רץ כדי למצוא אותך - BxB

פרק עבר- קנדל.

~~~~~~ 

מייקל שולף שוב את המצלמה, הפעם הוא כבר משודרג במצלמת כיס איכותית שהוא רכש בטיול שלנו לאמריקה, בכמה אלפי דולרים. אני לא ראיתי את ההבדל הגדול בינה לבין הקודמת, שהייתה מצלמת וינטג מסבא שלו. אבל הוא היה דואג להראות לי כל פעם, "תראה איך הצמצם פשוט משחק תפקיד הרבה יותר טוב במצלמה הזאת, בוא תנסה" הוא היה מניח את המצלמה בידיי ונותן לי לצלם אנשים חולפים, לא התרכזתי בהגדרות המצלמה ויותר צילמתי באקראיות אנשים, מנסה לתפוס את הבחורה שרצה לאוטובוס, או הזקן שמסתכל בחמדנות על נערה צעירה. הוא היה מגחך ומשנה בשבילי הגדרות, מראה לי איך לשחק עם האיזון הלבן שהמצלמה החדשה שלו יכולה לעשות.

אבל אני התגעגעתי לאחת הישנה, שהייתה איתו כשהוא היה ילד, עברה כל כך הרבה תיקונים עד מצב בו הוא היה יכול לקנות אחת חדשה בכל הכספים ששפך עליה, האחת שפעם הוא קנה כרטיס זיכרון זול שהתפוצץ בתוכה.

"חיוך" הוא מכריז ואני מחייך בצורה הכי צינית שאני יכול, "וזאת ניו יורק!" הוא קורא ומסובב את המצלמה, שמצלמת ווידאו באותו רגע.

"נראה כמו תל אביב" אני מגחך, "אפילו יותר יקר פה".

"מה יש לך להגיד לצופים שבבית?"

"שאם מתישהו נוציא דוקומנטרי על חיי, אני מקווה שיהיו בו רגעים יותר מעניינים מאשר טיול עסקי שלנו לאמריקה"

"איי איי אל תהייה ככה" הוא מסובב את המצלמה אליו, "אני נהנה, מי היה מאמין שיהיה לנו טיול עסקי לניו יורק? זה שיפור מאשר טיול עסקי למטבח לאסוף הזמנות"

אני עוצר מונית ולצידי עומד בחור נוסף שמנסה לתפוס מונית, כך כשהמונית עוצרת אני מחווה בידי, "שלך" אני אומר, יודע שאסור להתווכח פה עם אנשים, בכל מטר יכול לקפוץ עלייך ילדון עם רובה ציד ולדפוק לך כדור בראש כי העזת לקחת לו מונית.

"לא, לא, אתה מוזמן" הוא אמר ובחן אותי במבטו, לבשתי באותו רגע חולצת בטן שחשפה קעקוע לב אדום דקיק, "קעקוע יפה" הוא חייך.

מייקל, שהמשיך לצלם מהצד, אמר לי בעברית לתקוף ואילו הבחור התעלם ממנו, כנראה רגיל לתיירים שמדברים בשפה זרה ומרכלים ביחד, "מאיפה אתם?"

"ישראל" אמרתי עם מעט חשש.

"ולאן אתם?"

"לשדרה החמישית"

"זה בדרך שלי, תעלו איתי" הוא אמר, הסכמתי, מייקל עושה זום באותו רגע על הפרצוף שלי, מתעד את נסיעת המונית שלא תיכנס לשום דוקומנטרי, או תראה שנית.

"אז מה מביא אתכם לאמריקה, אדון כוכב?"

"כוכב?" צחקתי.

"חבר שלך מצלם אותך כאילו אתה כוכב קולנוע, ואתה בהחלט נראה כמו אחד כזה, עם השיער השחור הפרוע והקעקוע ה..." הוא קרץ והרגשתי לרגע לא בנוח.

"מצלמים פה קליפ, אני זמר" עניתי קצרות, הוא ביקש לראות קליפים ובאותו רגע מייקל קפץ להשוויץ, הראה לו קליפים משחר ההיסטוריה, ואת האחרונים. הבחור הזר צפה בשקיקה, תוך כדי שהוא זורק מבטים בוחנים לעברי, מחייך ומחמיא לי, "הייתי רוצה לשמוע אותך ולהבין על מה אתה שר, חשבת להפוך לבינלאומי?"

"זה לא החלום" אני עונה, לחלוטין מספיק לי ההצלחה הישראלית.

כשירדנו הוא שלח את ידו ללחיצה, מחליק לי כרטיס ביקור.

קנדל קריימר,

אדריכל.

039-293-243

חייכתי אליו וזרקתי את הכרטיס לפח הראשון שעברנו עליו.