זין על תקשורת בריאה, באמת

87 21 4
                                    


כשיש לך הרבה על הראש ואין לך בית לברוח אליו, כי נמצא בו האדם שממנו אתה בורח, אין ברירה אלא ללכת לעשן ברחובות ניו יורק ולקנות קפה בפעם השישית להיום, כי לא ניפול לאלכוהול. וגם אם אני 'לא מכור' כמו שאני טוען, זאת עדיין צורת התמודדות לא בריאה.

אחרי עשרים חיפושים של "איך לפתור ריבים בזוגיות" הבנתי שהתשובה היא הדבר שכריסטיאן ניסה לעשות כל הזמן הזה: והיא תקשורת בריאה. אבל אני בכל זאת צריך להוציא את כל הכעס שמתחולל בגוף שלי, אז זה הזמן לחזור לאיגרוף, ואכן אחרי שאני נותן מכות, ואני מקבל מכות, ואני למשך כמה שניות אפילו לא מצליח לנשום ומתפתל על המשטח, אני מתחיל להרגיש יותר טוב. והנה האמת הפשוטה: אני אוהב את כריס. אני באמת אוהב אותו. ואני לא יודע אם אני יותר מפחד שהוא יעזוב אותי, או שאני אעזוב אותו, כמו שעזבתי את מייקל.

כשאני עוצר בבית קפה בפעם השישית, אני מזמין מאצ'ה במקום קפה/שוקו, כי בואו נראה על מה כל הדיבור. עד עכשיו נמנעתי מהטרנד הזה (שהפך כבר לשגרה), והטעם המר והמגעיל הזה לחלוטין לא יכול להיות נרכש, אז אני מחמיץ את פניי ומזמין הפעם תה נענע.

"תה נענע לאדון" המלצרית מושיטה לי את הספל ומחייכת.

"נקווה שזה יותר טוב" אני שופך אליו שתי שקיות סוכר כדי לעודד אותי מהמשקה האכזרי, והיא צוחקת.

"זה כמו בירה, טעם נרכש" היא עונה, ואני נזכר ביום הראשון בו הכרתי את ליז.

השמש מתחילה לשקוע ואני מזיע ומגעיל אחרי האימון, ובכנות רוצה אוכל בייתי, או שאני פשוט רוצה אוכל שכריס מכין לי. וזה הזמן לחזור, לתרגל קצת תקשורת בריאה.

אני לוקח מונית חזרה לבניין שלנו, וגם כמה נשימות עמוקות.

הרעש של המפתחות והמנעולים הרבים כנראה הודיעו לכריס על כך שאני מגיע, כי הוא מחכה ליד הדלת כשאני פותח, "חיבוק?" הוא שואל ואני נענה להצעה.

"אני לא רוצה לדבר" אני אומר, יודע שאני הורס כל פרט של 'תקשורת בריאה' שקראתי לגביה, "זה פשוט מה שזה, ואני צריך שתסמוך עלי"

כריס מהנהן ומנשק למצחי, מה שגורם לי לחייך.

"לעזאזל אני ממש דופק כל פרט של ריב נכון עם בני הזוג אה?" אני צוחק בעצבות ודמעה זולגת לי "כל האינטרנט אמר לי 'אין כאן מנצחים ומפסידים, תקשורת תקשורת, התפשרות, לשמוע את הצד השני' ואני פשוט לא"

כריס לא מחייך חזרה, נשאר רציני, "אם זה מה שאתה חושב שנכון, אז ככה נעשה. אני בוטח בך"

חמימות מתפשטת בחזה שלי ואני מרגיש את עיניי מתחילות ממש לדמוע, כי הרגע הזה, שהוא שם בצד את 'מה שנכון' ופשוט מקשיב לי, זה הרגע שאני מבין שיש לנו משהו אחר.

וזה לפעמים המצב, אתה מסתכל באינטרנט כי זה הדור שאנחנו, שומע עצות מאחרים וקורא ספרים, לומד את כל הדברים הנכונים והשיטה המנצחת ולומד לקחים מבעיות של אחרים, אבל אתה לפעמים צריך ללכת ולעשות את ההפך, ואולי אני טועה, והיינו צריכים לדבר על זה, והיינו צריכים להתקדם יותר לאט, אבל אני בוחר להקשיב לעצמי, מאשר לכל העולם. וברגע הזה, כריס בוחר גם להקשיב לי, ורק לי.

רץ כדי למצוא אותך - BxBWhere stories live. Discover now