בימים שכרסיטיאן היה מחוץ לארץ הייתי מתחיל לאבד קצת את עצמי, ושנאתי את זה. שנאתי שאני מרגיש לא שלם כשהוא לא כאן. ושנאתי שכשהוא מגיע לעיר, הדרך בינו לבין הדירה שלי לקחה שעה, ללא פקקים, ושנאתי את זה שהוא היה צריך לעבוד כשהוא היה בעיר, וחדר העבודה שלו היה בדירה שלו, רחוק ממני.
"תישאר עוד קצת" התחננתי אליו בסוף שבוע אחד, גשום במיוחד.
"אתה יודע שאני אאחר את הרכבת.."
"תיקח את הרכב שלי!"
"אין לך ביטוח לעוד מישהו"
"בבקשה אל תגיד לי לילה טוב עכשיו, אני עדיין לא הולך לישון זה יהיה ממש בעייתי"
"בייבי אני כל כך רוצה להישאר אבל אתה יודע שיש לי פגישה מחר בבוקר, כל החומר והמצגות נמצאות במשרד שלי... אני חייב, אני אפצה אותך אני נשבע"
אני מקווה בסתר שהוא יפספס את הרכבת ויישאר איתי.
"לילה טוב" כריסטיאן מחבק אותי לפרידה כשאני מבליט את שפתי התחתונה לפרצוף עצוב, "אל תעשה לי את זה, אני אבכה".
"אבל אני גם אבכה, אני רוצה שתשאר"
"תשריין את מחר בערב, אני לוקח אותך לריצה"
"יש... דייט ריצה" ניסיתי לעקוץ אותו, אבל האמת היא שאהבתי את דייטי-ריצה שלנו, כשכל אחד מנסה לעקוף את האחר אבל ברגע שהוא עוקף הוא מסתובב לאחור לראות את השני ולחייך בגעגוע ראיתי-אותך-לפני-חצי-דקה-אבל-אני-מתגעגע.
"אתם היחידים שיכולים להפוך ריצה לדייט, זה פשוט הזוי" ג'יימס מנסה ללמוד למבחן בזמן שהוא קוטל את הזוגיות שלי.
"הזוי חמוד אבל"
"כן, אתם מתוקים בטירוף" ג'יימס הודה ולקח שלוק רועש מהקפה הקר שלו, "שמת לי קרח בצורת לבבות?"
"כי אני מאוהבבב בבעלי" צווחתי.
"דבר ראשון, אל תקרא לו בעלי עד שהוא לא שם טבעת על האצבע"
"ודבר שני?"
"בקצה הזה זה קורה עוד רגע לפי דעתי, מה אתה לובש לדייט ריצה?"
"אתה לא צריך ללמוד?"
"האאוטפיט שלך לדייט יותר מעניין אותי"
אין פלא גדול שאני שם בגדי ריצה שחורים, גרביים לבנות ונעלי ריצה לבנות שהיו טרנדיות לאחרונה אז נשברתי לקנות, וזה חלק מהיופי בלהתבגר- אתה מוצא את עצמך מתחיל לאהוב דברים שאתה שנאת כל חייך (או לצערך גם לשנוא דברים שאהבת), עד לפני כמה שבועות, שנאתי בכל נפשי את המראה הגברי-מסריח של נעלי ספורט, ועכשיו זה נותן לי יותר אווירה ספורטיבית ומגניבה, וחוץ מזה שקניתי כעת נעלי ספורט בצבע לבן, כי מוגזם שגם אני וגם כריסטיאן שנינו בלוקים שחורים לחלוטין.
YOU ARE READING
רץ כדי למצוא אותך - BxB
Romanceלהנרי היה הכל, את כל הכסף, מעריצים, מכוניות, גברים והחברים שהוא רק יכל לבקש. אבל שום דבר לא שינה את הצורה בה המוח שלו בנוי, והעובדה שזה כבר השבוע השלישי שהוא במיטה עם אותם בגדים, מדמיין את עצמו רץ לכביש הסואן, אם רק היה לו כח לקום... בהחלטה של רגע...
