רץ כדי למצוא אותך - BxB

אנשים בבית ספר אמרו לך להתחדש על הנעליים החדשות?

החלק האהוב עלי בכל תחביב חדש היה רכישת הציוד, אני מודה שזה קצת חומרני מצידי, אבל יש דבר מאד מרענן ומתחייב, או מרגש אפילו, בלרכוש דברים חדשים שישמשו אותך רבות.

אז כשרכשתי את נעלי הריצה שלי, הלכתי לשלושה חנויות שונות וקראתי כמה מאמרים בנוגע לבחירה הנכונה. התהליך היה מאד מבלבל, כל נעל הייתה שונה לחלוטין ותוך כדי בחירת הנעל הנוחה ביותר, גם רציתי שתלווה אותי אחת יפה, בצבע שחור, קצת היה לי קשה להשתחרר מהשחור בזמן הזה. ליז התחילה קצת להשתגע כשנכנסו לחנות השנייה, ויצאה להפסקת קפה, שבמהלכה סיסמתי לה את הכתובת של החנות השלישית.

"היא נראת יפה" ליז הושיטה לי עוד זוג, מנסה לעזור כמה שניתן.

נעלתי גם אותן ועשיתי ריצה קצרה בחנות, שהייתה עם מסלול מצויר על הרצפה, במיוחד בשביל אנשים כמוני. אפשר להשוות את כל סוגי הנעליים, לנסיעה ברכבים שונים.

כשמצאתי את הנכונות, הסתכלתי עליהן במשך כמה וכמה דקות, בוהה ביופיין ומתחיל לתכנן את נעלי הריצה הבאות שלי. ממחקרי ברשת גיליתי כי במהלך האימונים יש להחליף פעם- פעמיים נעלי ריצה, ולא להשתמש בחדשות לפני המרתון. כך שהנעלי אדידס השחורות המבריקות שכעת רכשתי, לא ישמשו אותי למרתון המדובר. אלא יהיו נעלי ניסוי מספר 1.

לפעמים ליז הייתה מצטרפת אלי לריצות, אבל רק לאלו הקצרות אשר נועדו להעצים את המהירות שלי. וחלק מן הפעמים היא הייתה מצטרפת, רצה במשך כמה דקות, ולוקחת אוטובוס לקו הסיום, מעמידה פנים שהיא עקפה אותי וצורחת מאושר מזויף, אני הייתי רץ אליה ומרים אותה בחיבוק, מתלהב גם כן שהיא עקפה אותי.

את הריצות בדרך כלל עשיתי במהלך שעות הערב-לילה, בשביל להמנע מהשמש והתקלויות באנשים, אבל יום אחד ליז העירה לי על כך. "אתה תהייה כל כך רגיל לרוץ בלילה שביום המרתון הגוף שלך לא יעמוד בשמש".

ההערה שלה הייתה נכונה, אני צריך להתחיל להתאמן גם בשעות היום ולהכין את עצמי לתנאי מרתון.

התחלתי לרוץ בחוץ, במהלך היום. ללא הגבלה, במקריים של גשם או שמש קופחת. מצאתי את הפארק המושלם לריצה, שיוכל לעזור לי להימנע מאנשים או כבישים.

לפעמים קמתי בבוקר וחשבתי שהיקום נגד העובדה שאני מתאמן למרתון, במשך כמה ימים היה גשום, אבל הייתי מוצא את השעה-שעתיים של שקט, שבהן הייתי רץ. אבל עכשיו כבר השעה עשר בלילה, ואני עומד ליד החלון מחכה, במיוחד עכשיו הריצה כל כך חשובה, כי זו הפעם הראשונה שאני עושה 30 קילומטר.

בסופו של דבר קמתי מהספה ויצאתי לריצה, בין אם היקום נגדי או לא, אני עושה את זה.

התחלתי לרוץ במסלול הקבוע והבנתי שזה יותר קשה ממה שחשבתי, או שזה קשוח בדיוק כמו שחשבתי, הרי ניסיתי להתחמק מכך כל היום.

הכבישים היו מוצפים, וגם בדרך הסלולה בפארק היו הצפות קטנות של שקעים באדמה, אבל מלבד כמה סטיות מהדרך בהן חיפשתי את הדרך הנכונה, ורגעים בהם הרגשתי שהרגליים שלי שוחים בתוך נעלי הריצה הספוגות, הריצה הייתה מצוינת.