות שהיא עבדה שוטטתי בפארקים ובתי קפה, יושב מצייר וקורא. העברתי שעות ארוכות בנסיעות מחוץ לעיר, חלונות פתוחים ומוזיקה רועשת. נהנתי מהדברים הפשוטים שהחיים הציעו לי. פתאום יציאה לבית קפה, לא הייתה עם חשש שמישהו יצלם אותי בסתר, או ישאל אותי שאלות שלא במקום. היא הייתה רק מה שהיא, יציאה לבית קפה.
בשבוע הרביעי למעבר שלי ושל ליז לניו יורק, הלכתי לבקר את ליז בעבודתה, היא שפכה על חולצתה קפה וביקשה ממני שאביא לה חלופית. ליז עבדה בסוכנות לכוכבי רשת, היא קיוותה שכך היא תוכל להשיג קשרים לעולם הזוהר, אבל במציאות היא בעיקר מזגה כוסות קפה לגברים, עבדה שעות מעבר למצופה, ולא הוערכה כראוי או הועסקה לפי כישרויה האומנותיים, מי שמסתכל מהצד כן יכול להאמין שזה ביזבוז זמן, אבל לפי דבריה צריך לעבוד קשה כדי להצליח, לקבל קידום, לאסוף סודות שיווק ולהשיג קשרים, אז נשמע שהיא יודעת מה היא עושה, כולם צריכים להתחיל ממקום מסויים.
הנסיעה למשרדה אורכת כחצי שעה עם פקקי ניו יורק, השתדלתי לא לנסוע עם הרכב בתוך העיר כך שלקחתי רכבת, אבל לא הרבתי לנסוע בה, הייתי מאוהב בלמבורגיני שרכשתי, במיוחד בנסיעות בשטח.
כשנכנסתי למשרד ראיתי את ליז מדברת עם חברים לעבודה, היא חייכה כשראתה אותי ״הנרי איזה מושלם אתה, תכיר, זאת היילי״ היא הצביעה על בחורה נמוכה עם נמשים, ״וזה אוסטין״, בחור גבוה עם משקפיים, שהושיט את ידו ללחיצה.
לחצתי אותה, לחטא את היד עם אלכוג׳ל. ״נעים מאד״ הוא חייך בנעימות.
היילי לא הפסיקה להסתכל עלי בעמיקות, ״חשבת להיות דוגמן?״.
״עשיתי בעבר כמה עבודות דוגמנות ״ פלטתי.
ליז הרימה את גבותיה בפליאה. כל פעם מרותקת כלפי כל פרט חדש שאני מספר באגביות.
התחלתי לעשות נסיעות ארוכות למחוץ לעיר, אני, הלמבורגיני החדשה והמצלמה החדשה. אהבתי כל דבר חדש שרכשתי. אהבתי את התחושה החדשה, הידיעה שזהו רכב חדש שמעולם לא הרגיש אנרגיה שלילית, רכב שמעולם לא רבתי בתוכו עם איש, או ברחתי בעזרתו מדייט כושל, הוא פתוח ללהביא אותי לחוויות חדשות ומקומות מרתקים. מצאתי את עצמי חוקר את כל רחבי אמריקה, הייתי מצלם אינספור תמונות של נופים, אהבתי את התמונות, הייתי צלם טוב אבל היה חסר לי משהו, לא הייתי כמו מייקל שכל דבר שהוא צילם הרגשתם כאילו הוא נלקח מסרט או מוזיאון, כך שלפעמים כשהייתי חוזר לבית הייתי מרגיש שזה לא מספיק, פורס נייר עבה, ממלא כוס מים מציג את כל המכחולים שלי לראווה מהגדול לקטן, מתחיל לערבב צבעים ומנסה לתפוס בציור את היופי שראיתי בעיניי.
YOU ARE READING
רץ כדי למצוא אותך - BxB
Romanceלהנרי היה כל מה שאדם יכול לחלום עליו - הוא זמר מפורסם, אהוב על אין-ספור מעריצים. עם כסף, תהילה, מסיבות נוצצות, ומכוניות יוקרה, חייו נראו מושלמים כלפי חוץ. אך כל זה לא מנע ממנו להרגיש ריק מבפנים. אחרי שבועות של דיכאון, סגור בחדרו ובאותם בגדים, הוא מח...
