פגישת מחזור (לא סיימתי תיכון)

97 18 11
                                    


הערת הכותבת:

חשבתי הרבה על איך לכתוב בצורה שמבדילה בין דיאלוגים באנגלית לעברית, אבל אם בכל זאת לא מובן מההקשרים למי שקוראת, סימנתי מילים שכתובות ככה בתור המילים שנאמרות בעברית.

לפרק: 

אנחנו מאחרים. אחרי שניסינו לצאת בצורה דיסקרטית מבית המלון, נכשלנו ובגדול. חיכו לנו שם יותר מידי מעריצים וכמה צלמי פאפרצי שחיכו למכור את התמונה כנראה לכל מיני אתרי רכילות. אני לא ישנתי טוב, ניסיתי לכסות את זה עם איפור אבל ניכר עלי שאני מלא חרדות ולא מוכן לזה, כל כך לא מוכן - כריס הציע לי כמה פעמים שנשאר בבית המלון.

כל הרעש מסביב רע לי, לקח לי יום אחד בישראל להתחיל להילחץ שוב, להילחץ מהצעקות, מצליליי המצלמות והפלאשים, כריס מנסה לכסות אותי בגופו ולהדוף את הצלמים אבל זה בלתי אפשרי ואנחנו רצים למונית, אפילו לא עוצרים לדבר או להצטלם עם המעריצים, אני מרגיש רע ומתכווץ על ספת המונית עם תחושה רעה בחזה, כשכריס שוב אומר לי שאנחנו יכולים לנסוע לסתם מקום, לעשות סיבוב, או אפילו רק להירגע קצת לפני הפגישה.

"לא, אנחנו נעשה את זה עכשיו" אני מתעקש ונתקף בעוד כיווץ בחזה, מנסה להראות שאני בסדר אבל מתפתל מייאוש.

"וככה חווית את זה כל יום" כריס אומר, הוא אולי עכשיו מתחיל להבין באמת מה זה היה, "זה.. זה נורא קשה לנער צעיר"

"עכשיו זה ברמה קצת יותר מוגזמת, לא כל יום היו עשרות צלמים מחוץ לבית, עכשיו זה.. כי חזרתי. אז כל אחד מנסה בטח למכור את התמונה, להוציא סרטון ייחודי"

"אני מניח שזה למה לא ניסית אף פעם להוציא שיר באנגלית"

אני צוחק, "אתה חושב שקיים באיזשהו ייקום, סבירות שאני ארצה פרסום מחוץ לארץ? אני לא אשרוד"

המונית עוצרת, והגיע הזמן להפסקת סיגריה, גם היום הוא לא היום בו נגמלים. היד שלי רועדת ואני מתקשה אפילו לשאוף את עשן הסיגריה, מנסה להתרכז ככל הניתן, חוזר על עצמי בראש שגם אם יהיה רע עם קלואי, עם קייט. זה בסדר זה בסדר זה בסדר, עם מייקל יהיה טוב. אני מאמין.

כריס מחבק אותי מאחור כשאני מעשן, מתרגל נשימות כשהוא לוחש לי כמה זמן להחזיק כל נשימה ומתי להוציא, אני רואה אנשים מסתכלים עלינו, חלק שולפים טלפון בחשאיות ומצלמים, אבל מתעלם.

"אני מוכן" אני אומר, ואנחנו נכנסים יד ביד, מוכנים שנינו, וכמו שאני הייתי לחוץ כשפגשתי את ההורים שלו, אני מניח שגם הוא לחוץ כך עכשיו, פוגש את כל האנשים שהיו חשובים לי כל חיי.

אני רואה את קייט ראשונה, השיער שלה עכשיו קצר, והיא יושבת לצד מייקל וקלואי, הם יושבים בתור שלישייה וזה נחמד, זה מחזיר אותי לעבר, כשזה היה רק אנחנו. אני לא חושב שהם נפגשו מתישהו ביחד- רק שלושתם מהרגע בו עזבתי. גם ליאור ונועם שם, יושבים צמודים עם גבם אלי, מסתובבים כשהם שומעים את הדלת נפתחת.

רץ כדי למצוא אותך - BxBWhere stories live. Discover now