רץ כדי למצוא אותך - BxB

עזוב אותך אלכוהול, בוא נשתה שוקו.

כריס חוזר לבית עם וורדים חדשים, שזה מוזר כי שלשום הוא קנה לי פרחים, בדרך כלל הוא קונה פעם בשבוע.

הוא הכין גם את ארוחת הבוקר היום, ובכל בוקר השבוע. כשקמתי היא הייתה מוכנה, והוא ניקה את הבית עד שהתעוררתי.

כריס שם שירים אחרים, לא שלי.

כריס מחייך אלי כל שניה במהלך היום.

כריס לא רואה את הסדרה הרגילה שלו, הוא שם משהו בנטפליקס לגילאי 13+.

כריס לא שכב איתי כבר שבוע. כריס לא עשה איתי כלום, כבר שבוע.

אני מפורר את הלחם באצבעותיי כשהוא מזמין מסמן למלצר למלא את קנקן המים, כשחזר מהעבודה הוא אמר שעייף מכדי להכין ארוחה, והתעקש שנצא, במקום שאני אכין.

"איך עבר עלייך היום?" הוא ממלא לי את כוס המים, למרות שהיא כמעט ומלאה.

"בסדר, התאמנתי, ציירתי"

"תראה לי אחר כך" הוא עונה ושותק.

ואני מרגיש אידיוט, ובקצב הזה אנחנו נהיה מהזוגות האלו שלא שוכבים חודשים, או שנים. אבל אני זוכר את ההבטחה שלי לגבי פתיחות ולהיות עם תקשורת בריאה, אני יודע שאני צריך לדבר איתו על זה. אבל אנחנו נשארים לאכול בדממה, הוא משאיר שלושים אחוז טיפ ומאחל למלצר לילה טוב. נוהג חזרה לבית, על אף שאני ביקשתי לנהוג, אבל הוא רוצה שאני אנוח. אנוח ממה? אלוהים יודע.

כשאנחנו מגיעים לבית אני כמעט עצבני, כריס שם לב בין רגע, כשאני זורק את הבלייזר שלי על הרצפה, "הכל טוב??" הוא ישר שואל בדאגה ומתקרב אלי.

במקום לענות לו אני נושק לשפתיו, וזה בסדר כי כבר התנשקנו השבוע, אבל הוא לא עושה את זה באותה תשוקה כמו פעם, הוא... משהו אחר.

אני מנסה להמשיך ומתחיל לפתוח לו את החגורה, אבל הוא עוצר אותי.

"לא עכשיו, אני עייף" הוא מתרץ.

"אל תחרטט אותי" אני נושף בכעס.

"הנרי..." המבט בפניו כמעט ומתחנן, אני מרגיש כל כך מגוחך כשאני הפעם הצד שרוצה את זה. מי היה מאמין שרק לפני שנתיים הייתי מאושר עד השמיים אם קייל היה מפסיק לשכב איתי.

"אתה מתרחק ממני" אני אומר.

"כי אני לא רוצה לשכב עכשיו?"

"תהיה כנה איתי, כריס. זה לא יעבוד אם אתה מתחיל להסתיר ממני דברים, אני כבר שבוע מחכה שתדבר איתי" העיניים שלי מתחילות להטשטש ואני מבין שהדמעות כבר מאיימות לזלוג, כריס עם מבט קורע בעיניו מתקרב לחבק אותי.

"אנחנו בסדר, אל תדאג"

"אנחנו לא, אנחנו לא שוכבים"

"אני חושב שאנחנו צריכים לקחת דברים יותר לאט, זה הכל"