רץ כדי למצוא אותך - BxB

למה הוא אוכל ככה?

ישבנו במסעדה, ולמזלנו הייתי מספיק אחראי לקבוע מראש מקומות. כל המקומות ברדיוס חמישה רחובות היו מפוצצים באנשים שרק חיפשו איפה לאכול אחרי המרתון.

בשלב הזה כבר לא היה לי אכפת מהתפריט או התוכנית, פשוט הזמנתי את מה שרציתי לאכול באותו הרגע, ידעתי שבסוף הארוחה אתפנק עם סופלה שוקולד, ליז הסתכלה עלי מזמין והרימה גבות בפליאה אבל גם חייכה תוך כדי, כנראה שמחה שאני קצת משתחרר. לא יודעת שאכילה לא בריאה אצלי מסמלת מעבר לשחרור. הוא, לעומתי, הזמין את הארוחה הנכונה לאחרי מרתון.

"אז איך קוראים לך" ניסיתי להגיד בהכי אגביות, כאילו לא העברתי כמעט שלוש שעות של ריצה בהתעמקות בכל פרט ופרט בכתפיו הרחבות, כאילו לא עשיתי משחק ניחושים לגבי שמו, אדוארד היה המנצח כרגע.

"כריסטיאן, אבל אתה יכול לקרוא לי כריס" הוא אמר בחיוך. הוא היה מהאנשים שחייכו קלות תוך כדי דיבור? או שהוא ככה רק כשהוא מדבר לאנשים שהוא מחבב? בכל אופן, כרגע השפה שלו מעוקלת כלפי מעלה, בצורה כל כך מקסימה.

הנהנתי לעברו, לא מחזיר את השם שלי, הוא כבר אמר שמכיר אותו.

ליז העבירה את מבטה בינינו, הלוך וחזור, שוב ושוב, יכולתי לראות כיצד היא מתלהבת מהמחזה, אז בעטתי לה קלות ברגל, להרגיע את מבטיה החשודים, אבל במקום שהיא תבין את הרמז, כריסטיאן פלט אנקת כאב.

"בעטת בי כרגע?"הוא גיחך והוריד את ידו למשש את רגלו, שיכולתי להישבע שבעטתי בה ממש בעדינות.

ושוב הסמקתי, אבל קיוויתי שאני עדיין וורוד מהריצה.

לא ידעתי מה להגיד אז שתיתי מכוס המים שלי עם הקשית, ואז נזכרתי שצפיתי פעם בסרטון שמסביר איך לפתות גברים ב"תמימות" ואחד הדברים היה לשתות לידם בחושניות עם קשית, אז נחנקתי והפסקתי את השימוש בקשית, שלא יחשוב שאני מנסה לפתות אותו. אבל מצד שני, אני כן רוצה לפתות אותו, אבל פשוט שלא יחשוב שאני רוצה.

אז לחזור להשתמש בקשית?

המלצר קטע את השתיקה הרועמת שלי והגיע עם המנות, מחלק ומפריד בינינו לרגע.

במהלך הארוחה לא דיברתי הרבה, בעיקר הסתכלתי עליו, אבל במבטים חשאיים, כאשר הוא דיבר עם אחותו או המלצרית, בכל פעם שהוא שאל אותי שאלה עניתי בקול הכי רגוע שיכולתי לגייס והשתדלתי לשמור על הקלילות והמסתורין שטיפחתי עם ליז, גם מכיוון שרציתי להראות מושך בעינייו, וגם מכיוון שלא ידעתי כמה אני רוצה לשפוך, שהוא יכיר אותי, הרי אני לא יכול לענות לו לשאלות אמיתיות- ליז ממש כאן לידינו מקשיבה, אז איך אני יכול לענות ל"אז במה עבדת בעבר?", מלבד משיכת כתפיים?

לכל בני הזוג שהיו לי בעבר היה לנו חיבור קודם, היה בינינו דבר. לא האמנתי באהבה ממבט ראשון ובכל פעם שהייתי קורא ספר בו הדמויות מתאהבות בפרק הראשון ולא תוך כדי העלילה, הייתי מגחך בליבי ומרגיש זלזול כלפי הדמות.

זה לא אומר שאני מאוהב בו, כמובן. אני ריאליסטי, זו הפעם הראשונה שאני רואה אותו, והחלפנו בערך חמישה משפטים. בעצם, אולי כל מה שאני אומר, זה שהוא פשוט מושך. הרי בהיתי בגב השרירי והמיוזע שלו במשך שלוש שעות. שיט, זה עוד דבר ששנאתי בספרים, תיאורי סקס מיוזעים ומגוחכים, זה תמיד היה נשמע כל כך מגעיל ודביק, כמו שזה היה עם.. עם.

אז כל מה שיכולתי במהלך הארוחה היה לצפות בו, לצפות בו מרים את האוכל במזלג, אבל קודם כל אוסף אותו בקפידה ואוכל בצורה מסודרת, הוא לקח קודם כל מהצד המרוחק בצלחת שלו ולאט לאט התקדם לצד הקרוב אליו, תהיתי אם הצורה בה הוא אוכל היא בכוונה או במקרה. אחרי כל טעימה מהאוכל הוא לגם מהמים, כאילו הוא צריך לנקות את פיו בשביל הטעימה הבאה מהאוכל, כדי שהיא תרגיש שהוא מביא לה את כל תשומת ליבו.

ראיתי כיצד עיניו בוהקות כאשר הוא מדבר עם אחותו, בשל היותי בן יחיד, לא חוויתי מעולם קשר כזה, והאמת היא שמעולם לא הכרתי לעומק אדם שקרוב לאחיו, אפילו לא במקצת. לאף אחד מהחברים הקרובים שלי אין אחים, או שהם לא בקשר איתם, זה היה כאילו כל החברים שלי עם משפחות דפוקות כמו שלי, אף אחד מהם אפילו לא חשב על משפחה כמושג כולשהו, זה היה בשבילנו דבר נחמד שקיים בסרטים ולא מעבר, מה כבר יש להגיד? אולי בהתחלה קצת התאכזבנו שאנחנו לא במשפחה אוהבת שכזאת, אבל עם הזמן המציאות פשוט הפכה לכזו, ומושג המשפחה בכלל לא העסיק אותנו, רק מידי פעם היינו נזכרים, 'רגע, אין לי את זה', כמו הפעם ההיא שמייקל לקח אותי ליום צילומים בו ביים קליפ של שני אחים שיוצרים מוזיקה ביחד, ואביהם היה המנהל של השניים, אני זוכר את הרגע בו יום הצילומים הסתיים, וכל המשפחה התחבקה יחד, צילמה סלפי קבוצתי לאמא, ודיברו בהתרגשות על הקלטת שיר משפחתי, מייקל הסתכל עלי והמבט שלו היה שבור, ידעתי באותו רגע איך הוא היה מקריב הכל בשביל משהו כזה, מקריב הכל בשביל לחזור להיות בקשר עם אחותו, תהיתי אם כשעזבתי אולי הוא עזר את האומץ כדי לנסות לדבר איתה, זה מוזר לי לחשוב על מישהי שהכרתי בתור ילדה בת שש, כנערה. היא בטח בת, 18 עכשיו? 19? עכשיו אני רואה מול עיניי את הקשר והחיבור בין האחים, כמו שקראתי עליו בספרים, ותמיד ניסיתי לדמיין במוחי כיצד זה נראה. אדם שנמצא לצידך ויש ביניכם אהבה שלא תלויה בדבר. אולי כבר יש לי את זה עם מייקל. למרות שאני רחוק ממנו באלפי קילומטרים, על אף שלא דיברנו חצי שנה, אני מרגיש שיש בינינו אהבה, אני מרגיש את החיבור, את העובדה שהוא החבר הכי טוב שלי, עברה חצי שנה של שתיקה והוא עדיין האדם הכי קרוב אלי, אני לא צריך להיות לידו כדי לקרוב לו 'החבר הכי טוב שלי'.