להנרי היה כל מה שאדם יכול לחלום עליו - הוא זמר מפורסם, אהוב על אין-ספור מעריצים. עם כסף, תהילה, מסיבות נוצצות, ומכוניות יוקרה, חייו נראו מושלמים כלפי חוץ. אך כל זה לא מנע ממנו להרגיש ריק מבפנים. אחרי שבועות של דיכאון, סגור בחדרו ובאותם בגדים, הוא מח...
אני מוכן לקחת את הכל לשלב הבא, ובשביל זה אני לובש חולצה שחורה מכופתרת למחצה, היא ארוכה כך שהיא משמשת גם כחלק התחתון ומכסה את הבוקסר שלי, שמעליו מונח גרביון שחור ונעליים צבאיות עם פלטפורמה. זה הדרך שלי לרמוז לרמוז לכריס על הלילה.
אנחנו מסתובבים במוזיאון וכל כמה דקות הוא שולף את הטלפון שלו ומצלם אותי, בהתחלה כשהוא היה מצלם אותי הייתי מובך ועשיתי פוזות למצלמה, אבל עם הזמן נעשיתי פתוח והתנהגתי בטבעיות, אפילו לא שם לב כשהוא מצלם.
"אני כל כך אוהב את האאוטפיט" כריס אומר לי בפעם החמישית היום, כשאנחנו עומדים מול אחד הציורים של וואן גוך. אבל האמת שקשה לי להתרכז באומנות היום, אני רק חושב עלי ועל כריסטיאן, ספציפית עלינו במיטה. אז אחרי כחצי שעה של הסתובבויות אני מתחיל לרמוז שהנעליים שלי לא נוחות, כי עם כל העובדה שאני האחד שעושה לכריסטיאן טיזינג עם המחשוף, אני בעצם עושה לעצמי, זה במורד הגוף שלי וקשה לי שלא להסתכל כל כמה שניות, לבחון שאני נראה טוב, כל כך הרבה פעמים עד שהצוואר שלי מתחיל לכאוב.
"אתה בסדר?" כריס שואל כשאני נעצר בפעם השלישית.
"כן.. הנעליים שלי לא ממש נוחות" האמת שהן ממש נוחות, אבל לשם החרמנות שלי, הן השטן.
"אתה רוצה שנצא לקנות לך חדשות?" הוא ישר מציע ואני מתאפק לא לחייך, כי זה הורס את התוכנית שלי.
"אני חושב שהן עשו לי חתך" אני נאנק כשאנחנו מתיישבים 'לנוח', "זה ישרוף גם עם נעליים אחרות"
"אני יכול להרים אותך על הגב שלך ונסתובב ככה, קל" הוא צוחק ואני מגייס את המבט הכי רציני שלי, "היי הכל טוב" הוא מניח על ירכי את ידו, ואני קצת קצת קצת נדלק, מת לעוף מפה כבר, "אפשר לעזוב, נמשיך ביום אחר, כבר עברנו הרבה"
"אתה בטוח?" אני תוך כדי 'מעסה' את הרגל שלי ומתעסק בנעל כדי להעצים את ה'תחושת כאב'.
"כן, חוץ מזה צילמתי אותך מספיק עם האאוטפיט הזה, הצופים בבית רוצים שתחליף תלבושת" הוא עכשיו מניח יד על המותן שלי וזה כל כך קרוב לעור חשוף שאני מחניק צווחה.
"אוקיי..." אני מחניק גם חיוך. אני כל כך מרגיש כמו נער הורמונלי בן 16 כרגע, וואו. זה מביך.
את הדרך לבית מהמכונית שלו אני משתדל לא לעשות במהירות, כי אני עדיין מעמיד פנים שכואב לי, אבל פאק אני רק רוצה להגיע ושהוא יקרע לי מהגוף את החולצה-5,000-דולר שלי.
"תשב, אני אכין לך משהו לשתות" הוא אומר כשמסיר את הבלייזר שלו, תולה במתלה מעילים.
אני מתיישב על הספה, מתכופף להוריד את הנעליים שלי, אבל כריסטיאן עוצר אותי, "תן לי" הוא אומר ומתכופף עם רגל אחת, מניח את ברכו על הרצפה, ועוזר לי להסיר את הנעליים, נושק לרגליי ומסתכל עלי מלמטה. ברגע הזה אני מאד מפקפק בעובדה שאין לי פוט פאטיש, כי זה הרגע הכי מחרמן שאי פעם חוויתי.
"אני לא- לא ממש צמא" אני מגמגם והוא עולה אלי, תופס במותני ומקרב אותי עם ידו, "מצויין" הוא לוחש ויורד לנשק את צווארי, אני מניח את ידי על שיערו מאושר שהוא לא שם היום ג'ל, כי פאק, הוא כל כך נעים. כריסטיאן מפזר נשיקות לכל אורך עצם הבריח שלי, כשאני מבין שהוא לא יתקדם לבד אני דוחף בעדינות-רמז את ראשו למטה, וכשהוא עובר על החזה שלי, משחיל את ידו בין הבד הדקיק של החולצה אלי, אני פולט גניחה עדינה, שגורמת לו לחייך.
בשלב הזה אני האחד בפיקוד, אני מתענג על הנשיקות שלו ולא לוקח שום דבר מהר, זה לא צריך להיות מהיר.
"אנחנו יכולים לעצור בכל שלב שהוא" כריס לוחש לי, ואני נשבע שמי שאמר שאין דבר יותר סקסי מסובלנות והסכמה צדק. אני מעולם לא הייתי יותר חרמן על מישהו כמו עכשיו.
"תענה לי" הוא אומר, לא מוכן לקבל שתיקה כתשובה.
"אני לא רוצה להפסיק, אני נהנה" אני עונה ומפריד את הכפתורים האחרונים בחולצה שלי, הוא מעביר יד על הקעקועים שלי, משרטט אותם עם ציפורניו. וברגע הזה אני מתחרט שלא קעקעתי כל פיסה ופיסה בגופי, רק כדי להרגיש את שביל אצבעותיו.
"מה הפירוש שלו?" כריסטיאן טופח על הבלוק השחור שמקועקע לי מתחת לחזה, אני לוחש לו שזה סיפור לפעם אחרת.
לא היום.
אז הוא מנשק אותו, עולה אלי, לנשק אותי, ברגע זה אני יכול להסתפק בנשיקות שלו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
