אני עדיין חולה. אין חדש

100 20 8
                                    

ביום השלישי לצינון שלי אני לא מסוגל לקום מהמיטה, ג'יימס מגיש לי את האוכל ישירות למיטה ומודיע לי שכריס בדרך, מצד אחד אני שמח כי ג'יימס כבר עשה מעל ומעבר בשבילי, נשאר איתי יומיים ומקרקר סביבי, בקושי לומד ולא הולך לשיעורים, אבל מצד שני, לעזאזל אני לא רוצה שכריס יראה אותי ככה.

"בוא נעשה סיבוב בחוץ" אני אומר, "אולי האוויר יעשה לי טוב"

ג'יימס מסכים ואחרי שאני זורק על עצמי את 'בגדי הדיכאון' וזה אומר הדברים הראשונים שהיד שלי מגיעה אליהם והם מספיק נוחים, בצורת מכנס טרנינג שחורים וסוודר, אנחנו כבר בחוץ.

ג'יימס מודיע שהוא נוהג, כי הוא לא רוצה שאתעלף באמצע, ואני לא מתנגד. אנחנו מגיעים לפארק נחמד ועושים הליכה בשמש, ברגע הזה אני מתחרט שלא שמתי קרם הגנה, ליז הראתה לי יותר מידי סרטונים של אנשים עם פיגמנטציות מהשמש. ואני מודה שאני קצת מושפע מתרבות קוריאה ברגע זה.

כשאנחנו הולכים ג'יימס עוזר לי מידי פעם, וכל כמה מטרים אני צריך הפסקה, אחרי כמה דקות אנחנו מתיישבים על הדשא וג'יימס מוציא מאכלים מהתיק, מפזר על שמיכת הפיקניק שהביא.

"לא ידעתי שזה דייט" אני אומר.

"תפנית בעלילה" הוא עונה ומגלגל עיניים לכיווני, צוחק ומוציא ספר מהתיק, "קח" הוא מושיט לעברי, "אתה תאהב אותו"

"מרכבות באיילון.." הספר בעברית ונראה כי סופרת ישראלית כתבה אותו, "אני חושב שכבר קראתי את כל המעניינים בעברית"

"זה ספר גאה" ג'יימס מתעקש.

"ספר גאה בעברית שלא קראתי?" אני מרים את גבותיי, באיזשהו שלב בחיים יכולתי להישבע שקראתי את כל הספרים הגאים שהיו בשוק הישראלי.

"הוא תורגם גם לאנגלית, קראתי אותו בשביל קורס שאני לוקח" ג'יימס מהנהן ואני נשען על עץ, צולל לקריאה תוך כדי אכילת הפירות החתוכים שהוא הכין לנו, מתישהו ג'יימס יהיה אמא נהדרת.

אחרי שני עמודים אני כבר מתעצבן, בגלל שהשיעול שלי חוזר ועם כל שיעול ושיעול אני מרגיש את הגרון שלי נשרף ומתייבש, וגם כי "הוא הומו שהתחתן עם מישהי והיא רוצה ילדים והוא לא נותן לה במשך שנים? מצטער לעזאזל לא" אני מעקם את אפי, יש גבול, והגבול הוא ילדים. לקחת ממישהו את הזכות לעשות ילדים ולשקר לו במשך שנים שאתה רוצה ולבזבז לו את השנים הטובות להורות? זאת גזילה של שנים.

"פשוט תמשיך לקרוא" ג'יימס עונה, "אתה לא יכול לעצור ברגע שיש לך חוסר נוחות עם פרט אחד"

"בטח שאני יכול, אני עוצר ספרים סדרתי" אני מגחך, היו תקופות של שבועות או אפילו חודשים שכל מה שעשיתי היה להתחיל ספרים ולעצור אחרי כמה עמודים, בלי לסיים אפילו ספר אחד.

ג'יימס מסתכל עלי בחוסר אמון, כאילו איבדתי את הקונספט של קריאת ספרים, "אז אתה קורא רק על אנשים שהם עם אותם דעות כמוך?"

רץ כדי למצוא אותך - BxBWhere stories live. Discover now