אל תשקר, זה היה פאנפיק

122 22 28
                                    

כשאני רואה את המסעדה שכריסטיאן בחר לנו, אני קצת מתחרט על הסוודר השחור הקליל שאני לובש. אמנם השיער שלי מסודר (עד כמה שאני יכול לסדר עם אצבעות), הנעליים שלי אלגנטיות וכך גם המכנס המחוייט, אבל זה לחלוטין לא מתאים למסעדה, שהיא מהסוג הרומנטי להחריד: הסוג שאני אוהב. על השולחנות יש מפות לבנות, בשעת הערב הזאת כבר חשוך בניו יורק, כך שהמסעדה כולה מוארת מנרות בניחוח ווניל המונחים על השולחן, בדרך כלל אני לא אוהב ווניל, אבל עכשיו הוא מביא לאווירה משהו רענן, בייתי. כריסטיאן מזיז את הכיסא שלי, פותח לי מקום לשבת בו ומתיישב מולי. הוא אפילו מחייך למלצרית שמגישה לנו את התפריטים, לא חיוך פלרטטני או מתנשא. חיוך נחמד ומוכיר תודה.

אני יכול להיות מוקסם מכל פרט ופרט לגביו.

"אז אני אהיה כנה, שאלתי את אחותי הקטנה עלייך" כריסטיאן אומר אחרי שסיימנו להזמין, שנינו ארוחות בריאות להחריד שגורמות לנו לגחך ולהסתכל אחד על השני בביישנות וגורם לי לדמיין את שנינו מכינים ארוחות בוקר ביחד.

"ומה ליז אמרה?" אני מנסה לגייס את הקול הכי קליל שלי, שלחלוטין לא אומר שאני בלחץ מוחלט שהיא פלטה משהו דרמתי לגבי.

"היא אמרה שאתה בחור מסתורי, שאולי ברח לאמריקה כי הוא מתחמק מרצח של אקס שלו, אבל שאתה גם מאד אומנותי ומקסים" הוא מחייך "והיא גם אמרה לי שאתה אוהב וורדים, אבל זה כי שאלתי אותה מה הפרח האהוב עליך"

אני מהנהן, "הסיפור של הרצח הוא חדש, אותו עדיין לא שמעתי" הוא שאל אותה מה הפרחים האהובים עלי.

"כן" הוא צוחק, "יש לה הרבה תיאוריות שהיא סיפרה לגביך, אבל הרצח היה הכי מעניין"

וברגע זה אני מבין, שאם אנחנו מתחילים משהו זה אומר שאני אפתח למישהו, אפתח באמת.

"ומה עוד היא סיפרה?"

"זה הכל" הוא אומר, "אבל אשמח אם תספר לי עלייך"

אוקיי, לחלוטין לא התכוננתי לעובדה שאצטרך לספר למישהו עלי. אבל אולי השבועות האחרונים היו סוג של הכנה, עם ג'יימס שידע על חיי האהבה שלי, וקנדל על החיים האחרים.

"או שלא" הוא אומר, והמשפט הזה מרגיע אותי, "אז תספר לי מה הכניס אותך למרתון"

אני מלא הקלה, זה נושא שאני יכול לדבר עליו.

"אני בכנות לא יודע, זה פשוט קרה ואז נהייתי אובססיבי"

"בנית תוכנית אימון?"

"תוכנית אימון, תוכנית ארוחות, תוכנית ריצה, תוכנית חיים"

הוא צוחק, "והצלחת לפעול לפי התוכנית ריצה במרתון? בפעם הראשונה שעשיתי מרתון אז היה לי בלאקאאוט באמצע שלו והתבלבלתי לגמרי"

בטח שהצלחתי, פשוט חיקיתי אותך. "כן" אני מהנהן.

"אז אתה איש עסקים? מחפש מקומות להשקיע בהם?" הגיע הזמן גם שלי להתעניין בו. בשביל לדעת דברים על הדייט שלי, וגם כדי להפנות את השיחה ממני.

רץ כדי למצוא אותך - BxBWhere stories live. Discover now