מידי פעם הייתי נכנס לרשתות החברתיות ועושה תהליך "השלמת פערים", זה היה מן טקס.
תחילה הייתי מחפש את מייקל, תמיד רציתי לדעת מה עולה בקורותיו, האם הוא עדיין בדרך הטובה. כל פעם שמחתי לראות שהוא ממשיך לעבוד ומתקדם במקצוע, אבל לא ראיתי תמונות שלו מחייך, או מבלה עם חברים, הוא רק המשיך מידי פעם לצלן קליפים ולא מעבר.
לאחר מכן הייתי מחפש את השם שלי, צופה בעמודי המעריצים שמתגעגעים אליו ותוהים היכן אני. אבל היום כשנכנסתי לאחד מאתרי הרכילויות ראיתי כתבה המכילה את השם שלי, וזה היה חדש, אמנם בשבועות הראשונים היו כמה כתבות שתהו לאיפה נעלמתי והעלו השערות, אבל כעת זאת הייתה כתבה אמיתית, שמחדשת משהו.
הנרי ממציא את חייו מחדש
"הזמר שירד מן הארץ, שובר וכובש הלבבות, נצפה בגיי בר בניו יורק מצופה בפמליה פשוטה וחדשה.-" כיביתי את הטלפון במהרה, כאילו אם אסגור אותו מספיק מהר, אולי הכתבה תעלם. אבל היא לא.
הלב שלי התחיל לדפוק במהירות וידעתי בבהירות כיצד אני צריך לנהוג עכשיו כדי להשתלט על התקף החרדה המתקרב, קפצתי מהמיטה וללא להחליף בגדים גרבתי גרביים, נעלתי נעליים והתחלתי לרוץ, מפרק את כל המנעולים במהירות ולא דואג לנעול אותם חזרה, רצתי את כל המדרגות למטה, פותח את דלת הלובי בחוזקה ורץ. רץ. רץ. רץ.
רצתי במשך שעתיים, ללא הפסקה.
תחילה הרגשתי יותר טוב, הפעימות לב של החרדות הפכו לפעימות לב בעקבות מאמץ, אז התוכנית הצליחה, העברתי את פעימות הלב של החרדות למאמץ. אך לאחר כמה דקות התחיל לכאוב לי צידי הגוף, הייתי צריך להאט או לעצור, ולא עשיתי זאת. רק הגברתי את מהירותי ככל הניתן, מנסה לברוח הכי רחוק. הנשימות שלי הלכו והתקצרו, ניסיתי להעמיקן ולהתרכז, נשימה אחת, שאיפה אחת, נשימה שניה, שאיפה שניה.
הבגדים שלבשתי באותו הרגע, גם הם לא עזרו. בדיוק חזרתי מיציאה עם ליז, אז גופי התהדר במכנס אלגנטי צמוד וחולצה מכופתרת. עם כל הרמת רגל הרגשתי את המכס נצמד וחותך את רגלי. ועל כל תזוזת יד, הרגשתי גירודים ותחושת אי נעימות.
פריצת האנדרלין שהייתה לי בהתחלה לא דעכה, ובכל רגע בו חשבתי שאני מתעייף, אני שוב הרגשתי כיצד גופי נשטף בפרץ אנדרלין.
אבל כל התחושות הפיזיות השתלמו, כי לאחר שעתיים אני מבין שאינני יכול להמשיך, ולמזלי, בשל שאינני יכול להוסיף עוד צעד אחד של ריצה, ללא נתינת תשומת לב, חזרתי לבית. הגעתי עם גוף כואב, מתנשף, מיוזע כולי ולב דופק בחוזקה, מאמץ בלבד. כבר לא חשבתי על הכתבה ולא עניין אותי מה אמרו עלי או על חבורתי.
ניסיתי לעשות מתיחות וכשהבנתי שאני בקושי מסוגל לעמוד, וויתרתי על המתיחות או מקלחת בעמידה, הלכתי לעשות אמבטיה קפואה. ניסיתי ראשית לנגב את הזיעה הרותחת כדי לא להכניס אותה למקלחת, גיליתי עד כמה אני חם.
YOU ARE READING
רץ כדי למצוא אותך - BxB
Romanceלהנרי היה כל מה שאדם יכול לחלום עליו - הוא זמר מפורסם, אהוב על אין-ספור מעריצים. עם כסף, תהילה, מסיבות נוצצות, ומכוניות יוקרה, חייו נראו מושלמים כלפי חוץ. אך כל זה לא מנע ממנו להרגיש ריק מבפנים. אחרי שבועות של דיכאון, סגור בחדרו ובאותם בגדים, הוא מח...
